מנחה חריבה יט

בצ"ע למ"ד דאין אוסרין על היחוד. הלא עוברת על דת היא. ע"ז י"ל דבפ"א לא הוי עוברת על דת. וראיתי שם לקמן כ"ה בתוס' שאנץ (הנדפס בש"ס דפוס ווילנא) על הא דאמר אביי לא לאוסרה עליו. וז"ל וא"ת למ"ד דאוסרין על היחוד למה לי למיתני' למימר דמהני קינוי לאוסרה עליו פשיטא וי"ל דאיצטריך מתני' אפי' היכי דאיני אסורה משום יחוד כגון בפ"פ לר"ה דאין שם משום יחוד ואפ"ה לענין סוטה הוי רה"י וה"נ אמרינן חצר שהרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת ור"ה לטומאה משמע דוקא היכי דאיכא תרתי פתחא אבל היכי דליכא אלא פתח אחד הוי רשות היחיד לטומאה א"נ כגון שבעלה בעיר דאמר בשלהי קדושין בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד ואפ"ה לענין תורת סוטה אשמעינן מתניתין דחשבי ליה לסתירה ואפי' בעלה בעיר כיון דלא משתמיט תנא בשום מקום לומר שלא תחשוב סתירה לענין סוטה כשבעלה בעיר עכ"ל אחד מן הראשונים כמלאכים. ומדלא הקשה למ"ר דאין אוסרין על היחוד דהלא עוברת על דת היא. ש"מ דניחא ליה משום דבלא התראה. לא הוי עוברת על דת. או משום דהוי רק בפ"א וכמש"כ התפא"י הנ"ל. שבתי וראיתי שם בתוס' שהביא בסוף הענין תוספתא דכתובות דמפורש שם דנסים שאמרו שעוברות על דת צריכות התראה ויוצאות בלא כתובה לא התרו בהן יוצא ויתן כתובה ולמה לא הביאה כאן התלמוד ושמא דלא הוי ידע לה פ"כ אבל מבואר דבלא התרו בהן יוציא ויתן כתובה וא"כ ל"ל דבלא התראה אינה אסורה. ונעלם זה מעיני גדולי ישראל ז"ל ומ"מ לנ"ד למידין אנו תירוץ לקושית הגרעק"א על מתניתין דידן דהוי סתירה בלא קונו. היינו סתירה לענין תורת סוטה והוי בפ"פ לר"ה או כשבעלה בעיר דלא הוי יחוד ואינה עוברת על דת. ודין זה דסתירה שאחר קינוי הוי אפילו בפ"פ לר"ה או כשבעלה בעיר: לא חרש הוא אתנו ופסקו הרמ"א סי' קע"ח סעיף ח' בשם המהרא"י עיי"ש ומתורץ קושית הגאון רע"א ז"ל יפה. ועל הא דאין אוסרין על היחוד. י"ל כהתפא"י

וראיתי בהגהות הרש"ש שתירץ לפ"ד הרמב"ם דאפילו קינא לה על שנים כאחד ואפי' הם שני אחי' או אבי' ואחי' ה"ז אסורה וע"ש במל"מ דהרבותא היא דאינם אסורים ביחוד וא"כ י"ל דמתניתין מיירי באבי' וכו' דאינה עוברת ע"ד בהתיחדותם ולפ"ז נדחו דברי התוס' לקמן כ"ה בד"ה ש"מ ודברי הרה"מ בשם הרשב"א בפכ"ד מהל' אישות הט"ז. עכ"ל וכוונתו דהרי משכחת לה בגוונא דליכא איסור יחוד. ואינה עוברת על דת ולפמש"כ לעיל בשם התוס' שאנץ נדחו נמי דברי התוס' הנ"ל והנה כולם תפסו כן דבכה"ג מאבי' או אחי' ליכא איסור יחוד אף בכה"ג שיש לו פריצות גדר עמהם. אבל יש לי ללמוד קצת מדברי הב"ח ריש סי' קפ"ח שכתב על מה שכתב הטור אפי' הוא אביה. ואע"ג דלעיל בסי' כ"ב כתב דמותר להתיחד עם בתו וכו' דאהני אכנה"ג וכו' היינו מן הסתם אבל המקנא לאשתו דאל תסתרי עם איש פלוני דאין ספק דלפי שראה איזה פריצות עם אותו האיש לכך מקנא לה ממנו א"כ אפי' הוא אבי' או אחי' נמי הוי קינוי דאיתרע הכא חזקתייהו עכ"ל המובן מזה דכיון דאיתרע חזקתייהו מעתה אסורה להתיחד גם עמהם. דחזינן דקא מגרי יצה"ר דעריות. וא"כ גם בזה הוי עוע"ד. אבל לא כן משמע מכל האחרונים ועיין מנ"ל הל' סוטה פ"א מזה. ועוד נראה דלא משמע כן מהירושלמי כאן פ"א הל' א' דמקשי על דברי ריבר"י א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובה אמר ר' יוסי מה טיבה להסתר פי' דבלא"ה אסורה להתיחד. (ולדברי הגרעק"א נראה לפרש בפשיטות משום דממילא הוי עוברת על דת וכיון שהתרה בה פוסלה נמי מכתובתה) וכו' אמר רבי מנא אפי' כהדין תניא אתייא היא כמן דמר מקנא לה מאבי' ומבנה הכל ממנו לקנאות לה מאבי' ומבנה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אין תימא מה טיבא להסתר התורה התירה להיסתר דמר ר"י משום רשב"י וכו' מתיחד אדם עם אמו וכו' עכ"ל נשמע מזה דכה"ג אף שקינא לה מותרת להתיחד. ומפסדת כתובתה בחנם ע"ש בק"ע ופ"ח. וצ"ע בדברי הב"ח ז"ל. והנה עדיפא הוי ליה להרש"ש להקשות על הגמ' דלקמן כ"ה ע"א דבעי הגמ' לפשוט מכמה משניו' וברייתות והו"ל למדחי דמיירי בכה"ג הנ"ל שקינא לה מאבי' ואחי' ובתוס' שאנץ הנ"ל הפיר כזה על הא דפשיט הגמ' דבעי התראה כתב ובפ"פ לר"ה ליכא לאוקמי' ואינה עוברת על דת. דהא מסתמא כיון דאינה עוברת על דה לא היו ב"ד מקנין אותה כדי להפקיע כתובתה בכדי ע"כ וזה יספיק גם לקושיא הנ"ל אבל קשה מדוע לא הקשה כן על המשניות דלעיל שמביא לפשוט יע"ש. שו"ר שם ברש"ש שהקשה בעצמו כן דלוקמי' באבי' ואחי'. ולדברי התוס' שאנץ ופסק הרמ"א דבפ"פ ובעלה בעיר דמותרת להתיחד ולא עשתה בזה שום