מנחה חריבה ריד

שלעיל הביאו כמש"כ המ"ל בשמו סוף פ"א, וכן הקשה המאירי כאן, ואפשר לומר דהא דאין האשה נמכרת בגניבתה הוא תלוי' בטעמא ודינא דאין האשה מוכרת עצמה עפ"י מה שנסתפק בס' דבר אברהם סי' י' בנמכר עפ"י ב"ד בגניבתו למי נותן הלוקח את כסף הקנין אם לב"ד או ליד הגנב או ליד העבד מי נימא שב"ד הם המוכרין או הנגנב ולהם נותן דמי הקנין או שב"ד כופין רק את הגנב להמכר אבל הוא עצמו חשוב כמוכר עיי"ש, (ועיין מש"כ לעיל דף כ"ט בהגה ובמכתבי שהדפיס בס' ד"א ח"ב סי' כ') וא"כ אי נימא הסברא שהוא המוכר את עצמו, יש לומר דלכך אין האשה נמכרת בגניבתה, דהלא הב"ד לא יעשו רק הכפיה להמכר אבל היא עצמה חשובה המוכרת וזה אי אפשר דאין אשה מוכרת את עצמה, ומשמע דהוי מדאורייתא ועיין בחינוך ובמנ"ח מ"ע מ"ב, עיין מנ"ל הנ"ל בקושיותי על הרמב"ן, ויש לדחות, ומתירוץ התוס' שכתבו כאן דאינה נמכרת אלא ע"י אביה סד"א תהוי מכירה דאב במקום מכירת ב"ד ותרצע להכי איצטריך קרא עכ"ל משמע דהסברא היא דב"ד הם המוכרים וכמו מכירה דאב דהוא עיקר המוכר ולכך הו"א דדמי הדדי ומה שהדגישו התוס' דאינה נמכרת אלא ע"י אביה' י"ל משום דדעתם היא בב"מ (י"ב ע"ב) בד"ה מאי בעי' גביה דהיא נמי אינה יכולה למכור עצמה אחרי כן כדאיתא בספרי עכ"ל ולכך אינה נמכרת אלא ע"י אביה אבל מוכרת עצמה לא משכחת לה כלל ודו"ק

שם בתוס' ד"ה בגניבתו וכו' תימה כיון דאי גנבה אינה נמכרת א"כ אין ב"ד רשאין למוכרה וכו' ואמאי איצטריך לרבנן למילף מהעבד ולא אמה וכו', וי"ל כיון דאינה נמכרת אלא ע"י אביה וכו' יע"ש, עיין במנ"ל שם דין י"ג שכתב ודבריהם תמוהים דאי לא קרא דהעבד הו"א דקרא ואף לאמתך קאי ארציעה וכו' וע"כ דגזה"כ הוא באמה שחייב להעניקה וכו' וא"כ הו"א דקאי ארציעה וגזה"כ הוא שתרצע אע"ג דלא שייך רציעה אלא במכרוה ב"ד וכו' יע"ש, ועיין מש"כ לעיל מזה, וכן עיין מש"כ בזה פ"ג מגניבה דין י"ב עיי"ש והמגיה שם ציין לעיין בספר פנים מאירות ואכמ"ל בזה

שם ואין האשה מוכרת את בתה, מסיים בהמאירי וכל שמכרה אינה בדין אמה למצות יעוד ושאר דינין שבה כלל ע"כ, ודברים אלו פשוטים הם ולמה לא כתב שהמכר בטל לגמרי, ואם כשמכרה בהסכמתה כשהיתה נערה, א"כ הוי מוכרת עצמה ותליא במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל ועיין במשל"מ פ"ד מעבדים דין א' שנסתפק במכר בתו כשהיא נערה אי המעות מתנה או פקדון יע"ש, ועיין היטב בתפארת ישראל קדושין פרק, א' אות כ' דביוצא ביובל צריך להחזיר לו הדמים יע"ש

בירושלמי כהנת מטמאה למתים רבי דוסא ממלחיא רבי אחא בשם רבי אליעזר כהנת מותרת לצאת חו"ל מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנת דלכן מה אנן אמרינן הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא ותהאי בכלל גזירה ולא תצא אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות עכ"ל הירושלמי ועיין בפ"מ וק"ע והדוחק מבואר, ועיין במראה הפנים מה שביאר ביותר וז"ל ואיכא למידק בהא דלקמן דלכן מה אנן אמרינן וכו' דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר וכו' יע"ש וא"י מאי אולמי' האי דרשה דבני אהרן ולא בנות אהרן מדרשא דכהן ולא כהנת וע"כ נראה פשיט דדברי הירושלמי יתבאר על פי דברי הט"ז הידוע דכל דבר שהתירו מפורש א"א לחכז"ל לגזור בזה לאסור מדרבנן כידוע והדברים עתיקים וע"כ אמר ר' דוסא דכהנת מותרת לצאת חו"ל משום דכהן ולא כהנת דלכן מה אנן אמרינן פירש ובלא כן מה אנן אמרינן דהלא מילתא דפשיטא היא דכיון שאינה מוזהרת בטומאת מת מותרת לצאת לחו"ל והשיב דהו"א הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא, פירש דכיון דגזרו על משפחת כהונה שלא לצאת לחו"ל הו"א דלא תצא גם כהנת, כדי לחזק בזה הגזירה על הכהנים שיש שיטעו בכך ללמוד אנשים מנשים, ופריך דבאמת תהוי בכלל הגזירה ולא תצא ? משום גזירה בעלמא אף שאינה מוזהרת ומנ"ל לר"ד שמותרת לצאת ומשני אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות, פירוש כמסקנת הט"ז הנ"ל דכיון שילפינן כהן ולא כהנת הוי כמפורש ההיתר בתורה, ולא יכלו חכז"ל לגזור בזה מאומה דנמצאת מדחה פרשת טמאות דמפורש בה ההיתר וכנ"ל וז"נ כו"פ וכה"ג פרשתי במה שאמר לו רבי אליעזר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת פסחים (פ"ו מ"ב) פירוש דהוי כמפורש ההיתר בתורה וא"א כלל לומר שיגזרו שלא תדחה שחיטה את השבת ואכמ"ל, ומה שהקשה המה"פ דהכא יליף מהכהנים ולעיל דחי לה דרשא דכהן ולא כהנת מכח הקושיא וכהן כי יקנה נפש וכו' יע"ש י"ל דהכא דריש מיתור דהו"ל לומר אמור אל בני אהרן, ולמה כתב הכהנים בני אהרן דחדא מינייהו מיותר ע"כ דרוש שפיר גם מ„הכהנים” ולא כהנות וז"פ

עוד בירושלמי סוף פרקין מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה ר' ירמיה בעי גנב משל שותפות מה את עביד לה כגניבה אחת כשתי גניבות וכו' עיין במפרשים שם ובמרה"פ שם ובש"ק שם, ועיין כה"ג בב"מ (ל"ד ע"ב) ובדף (צ"ו ע"א) יעו"ש היטב, ויל"ע