מנחה חריבה כ

עבירה ואפ"ה לענין סתירה מהני צע"ק מהירושלמי הנ"ל דקא מקשי מה טיבה להסתר. הלא י"ל בכה"ג הנ"ל דליכא איסור יחוד. ועיין בפסקי תוס' לקמן דף כ"ה אות כ"ג שפסק פ"פ לר"ה אין בו משום יחוד או אם בעלה בעיר ע"כ ונראה דלמד כן מסוגיא שם ובא ליישב קושית התוס' שאנץ וכמו שתירץ התוס' שאנץ. ולפי כל הנ"ל א"ש מאי דקאמרינן בברכות (דף ל"א ע"ב) דקאמרה חנה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרה משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר וכו'. ותמהו כולם והיכי עברה צדקת הזאת על איסור יחוד. אך לפי הנ"ל א"ש דתסתתר בפ"פ לר"ה או באם בעלה בעיר דליכא בזה משום איסור יחוד. ובזה יהי' מדוקדק מה שאמרה „ואסתתר בפני אלקנה בעלה" שכבר הרגיש המהרש"א שם דהלא בעינן עדים בסתירה יע"ש ולפי הנ"ל י"ל הכוונה דתסתר בפני אלקנה בעלה היינו בבעלה בעיר דליכא בזה משום איסור יחוד. או מ"ל דתסתר עם אחי' ואבי' או בשני בני אדם כשרין דליכא בזה משום איסור וככל המתבאר לעיל. אך באמת לק"מ וכמו שמסיק המל"מ פ"ב מהל' סוטה דבירורן של דברים דכל אותן ששנינו בהמדיר דיוצאות בלא כתובה לאו משום איסור דידה אלא כיון שעשתה דבר פריצות איסור זונה היא וזנתה תחתיו ולפיכך בהתברר לנו דטהורה היא ע"י שתיה פשיטא דאינה מפסדת שהרי לפי שעשתה איסור לא מפני זה תפסוד כתובתה ע"כ ונראה עוד יותר דלא מקרי בזה עוברת על דת באיסור יחוד כיון שעומד להתברר וזה שטענה חנה וכיון דמסתתרה משקו לי מי סוטה דלכאורה אריכת דברים אלה למותר דמי לא ידע דבזה"ב תצטרך לשתות מי סוטה. א"ו הכוונה כנ"ל דכיון דתתברר ע"י מי סוטה אמרה שלא תעבור על איסור יחוד כלל. ועיין תוס' רעק"א הנ"ל ראש דברינו שהזכיר בקצרה דברי המל"מ ומשמע ג"כ דס"ל דלא הוי עוע"ד ודלא כמשמע מהמל"מ וע"ש ועיין בתשובתו סי' קי"ד. שוב ראיתי בפ"ת אהע"ז סי' קט"ו ס"ק י"א שהביא ג"כ דברי המל"מ הנ"ל ושוב הביא דברי הבית מאיר שכ"כ כנ"ל דבזמן שהיתה יכולה להבדק והיא נשואה לית לחושבה לעוע"ד ביחיד משום דהוי כמתיחדת במקום שיש רואים ולכן שפיר דלא הפסידה כתובתה ומדייק זה מדברי התוס' יבמות ל"ח ב' ד"ה בש"א יע"ש ומסיק ובדבריהם נמי מיושב מה שטענה חנה אילך ואסתתר וכו' עכ"ד עיי"ש ואין בידי הב"מ לעיין שם מסקנת הדברים. וברוך שכוונתי במש"כ די"ל בפ"פ לר"ה אפשר לדחות די"ל נמי כדרך שכתבתי בשם הב"ח דכיון דמקפיד על זה א"כ אסורה להתיחד עמו אף בפ"פ ובעלה בעיר וכן מורה לשון הש"ע אהע"ז סי' כ"ב סעיף ח' דאם קינא לה בעלה עם זה לא יתיחד עמה אף ע"פ שבעלה בעיר והוא הדין הנזכר ברמ"א סי' קע"ח הנ"ל. כן יש לעורר בנידון דידן מהא דקאמר בירושלמי דאפילו ממאה מקנין לה יע"ש ובזה וודאי ליכא איסור יחוד ואכמ"ל עוד

ובמה שהבאתי בשם התוס' שאנץ שכתב דבחצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו רה"י לשבת ור"ה לטומאה משמע דוקא היכי דאיכא תרתי פתחא אבל היכי דליכא אלא פתח אחד הוי רשות היחיד לטומאה. ע"כ מבואר דלענין טומאת סוטה הוי נפ"מ בין תרי פתחא לחד פתחא. אבל לענין יחוד הוי ר"ה ואע"ג דהוי רשות היחיד לשבת. ומזה יש לעיין בפ"ת סי' כ"ב ס"ק י' בשם החכמת אדם במה שחקר בפ"פ לחצר שיש שם ג' בני אדם דנחשב ר"ה לטומאה אם הוא הדין לענין יחוד יע"ש ובבינת אדם שם. וכן ראיתי בהגהות חשק שלמה בדף כ"ה שהעיר ג"כ בזה דילמא מיירי שקינא לה מב' בני אדם וגם א"ל דמיירי בבעלה בעיר דאין בו משום יחוד יע"ש ולא חידש מידי)

דף ה' ע"ב א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי א"ל אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט השתא נמי תיבעי חליצה. אפשר לדייק קצת לפי דפת הירושלמי יבמות (פ"ג הל' א') דאיכא למ"ד חליצה היא קנין וקאמר שם מתניתא פליגא על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת הדא מסייע למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוון לקנות שתי אחיות כאחת יע"ש והוי כמו נשואין וקדושין מחדש. ועיין בספרי אוריין תליתאי בדף כ"א ע"ב ובדף מ"ט ע"א שהערותי קצת בע"ז. וא"כ צריך הסבר מאי קאמר הכא דהשתא נמי בעיא חליצה, דמאי ענין גט לחליצה. דגט הלא פטור מהנשואין שנשארה. אבל חליצה דהוא קנין. אינו זקוק כלל השתא לעשות קנין חדש ולפוטרה בזה. ויותר יקשה לדעת הראב"ד דס"ל דאף בסוטה וודאית בעיא חליצה. משום האי טעמא דאילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט.