מנחה חריבה ריא

ואפשר לומר דלכן הביאו הפוס' ראיה מפ"ד דנזיר דלכאורה וכי צריך לראיה דמה שקנתה אשה קנה בעלה אלא דלפי הנ"ל א"ש דהתוס' הביאו לראיה דגם התם אמרינן אם שלה החטאת תמות וקאי פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה ומנא לה ל ומאי פריך דהא מדאורייתא שלה היא ולכך תמות, וע"כ או דמה שקנתה וכו' קנה בעלה מדאורייתא הוא או דקנין דרבנן משווי לכל הדינים ואורייתא, ופשטות הדברים ככל מקום מורה שהוא רק דרבנן ועיין רמב"ם פי"ב מאישות דין ג' והד' שזוכה בהן הבעל כולן מד"ס הן וכו' ובירושת הבעל השיג עליו הראב"ד ועיין מ"מ, וכל השו"ט של התוס' כמעט מבואר בנזיר שם (כ"ד ע"א) וקושית הק"א חזקה היא דא"כ היכי דהיא מביאה משלה כגון שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה (או שקמצה מעיסתה כמו שאמר בנזיר שם) או בנותן לה במתנה מאי איכא למימר וכי היכי דאשה עושה תמורה בקרבן שנתן לה בעלה משום דהיא מתכפרת ה"נ תקמוץ ותאכל ע"ש ועיין בב"ת דף נ"א ע"ב בתוס' ד"ה קנתה וכו' ולתירוץ הר"י א"ש וע"ש ודו"ק וכן עיין בקדושין כ"ו ע"א לענין פדיון מע"ש וכן בסנהדרין (ע"א ע"א) דפריך גבי בן סו"מ אמו מנ"ל והא מה שקנתה וכו' ועיין רשב"א בקדושין דכ"ג דמשמע דגבי קנין עבד הוי מדאורייתא דאמר בטעמא דאקני ליה אחר מנה ע"מ שאין לרבו רשות בו מהני משום דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה יע"ש. ופשוט דנראה דהוי כמו הפקר ב"ד הפקר שהפקירו ממון האשה לבעל וכמו דאמרינן במס' גיטין (נ"ה ע"ב) כרת שע"י דבריהם באתה לו אוקמי' רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עליה וכו', ועיין הגהות רצ"ח שם והדברים עתיקים אכמ"ל ועיין בחדושי ריטב"א ליבמות דף פ"ו ע"ב דכתב שם וא"ת כיון דמדאורייתא לרע"ק דוקא ללוי האיך אפשר לקנוס עזרא שיתנו לכהן כלל שהרי לא יצאו ישראל ידי נתינה וי"ל כיון דממונא הוא הפקר ב"ד ואפקוה רבנן למעשר מן הלוים ואוקמינהו ברשות הכהנים ועשאם שלוחים של לוים עכ"ל ועיין בשו"ת בית אפרים שהובא כפ"ת חו"מ סי' רל"ה ס"ק ד' וראיתי בתורת הקנאות שהקשה לפי תירוץ התוס' דא"כ גם בהא דנזיר אע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה ניחא הא דתמות כיון דעל חלק שלה הוי כחטאת שמ"ב מה בכך שיש לו ג"כ חלק בה ע"כ תמות הבהמה משום חלקה שהוא מעורב עם חלק בעלה וכו' יע"ש ואפשר לומר דכמו דגמירי הלכתא דאין חטאת ציבור מתה עיין תמורה ט"ז ע"ב ה"נ לפי סברת התוס' דהוי שניהם כמו שותפין א"נ גמורי דאין חטאת שותפין מתה וכמו דקיי"ל לעינן תמורה דאין ציבור ושותפין עושין תמורה עיי"ש בתמורה. ובדף ב' ובכמ"ק ויל"ע בזה וגם צע"ק מתוס' לעיל ד"ה האומרת טמאה אני וכו' ודו"ק ועוד דאפשר דבכה"ג הוי כמו מעות סתומין דיפלו לנדבה אף שדמי חטאת מעורבין בהם עיין בנזיר שם ובדף כ"ה פ"א שם אלא דכמו שהקשה כאן, יש להקשות בהא דסנהדרין (ע"א) שהבאתי דמאי פריך אמו מנה לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלא לא קנה אלא לפירות וא"כ כשגנב הרי גנב כולו ועכ"פ איכא כאן חלק אמו וע"ז חייב ומה מגרע שיש גם בגנבה זו משל אביו ג"כ וצ"ע וברור ועיין היטב בב"ת שם (נ"א ב') תוס' ד"ה קנתה וכו' והתוס' בסנהדרין שם לא ס"ל הכי

שם בא"ד וא"ת מאחר שיש לו חלק בה א"כ הוי לה מנחת שותפות וכו' והכי קתני בספרי להדיא וכו' עיין רש"ש וכן כוונתי אני וגם עיין בק"א שביאר היטב עי"ש ובתוס' ד"ה הקומץ מסקי דאף שהיא מתכפרת במנחה זו מ"מ הכא יש לו לבעל חלק במנחה וטעמא דמילתא נראה משום דלברר בין שניהם קאתי והמנחה צריך הוא כמו היא ולכך בע"כ אוקמי' רחמנא ברשותו ואף שעיקר הכפרה בשבילה שהתנהגה בפריצות ועוברת על דתו וצ"ע לענין תנופה דאמרינן בריש פירקין דבעינן תנופה בבעלים וע"ש וברש"י שם וא"כ ליבעי הבעל להניף וצ"ל דזה תליא משום כפרה והכפרה היא כולה דידה ונפש קרינן ביה כמש"כ התוס' ה"נ היא העיקרית ועוד הרי לענין תנופה מהני אחד ע"י כולן כמובאר ברמב"ם פ"ט ממעה"ק וא"כ היא תניף על ידו – ובס' שושנת העמקים כלל י"ד כתב ודע שיש להסתפק מנחת כהן שנשרפת אם בשותפות אה נקמצת או לאו וכ"ת איך יצויר מנחה בשותפת כמש"כ הר"מ י"ל דיצויר הפריש מנחה ומת והניח שני בנים דמביאין בשותפות כמש"כ שם בהי"ג ומשכחת א' מהם ממזר או חלל גם בהא גופא יש להסתפק חלל מנחתו נשרפת או נקמצת וממ"ש בה' מעה"ק פי"ב ה"ב דמנחת נשים הנשואות לכהנים אין נאכלות י"ל ביניהם שוב ראיתי דמנחה בשותפות ליתה וכו' עיי"ש וכמדומה לי שלא ראה לרגע זו דברי התוס' כאן דמשמע דמשום שותפות אין קפידא הא דנשרפת כולה רק משום עיקר הקרבת המנחה ודו"ק ועיין מנ"ח מ"ע קל"ד בזה שלא ראה שם בשוש"ע ובמה שנוגע לדינים אלה לא הביא מהתוס' ז"ל

שם בתוס' ד"ה הקומץ וכו' בירושלמי בעי אליבא דר"ש אלין שיריים וכו' ופשיט לה מדראבר"ש וכו', עיין במהרש"א מה שהרגיש, ובאמת התוס' העתיקו בחיסור לשון וז"ל הירושלמי נשמענה מן הדא ראבר"ש וכו' רבי יוחנן בעי מה אנן קיימין אם בדשן שלמעלה כבר אמרה ר' שמעון אלא אם אינו ענין לדשן של מעלן תנהו ענין