מנחה חריבה רח

היכי סבר לאמת דיכול להשקותה ולחזור ממאי דאמר איני משקה ואע"ג דאמרינן בעלמא דר"י סבר הלכה כסתם משנה והתוס' מוכחי לה ממתניתין, ר"י לא סבר במתניתין הכי וכבר עין רואה דהתוס' לא כתבו אלא דיש להוכיח קצת מינה וגם בחלוקת נתן לה גט וחזר וקדשה והכניסה לחופה אפשר דפליג ר"י וסבר דיכול להשקותה וכו' ע"ש ולפמש"כ האב"מ והנחל"י י"ל דפליגי ביש דיחו או אין דיחו וקצרתי, –שם וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות בת ישראל וכו' י"ל דבבא ראשונה קאמר לענין מנחת סוטה ובבא דבת ישראל הוא לכל המנחות אף במנחת נדבהו כפרש"י בגמ' ועיין תוס' ד"ה כל שהקשו על זה, והוא דקדוק נכון

שם כהן אוכל בק"ק ואין כהנת אוכלת בק"ק וכו' עיין בתוס' לקמן ע"ב ד"ה כהן בשם הגמ' חולין יעו"ש וא"כ למ"ד דלכהנת אין נותנים מתנות וכן לענין פדה"ב עיין תוס' ורא"ש קדושין (ד"ח) ושו"ת רע"א סי' ר"ה וא"כ הו"ל לחשוב במתניתן ועיין בתוס' לקמן ע"ב ד"ה מה וכו' ועיין רא"ש סוף מס' בכורות ובש"ת ח"ס יו"ר סי' ק"א

שם האיש מדיר את בנו בנזיר פרש"י קטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל ע"כ בתוי"ט הביא שמלשון רש"י באותה סוגיא דנזיר (דכ"ח) משמע קצת דמשלם נזירתו אף משיביא, אבל תוס' כתבו שם להדיא דנזירות אביו מתבטל בהבאת סימנים ועיין אורח משור שם בנזיר דכ"ח ורש"ש שם גם דעת הרמב"ם נראה שהוא כן עי"ש וכן כתב המאירי בחידושיו לנזיר דף כ"ח ולא הוי ליה להביא ממרחק לחמו של רש"י אלא הרי שלך לפניך דעת רש"י דחל עליו אפילו לכשיגדל וכתב התוסיו"ט שגם איני במשמע דמכיון שיצא מרשותו שלא יוכל להזירו כמו כן יצא מרשותו מה שהיזרו ואין סברא לחלק יע"ש ועיין רש"ש מש"כ ע"ז ושיטת רש"י המפורשת ומבוארת נעלם מהתפא"י בפירושו לנזיר פ"ד מ"ו אות כ"ח עיי"ש ועיין מל"מ פ"ב מנזירות דין י"ג ד"ה והאיש ודין ט"ו ד"ה ועד וכו', ואפשר לומר דתליא בחקירת המהרי"ט בתשובה ח"א סי' נ"ג והאריך בה האב"מ בתשובה סי' כ"ב בהסבר נפלא והבאתיו כ"פ בספרי או"ת דבמהות הנזירות פליגי בה הני תרי סוגיות סוגיא דנזיר פ' ג"מ דס"ל דנזיר הוי לאו שאינו שוה בכל ס"ל כשיטת המהרי"ט דנזיר הו"ל קדושתו דומיא דכהן והו"ל אסור שאין שוה בכל כיון שאינו נוהג אלא בתואר נזיר וכמו כהונה והך סוגיא דפ' ג' נזירים ס"ל דנזיר הו"ל איסור הש"ב ס"ל דנזיר הו"ל א"ח או א"ג כשאר נדרים יע"ש וגם אי איסור נזירות ישנה בשאלה תליא בזה, וכתבו עוד האחרונים דפליגי בזה ר"ש ורבנן בנזיר פ"ק ועיין ישועי"ק אור"ח סי' תפ"ה וא"כ י"ל דלשיטת המהרי"ט דהוי כעין כהן א"כ נכון שיטת רש"י דלא נפקע גם לכשיגדל דמה"ת יפקע כיון דנתקדש גופו בקדושה פנימות וקדושה עולמית אבל לשאר סברות י"ל כהתוס' דנפקע ממילא בבא הזמן וי"ל והנה כיו"ב מצינו לרש"י הסברא איפכא דפרש"י ביבמות מ"ט ע"ב דהכל מודים בסוטה דתפסי בה קדושין משום דלאחר שזינתה נמי לא פקעו קדושין הראשונים עי"ש, ומשמע דאילו פקעי קדשין אז לא תפסי קדושין וא"כ כיון שס"ל דלאחר שיגדל אינו חל אז צריך לפקוע הנזירות ג"כ, ועיין באבני מלואים סי' י"ח אריכות בזה, ובגליון הגמרא שלי בבכורות (דף ד' ע"ב) בהא דפליגי ר"י ור"ל אי קדשו בכורות במדבר קאמר שם הכי קשיא ליה א"א בשלמא דלא פסק קדושתייהו הנך מעיקרא נמי לא פקעה קדושתייהו אלא א"א דפסק קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו ואידך דקדוש קדוש דלא קדוש לא קדוש, ע"כ כתבתי בזה"ל עיין היטב מחלוקת רש"י ותוס' יבמות (דף מ"ט ע"ב) בבא על הסוטה וכו' ונראה מקור לסברת מחלוקתם ממחלוקת ר"י ור"ל כאן ודו"ק היטב עכ"ל ואף שיש לדחות ולחלק בין קדושת שמים לקדושה שע"י אדם אבל דוק מינה לענין נזירות דצ"ע סברת רש"י ז"ל וקצרתי ועיין שקלים פ"א מ"ג בתוסיו"ט ד"ה שוב אינו פוסק וכו' וע"ש ודו"ק (עיין לקמן)

ומש"כ התוסיו"ט ומכיון שאין כאן אלא הלכה יש להקל בנזירות וכו' עכ"ל הקשה ת"ז הרש"ש הלא הל"מ לענין ספק שוה לד"ת לחומרא כדמוכח בקדושין ל"ט עכ"ל כמה קולמיסן נשתברו בענין הזה עיין שו"ת נוב"ת חיור"ד סי' קמ"ו ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' מ"ח מ"ט והדברים עתיקים ובס' באר יעקב על יור"ד ובשו"ת באר יצחק חיור"ד סי' א' וגם בענין ספק נזירות להחמיר ולהקל כיצד ועיי"ש ועיין היטב במחנה אפרים הל' נזירות בדינים אלו ועיין מ"ל הל' נזירות פ"ב ה"ה וכן יש מקום לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא דמעשה כמו שחילקו לעינן דשיל"מ עיין שאג"א ושו"ת רע"א ז"ל ועוד אחרונים וקצרתי כעת ראיתי בתוהק"נ שהעיר מזה וגם מהגמ' ורש"י דיבמות הנ"ל ות"ל שכוונתי

שם ואין האשה מדרת בנה בנזיר, מה שהקשו מהא דחנה שהדירה בנה שמואל למ"ד נזיר עולם הוא עיין תפארת סוף נזיר אות נ"א שתירץ דחנה נדרה שתפחה לאלקנה עד שיתרצה ולא מנינו שלא התרצה, אבל נעלם ממנו ועוד מפרשים שכבר הקשה כן הרד"ק בשמואל, שהקשה זה יע"ש ועיין הגהות בני יששכר למשניות נזיר פ"ד בשם ס' נחלת בנימין, וראיתי שגם בגליון הש"ס נזיר שם ציין