מנחה חריבה רג

היא מצוה קרינן ביה עת לעשות וכו' דיצא שכרו בהפסדו דדי ע"פ הקבלה השרשים והכללות וכשיסתפקו ישאלו למורה וכו' אלא ע"פ קבלת אביהם שהיו בקיאים וגדולים בתורה וכו' ושפחתו של רבי וברוריה וכיוצא בזה, א"נ שע"פ אביהם עשו וצ"ל דאביהם סברי כב"ע דאית ליה חייב אדם ללמוד בתו תורה וכו' עיי"ש היטב, ועלה בדעתי לומר דב"ע מודה דמדאורייתא פטורה, והא שאמר „חייב” הוא רק מדרבנן כדי שידעו שזכות תולה וכדומה וע"ז פליג ר"א ואמר שאף מדרבנן אסורה משום שיצא שכרה בהפסדה וכדאמר המהרי"ל ז"ל ודו"ק בזה ויתיישב בזה כ"ד, אלא שיש לפקפק עוד מדברי הירושלמי שאמר דב"ע דלא כראב"ע וכ' נשים באות לשמוע וכו', משמע דב"ע מדאורייתא אית ליה ועדיין אני מבחוץ ועיין עוד בהגהות רצ"ח מה שהעיר היטב מההיא מעשה דמטרוניתא שהביאו התוס', וז"פ דההיא מטרוניתא הוית יהודית, וכן כתב במלא הרועים דבלא"ה אין מוסרים ד"ת לעכו"ם, וכן משמע ביומא (ס"ו) ועיין בכורי אביב פ' תשא אות ג', ועיין ב"ק ל"ח ע"א ובתוס' ד"ה קראו וכו', שלא משמע כן כדברי הרצ"ח, וכמדומה שבשו"ת מחנה חיים נו"נ בזה הרבה ובדברי הט"א חגיגה, ועיין בהדרן למס' קדושין לאאמו"ר זצ"ל, וכן בהדרן לסוף מס' גיטין בענין מצות כתיבת ס"ת לגבי נשים יעו"ש, ד' יזכנו להדפיסו במהרה, ויעיין בס' בית הלוי חלק ראשון וא"ל עוד, וא"ל דבלימוד גופא תרי מיני מצות יש יש מצוה ללמוד ע"מ לקיים ומה שנחוץ לו לידע, בזה גם נשים חייבות אבל מצות למוד התורה לשם ידיעת התורה שיהא ד"ת מחודדין בפיך ולבקיאות זאת, איני מצוה, ויש לעיין בס' מעלות התורה ובס' נפש החיים, ובזה נשים פטורות ואסורות ועיין בהמאירי שכתב אעפ"כ מי שחננו השם בידיעת התורה זכה להיות מן השרידים אשר ד' קורא הוא עיקר הכל ויתד שהכל תלוי בו דרך הערה אמרו כי נר מצוה ותורה אור עיי"ש, וראיה יש לי מלעיל דפריך זכות דמאי אלימא זכות דתורה הא אינה מצוה ועושה היא וכו', והלא י"ל דקאי לב"ע ולב"ע מצוה ועושה היא וחייב אדם ללמד את בתו תורה וכן לשיטת הפוסקים דיש עליה חיוב ללמוד התורה לדינים השייכים לה ולכך מברכת אשר קדשנו במצותיו לעסוק בד"ת א"כ מאי פריך הא אינה מצוה ועושה וע"כ צ"ל דגם לב"ע אין עליה חיוב ללמוד, וגם העיקר זכות תורה היא ידיעת התורה כמש"כ הנפש החיים זצ"ל, והרבה יש להעיר בזה עוד, שו"ר בשם הברכ"י אור"ח ס' מ"ז שהעיר באיזהו מקומן יע"ש, וכן הרמב"ם פסק סוטה שיש לה זכות ת"ת אע"פ שאינו מצוה בת"ת הז' תולה לה, ואף שפסק כב"ע בענין לימוד התורה ועדיין אני נבוך כזה, כתבתי זה ביום היא"צ של אמי מורתי החשובה והצנועה מנב"ת מרת אסתר בת הר' חיים ז"ל ביום כ"א מרחשוון, שו"ר בס' יגל יעקב כאן ובתוספי הרא"ש שהאריך בזה והעיר בכמה הערות שעלה על דעתי וקצרתי

שם בא"ד אמר לו הורקנוס בנו וכו' י"ל דדעת הורקנוס היה כיון שהיא מחזקת כ"כ בלומדי תורה הלא כבר יש לה זכות תורה שאגוני מגנה ואצולי מצלה שלא תבוא עי"ז לידי ערמה ומותר להשיבה, אבל הוא באחת ר"א לשיטתו שלא אמר מעוצם דבר שלא קיבל מרבותינו לא רצה מעצמו לחדש דין ולחלק לצאת, אלא יקוב הדין את ההר שישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים

שם א"ר יוחנן אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו וכו', כמו שקיים בעצמו בתענית (כ"א א') יעוש"ה, ועיין בהמאירי מה שפירש בזה

שם היכי דמי חסיד שוטה כגון דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא וכו', לכאורה צ"ע בכה"ג הוי נמי רשע ושופך דמים אם אינו זריז להציל כלל בפק"נ ועושה שלא כדין מחמת שטותו ואפשר דמה"ט הביאו התוס' הירושלמי דמפרש בדרך אחרת דאמר לכשאחלוץ תפילין וכו' דרצה להציל אלא מחמת שטותו מתאחר וגורם לאבד נפש מישראל, אבל בגוונא דבבלי צ"ע כנ"ל והארכתי בזה במכתב תשובה להרב הגאון אב"ד דק' דעטראיטמיש, ואפשר בגוונא דאיכא אחרים להצילה ולא יהי' כאן איבוד נפשות אלא מחמת חסידות של שטות מתעצל בזה ויל"ע, ויל"ע לדינא היכי דמתכוון לאיסתכולי בה ורוצה להנות אי שרי להצילה דאף דפק"נ דוחה כה"ת, אבל מהנך שלש עבירות ודאביזרייהו ואף באיסור דרבנן יש סברא דיהרג ואל יעבור עיין מנ"ל הל' יסוה"ת ובח"ס בשם שו"ת הרא"מ, וא"כ אפשר באמת אסור, ועיין ר"ן סוף פ' ר"א ד' במס' שבת דהביא ירושלמי ראה תינוק מבעבע בנהר ומתכוון להעלות תינוק ודגים פטור יע"ש משום דפק"נ דוחה איסור שבת משמע בהא דפק"נ אינו דוחה אסור ועיין מנחות (ס"ד ע"א). להעלות דגים והעלה דגים ותינוק יע"ש ובזה א"ל דהתוס' ד"ה היכי דמי כתבו בשם הירושלמי ראה תיניק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילין יע"ש א"ל דאייתי ירושלמי דפליגי בזה על גמ' דידן דבכה"ג דהגמ' דידן אפשר. דמחמיר כדין דילמא איתכוון להנות מא"א ויל"ע בזה, ועיין בהמאירי שכתב וענין חסיד שוטה הוא שמתחסד ביותר מדאי אף במה שחסידתו גורם היזק או לעצמו אי לאחר כגון שמתענה בכל יום וכו' וצ"ע מנ"ל הא אף שאמרינן כל היושב בתענית נקרא חוטא אבל לא שוטה?