מנחה חריבה רא

מאי נעשה לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא, אכן לא משמע כן בק"א עיי"ש, ויתיישב קושית התוס' כאן ד"ה ביעתותא וכו' אלמא דלא אמרינן ביעתותא מרפיא רי"ש די"ל דהאי טעמא הוי רק לספק בעלמא, אבל שם אמרינן „כל הנשים” וכן כל האנשים' משמע דהוי וודאי לכל הנשים וע"כ לא שייך התם טעמא דמרפיא, וזה אפסר ג"כ טעמא דב"ה דפליגי עליה, לא דלא ס"ל כלל האי טעמא, אלא דמשוי לה רק לספק בעלמא ולא כוודאי ודו"ק וקצרתי

שם בגמ' ט' חדשים שנאמר ונקתה וכו' רב"י אומר שנים עשר חודש וכו' מדלא קאמר מה"ט דקרא הנ"ל ונקתה ונזרעה זרע וכו' ומשום דלפעמים אישתהי עד י"ב חודש וכדעת רבה תוספאה ביבמות ועיין רמ"א סי' ו' ובאחרונים כידוע, מוכח דלא קיי"ל כן, אך יש לדחות דכאן תופס בגמ' מה שהוא ע"פ רוב, ולכך לא קאמר נמי ראב"י שבעה חדשים, א"ו דעל הרוב משתעי' שו"ר בהגהת הרד"ל ז"ל שהעיר בזה דהא בן ז' נמי ראוי לחיות ותירץ דמ"מ זרע בריא ושל קיימא גמור טפי הוי של ט' עיי"ש ויותר י"ל כנ"ל, וכן בהא דלעיל דקאמר ג' חדשים כדי הכרת העבור, עיין בפרש"י ובמהרש"א ז"ל והא לז' חדשים ניכר מקודם ועיין יבמות ל"ז, ובנדה (ח' ע"ב) דקאמר משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לשבעה ופרש"י שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו שני חדשים ושליש קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים עכ"ל ועיי"ש במהרש"א היטב ודו"ק ועיין בשו"ת חמדת שלמה סי' פ' חאהע"ז וה"נ אזלינן בתר רוב נשים דילדן לט' וניכר עוברה לשלושה חדשים

דף כ"א ע"א בגמרא דילמא שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו עיין פרש"י ז"ל ועיין היטב בהמאירי ויש להעיר דא"כ לא היה צריך כלל להעצה שיעץ דניאל והן תהוי ארכא לשלותיך כיון שבכלל אין ממהרין מן השמים להענישם, וי"ל דאף בשהגיע הזמן במצוה כ"ד יכולין להאריך זמן פורעניותם וז"פ

שם אי לימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא וכו', ופרש"י וכיון דאינה מצו"ע אין שכרה גדול כמצוה ועושה ע"כ ויל"ע דאף שאין שכרה גדול כמצו"ע, מ"מ יש בכחה לתלות מיסורים ומנלן דלא, ועיין ב"ק (פ"ז א) מריש הו"א וכו' והשתא דשמעת להא דר"ת וכו' יע"ש והו"ל להביא גם כאן הא דר' חנינא, ובע"ז (ג' ע"א) רצה לומר דב"נ אע"פ שמקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר ולא וכו' הרי הוא ככ"ג אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצו"ע אלא כמי שאינו מצוה ועושה וכו' יע"ש, אבל פשיטא שמקבלין שכר ויל"ע, ובקדושין ל"א ברש"י ד"ה ומה וכו' שולם לו הקב"ה שכרו, ועיין בשו"ת עמודי אור סי' ג' שהקשה חכם אחד דנימא דנשים אסורות ללמוד תורה אי משום לאו הבא מכלל עשה אי משום בל תוסיף לשיטת רש"י יעו"ש. וצ"ל דכוונת הגמרא הוא כמו שאמר לקמן לענין זכות דמצוה דאין בכחה להגין אלא לפי שעה, ה"נ זכות דתורה הפטורה מזה אינה מגינה לעולם כמו תודה של המצו"ע, וז"פ

שם מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקו בתורה אמאי לא הגינה עלייהו וכו'

בשע"ת לרבינו יונה החסיד ז"ל בשער השלישי סי' ר"ס כתב בזה"ל הנה למדת מזה כו' אין התורה מגינה על בעלי לה"ר ועל המלומד לגנוב ולנאוף וכי אינם ראוים לעסוק בתורה ואמרו רבותינו ז"ל דואג כיון שסיפר לה"ר אף חכמתו לא עמדה לו ולא הגינה עליו תורתו, ומה שאמרו רבותינו ז"ל עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, על העובר עבירה דרך מקרה אמרו, ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו, עכ"ל הקדוש והטהור, אבל אתה תראה שא"כ קשה משמעתין דמאי פריך אלא מעתה דואג ואחיתופל וכו', וצ"ע בזה לעת התשובה אי"ה

שם נהי דפקודי לא מפקדא באגרא דמקרין ומתנין וכו' וצ"ל בזה באמת מצוה עליה להשתדל בזה ועיין ביערות דבש בדרושיו, ובחידושי אאמו"ר זצ"ל בהדרן למס' קידושין אבל לא משמע כן בקדושין שם (כ"ט ע"ב) כל שמצוה ללמוד מצוה ללמד, וכן ממה דמסיים הכא מי לא פלגאן בהדייהו' משמע דרק שכר מתנה מבעליהן הוא דהוי כמסייעת לעושה מצוה ודוגמא שכתב הר"ן לענין מצות פו"ר דיש לה שכר כמסייעת לו ואכמ"ל, ויש לעיין בהמקנה קדושין שם

שם כי נר מצוה ותורה אור, עיין היטב בביאור עמוק כל המאמר הזה ודברי הגמרא בספר תפארת ישראל למרן מהר"ל מפראג זצ"ל בפרק י"ד

שם בעידנא דלא עסוק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, עיין קדושין (פ"א ע"ב) (ומו"ק כ"ח ע"א) – שם מאי דרוש ולא יראה בך ערות דבר וכו' ועיין בפרש"י יעוין לעיל (ג' ע"ב) כיון שחטאו (בעריות) נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, שם ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, עיין תענית (כ"א א') אמר ליה ר' יוחנן אהדר ואוקי בנפשאי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכו' עיי"ש, שם לסוף אמר לו תא נערוב ונפלוג וכו', ועיין לעיל מזה דקאמר באגרא דמקרין ומתנין בנייהו וכו' מי לא פלגאן בהדייהו, ובעיקר הדבר להלכה יעיין ברמ"א יור"ד סי' רמ"ו ס"א ובש"ך שם ותשובה ארוכה בזה בשו"ת אמרי בינה סוף חלק א' סי' י"ג ואכמ"ל בזה, שם אלמלא דרשוה דואג, עיין במהרש"א