מנחה חריבה רט

לעיין ברד"ק וזה כוונתו. ומכולם משמע דחל אף לכשיגדל ממילא וכשיטת רש"י ויל"ע, וגם יש לעיין דבהא דהאיש מדיר בנו בנזיר כתבו התוס' בנזיר שם דהיינו שיאמר יהא בני נזיר וכו' א"נ דמדיר בנו בנזיר שיצוה לבנו שיאמר הרני נזיר עכ"ל (ובברכת ראש ראיתי שכתב להסביר דתליא בפלוגתת ר"י ור"ל ולרי"ל דס"ל כדי לחנכו היינו שיצוה לבנו שיזיר עכ"ל) וא"כ קשה לפירוש זה כיצד מהני גבי שמואל דלא מצינו שקיבל עליו

ודע דבירושלמי נזיר וכן הוא בירושלמי כאן פ"ד הל' ו' הביא ר' יוחנן בשם ר"מ כ"ד דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזה אחד מהן ב"ש אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר וב"ה אומרים מדיר בנו בנזיר וכו' יע"ש והיא תוספתא פ"ג דנזיר, ולר' יוחנן בעצמו הלכה למשה מסיני היא בנזיר ויל"ע דלפי' הרמב"ם אין מחלוקת כלל בהלמ"מ כאשר האריך בשו"ת חות יאיר, וכ"כ במנורת המאור בענין מחלוקת ואפשר דבזה גופא פליגי דלב"ה הוי הלכה ולב"ש הוי מדרבנן וכדר"ל דרק מטעם חינוך הוא ויל"ע בחו"י שם

ובענין אי נתבטל הנזירות לכשיגדיל המבואר לעיל מצאתי במנ"ח מ"ע שס"ח שהאריך בהרבה חקירות בענין זה עיי"ש

אמנם לכשאני בעצמי יש להעיר מה שהבינו מהתוס' דנזיר שם עפ"י התוספתא דכשהביא שתי שערות נתבטל הנזירות וז"ל התוס' שם (כ"ח ע"ב) ד"ה ואין האשה וכו' ובתוספתא (פ"ג) קתני בהדי הני או שהביא ב' שערות והא דלא תני במתניתין משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני הכא דגילח ומיחה היינו בתחילת שמיעת הנזירות ואפי' חם נאמר תגלחת ומחאה מבטלין לאחר שמיעה אפ"ה ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי דבגמ' פליגי בה רבי וריבר"י וכו' עכ"ל ויל"ע דדברי התוספתא היא דכשהביא שתי שערות נפקא הנזירות הקודמת ובטלה נזירות אביו, והיכי יש לה שייכות עם מחלוקת רבי וריבר"י דאיפלגי שם עד מתי מדיר את בני בנזיר עד שיביא שתי שערות דברי רבי, רבי יוסי בר יהודא אומר עד שיגיע לעונת נדרים דכוונת המחלוקת היא אם אח"כ יכול להדירו, ואין לומר דהתוס' פירשו הכוונה עד מתי מדיר וכו' היינו עד מתי חל הנזירות שהדירו עכשיו. דלא משמע כן בכל הסוגיא וכן מכל דיבורי התוס' שם, עיין היטב, וא"כ האיך כתבו התוס' דפלוגתא לא קא מיירי וא"ל דסברא התוס' היא דלריבר"י דמדירו רק עד שיגיע לעונת נדרים, א"כ בהגיע זמן הנ"ל ג"כ צריך שיפקע הנזירות הקודמת, ומדוע אמר או שהביא שתי שערות אלא ע"כ דהתוספתא אתיא אליבא דרבי, אבל לריבר"י נפקא הנזירות בהגעת הזמן של עונת נדרים, ולכך כתבו דבפלגתוא פירוש בדבר שתליא בפלוגתא לא קא מיירי. אבל עדיין יקשה דהו"ל דבזמן הגדלות נפקא לר' כדאית ליה ולריבר"י כדאית ליה, דלפי דעת התוס' בזה ליכא פלוגתא דנפקא הנזירות כשהגדיל ואפשר דע"ז כתבו אי נמי דלא קתני לא מידי דביד אדם לבטל הנזירות, ואתי שפיר. והשתא דאתית להני, י"ל דרש"י לא פליג בעיקר דין זה דהפקעת הנזירות וכמו שתמה מסברא התוס' יו"ט הנ"ל, אלא דכוונת רש"י דחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל, היינו זמן גדלות דריבר"י שהגיע לעונת נדרים דבזה ס"ל לרש"י דהיכי דהדירו קודם לא נפקע רק עד שהביא שתי שערות וכהתוספתא, ואתיא אליבא דכ"ע דגם ריבר"י מודה דאף דהיכי דרוצה עכשיו להדירו אינו יכיל ומטעמים המבוארים שם בנזיר (כ"ט ע"ב), אבל מודה דאינו נפקא מרשותו לגמרי עד שיביא שתי שערות שיעור גדלות האמור בכל מקום, ויש עוד להאריך בזה וקצרתי, ועיין נדה (מ"ו ע"ב) לענין מופלא הסמוך לאיש בנדר לענין עונשין, ודו"ק שוב עיינתי באורח למישור וברכת רא"ש וראיתי שכן פירשו בתוס' ובאו"מ הקשה הא התוס' לקמן בד"ה הניחא כתבו דלכ"ע עונ"ד אינו סותר וסיים בצ"ע והוא כשיטת רש"י שכתבתי ובב"ר מתרץ דלמ"ד מהסל"א מדאורייתא ס"ל לריבר"י דגם עונ"ד מבטלות וז"פ עכ"ל אכן שיטת רש"י אינו כן וגם יש להעיר דהרמב"ם לא העתיק ג"כ התוספתא זו דאו שיביא שתי שערות ובזה יהי' ניחא מש"כ השאג"א בתשובה סי' סמך דנזירות ע"י אביו לא משכחת לה אע"ג דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר ומן התורה הוא וכדאר"י שם, הא אין מדירו בנזיר אלא עד שיגדיל ולמ"ד מופלא הסל"א מה"ת נדרו נדר אין אביו יכול להדירו אלא עד אותו זמן ואפי' דהדירו קודם לכן כשמגיע אותו זמן בטלה נזירות אביו מעליו כדמוכח התם עכ"ל, וקשה שלא הביא שיטת רש"י דלא נתבטל הנזירות לכשיגדיל כמו שהבינו התוס' יו"ט ודעמי'. ולפמש"כ א"ש דגם הוא הבין דכוונת רש"י היא כמש"כ ובזה הוא דפליג רש"י בהגעת זמן עונ"ד, אבל בעיקר הדין לא פליג ולשיטתו ביבמות מ"ט וכנ"ל, אלא דעכ"פ הו"ל להשאג"א להעיר מדברי רש"י אלו

והנה משכבר הימים נזדמן לי לעיין בספר שו"ת שעות דרבנן מחכם גדול בר מערבא וראיתי בספרו (דף נ"ג) שכחב על האי דינא וז"ל ומסתפקא לי בהא דהאיש מדיר את בנו בנזיר אם הוא הדין שמדיר את בתו דהא קא חזינן יפה כח האב בבת מבבן שבבן אין שום דבר לאב בבן זכות כלל דאורייתא ובבת כל שבח נעוריה לאביה ואם לבן מדיר בנזירות כש"כ לבת,