מנחה חריבה ריב

לדשן של מטן, הדא אמרה ניתנן בלילה וניתנין לאחר חיתה ומחשב להן ופירש הפ"מ הדא אמרה ש"מ דדין שיריים להן דאם היה להם דין קומץ לא הוי פליג ר' אלעזר בהא אאבוה שלא יקרבון למעלה ע"כ פירש לפירושו ש"מ דגם ר"ש דין שיריים להם משווי לה, ועיין שם בשירי קרבן מש"כ בזה והק"א לא ראה במהרש"א ובמפרשי הירושלמי

הנה משכבר הימים הערותי בדבר חדש בגליון המשניות שלי במס' הוריות פ"ב והוא דשם מ"ה תנן דאין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר הנשיא חייב בכולן וכו', וכתב הרע"ב דהא דכהן משיח פטור מקרבן האמור בשמיעת קול וביטוי שפתים וכו' הוא משום דכתיב זה קרבן אהרן ובניו וכו' עשירית האיפה זה מיעוט הוא לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח ואין עשירית האיפה אחר בא לו חובה וכו' יעי"ש, נ"ב יש לעיין לפי זה אם כהן משיח מביא קרבן מנחת סוטה דכתיב נמי את קרבנה עליה עשירית האיפה על אשתו שנסתרה, ואפשר דאינו חובה ולא ממעטינן מזה. ועיין חינוך ובמנ"ח אי נקראת חובה, עכ"ל, וכאן בגליון הש"ס שלי מצאתי כתוב בזה"ל עפ"י דברי התוס' אלו יש לצדד במה שהערותי בגליון משנה דהוריות פ"ב דלר"ע דס"ל דאין כהן משיח מביא עשירית האיפה וכו' משום שנאמר גבי חביתין זה קרבן אהרן ובניו וכו' זה חובה וכו' יע"ש א"כ א"צ להביא מנחת סוטה עליה וא"א בשתיה, אבל לפי המבואר (דעיקר כפרה משום דידה ונפש קרינן ביה ולא הוי כשותפות לענין זה וכן רצה התוס' לומר דכולה מנחה שדינן בתר דידה משום דהיא המתכפרת בו) י"ל דכיון דהיא מתכפרת בו אין ממועט מזה דקאי רק עליו לבד במקום שהוא צריך הכפרה, ולא במקום שהיא צריכה הכפרה, ואף שיש לבעל חלק בו וז"פ ועיין בתו"כ פ' ויקרא דמרבינן מנפש שכהן משיח מביא מנחת נדבה עיי"ש במלבי"ם ודו"ק

כתב בק"א בד"ה ומדברי הרמב"ם ז"ל וכו' נרא' דאפי' במנחת נדבה של נשואה לכהן השיריים מתפזרים לבה"ד מפני חלק הבעל ולא נתברר לי הטעם ועוד דא"כ עבד כהן שהתנדב מנחה ג"כ נימא דהדין הכא להתפזר על בה"ד דקנין הרב בעבד גדול יותר מקנין הבעל באשה עכ"ל ביותר הו"ל להעיר מהמשנה דיבמות דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דקתני סיפא ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים פירש ר"פ למנחתם וכמו שהביאו התוס' כאן בד"ה דמסיק לשם עצים וכו' ומשמע דסיפא זו קאי גם על קודם שנשתחרו והוי ספק עבד ספק כהן ומשמע דוקא משום זה מתפזר על בה"ד, אבל בעבד כהן לחודא לא, אך י"ל איפכא דזה קאי ג"כ על היגדילו ושחררו זא"ז אבל ברישא בלא” אפילו בעבד כהן שהתנדב מנחה ג"כ מתפזר על בה"ד משום חלק בעלים דכהן הוא וכן משמע לשון הרמב"ם פי"ב ממעה"ק דין י' שכתב וולדות שנתערבו והרי כל א' מהן ספק מנחתם נקמצת כמנח"י ואינה נאכלת כמנחת כהנים עכ"ל ולא קאמר וולדות של כהנת ושפחה משמע דאיירי בכלל וולדות כהנים וישראלים וי"ל

עוד כתב בקרן אורה בא"ד ד"ה הא יש בו שותפות וכו' דבלא"ה אין כאן קושיא (קושית התוס') כ"כ כאן דהכא מצותה בכך וכך היא באה חובה אין זו בכלל מנחה דאינה באה בשותפות דהתם במנחת נדבה מיירי ע"כ, הנה מצינו במשניות כריתות פ"ה דאין שנים מביאין חטאת אחת ופסק הלכה כך שאין חטאת באה בשותפות עיי"ש ברע"ב מ"ח, ודין הק"א הוא ד"ח שצריך לעיין בה, וכמדומה לי שהיה לי סתירה לדבריו אך שכחתי עכשיו מרוב הבלבולים והטרדות החומרות והרוחניות, ועיין מנ"ח מ"ע קכ"ט שכתב דה"ה במנחת חוטא אם הפריש מנחה ומת דמביאים היורשים את המנחה וכו' ואין לומר דהיורשים פטורים משום דמתקריא חטאת וחטאת שמתה בעליה למיתה אזלה, ז"א דדוקא חטאת ואשם הלכתא גמירי לה וכו' ומבואר סתם בש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק הניח מנחה לבנו יקרבו ובזבחים ס"ג מבואר דחטאת איקרי מנחה ומנחה איקרי חטאת ע"ש ברש"י ובתוס' ולא מצינו שיהא שווין לע"ז אם מתו בעליה נראה דלזה דין מנחה יש לו וכו' יעש"ה שכנראה דעתו ההיא דזבחים מיירי גם במנחת חובה, וגם מצינו דחטאת איקרי מנחה וכו' וכוין שמצינו שאין חטאת באה בשותפות ה"נ אין מנחת חטאת באה בשותפות ועיין תוס' ב"ק (מ' ע"א) ד"ה כופר אחד אמר רחמנא וכו ודו"ק ועיין תו"כ ויקרא ס' צ"ז דקאמר היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין מנחה נדבה וצ"ל דחובה פשיטא דאין מביאין

שם ע"ב גמרא מ"ט דאמר קרא וכל מנחת כהן וכו' כהן ולא כהנת, ופרש"י מ"ט קאמר מתניתין מ"כ נאכלת כשאינה נשואה לכהן וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת כליל מיהו לא הוי עכ"ל ולא זכיתי להבין דלמה צריך רש"י ז"ל להוסיף וכשהיא נשואה לכהן וכו' הלא בזה טעמא אחרינא יש משום דיש לשניהם חלק במנחה אבל עיקר שאלת הגמרא הוא מנ"ל על כהנת שאין מנחתה כליל וגם כהנת שנשאת לכהן לא הוזכר במשנה אלא בברייתא וצ"ע שלא הרגישו בזה המפרשים, וברמב"ם פי"ב ממעה"ק דין י' כתב הכהנת מנחתה נקמצת כמנחת ישראל ושיריה נאכלין ע"כ והשיג על זה הראב"ד עיי"ש