מנחה חריבה קצט

במקרה יש למצוא דאיני שותה זה איני מבטל האי סתמה הכללית דסתם סוטה להשקותה עומדת עפ"י הרוב וזה ברור ופשוט ומסתבר

שם בא"ד א"נ ע"כ לא פסלינן גבי גט אלא משום דהתם וכתב לה אמר רחמנא וכו' מיהו היכי דאינתיק לשום רחל לא הדרא מינתקה ע"י מחיקה לשם לאה עכ"ל הדברים כמו שהם אינם מובנים כלל הלא עכשיו קיימינן לת"ק דס"ל יכתב לה דבעינן לשמה וא"כ דמיא מג"ס לגט ויגעתי ומצאתי ביאור כוונתם הקדושה והעמוקה בחידושי הריטב"א הנ"ל ששם כתב בזה"ל וק"ל דכיון דבעי האי תנא כתיבה לשמה היה לו לפסול אפי' מס"ת דהא אשכחן גבי גט דפסלינן מס"ת וכו' וי"ל דלמסקנא לא ק"ל דהא אמרינן לר' אחא דכי כתיב ועשה לה לשמה אמחיקה קאי וה"ה נמי להאי תנא אלא דקסבר דאפ"ה כיון שהכתיבה הכשר המחיקה עליה נמי קאי ועשה לה קצת אלא דמסתעייה שלא תהא מרחל ללאה דכיון דאינתקה ללאה לא הדרא ומינתקה לרחל וכו' וא"ת וכיון דאכשריה רב אחא מגלה של לאה לרחל משום דעיקר עשייה מחיקה כ"ש שהיה לו להכשיר מס"ת עצמו שנכתב סתם דגבי גט עדיפא טובא כתובה סתם מהיכא שנכתב לשם אחרים וי"ל דשאני הכא דבעינן כתיבה לשם אלות מיהת עכ"ל ונראה בעליל שזה הוא כוונת המשך דברי התוס' כאן ועיין עוד בדברי התוס' כאן ומה שהעיר הרש"ש ותמה על קושיתם דהתם גבי גט קאי וכתב אבעל לכן שפיר ממעטינן מיניה מצא בן עירו וכו' אבל הכא גבי סוטה האי וכתב קאי אכהן עכ"ל עיין בתוס' שאנץ כאן על הגליון שמתרץ כן וז"ל ואומר הר"י דשאני גט דאפי' כתב הסופר שם אשה ושם האיש לא מהני אם לא אמר ליה הבעל שיכתוב הגט אבל הכא מג"ס שכתב בלא אמירת האשה כשרה ומש"ה אמרינן דכיון דסתמא כתובה ה"נ דמחקי וכו' ועש"ה וכן כתב בתוספי הרא"ש למסכת סוטה הכא בשמעתין ובתוס' עירובין כתבו דהא דפסול בלא ציוו הבעל לעולם חשוב לשמה רק שפסול מדרבנן וגבי סוטה לא שייך לפסול מדרבנן א"נ בסוטה אין הכהן שעליו לכתוב מקפיד אם יכתוב שוב אדם לשמה שלא ברשותו ומסתמה ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ"ל ויש להאריך בזה בשיטת הרמב"ן ז"ל ואכמ"ל ועיין גם במס' גיטין (כ ע"א) ד"ה אי משום כריתות וכו' ובמש"כ התוס' כאן דלראב"י בעינן דלכתוב לשם אלות בעולם מבואר בהסבר יותר בתוס' ערובין שם (י"ג ע"ב) ד"ה עשייה וכו' וא"ת א"כ למה אין מוחקין לה מה"ת ואומר הר"י משום דכתיב וכתב את האלות האלה דבעינן שתהא כתובה לשם אלה עכ"ל ועיין מש"כ לעיל י"ז ע"ב

ודנה לעיל דף צ"ג הערותי דרך אגב דהאיך משכחת לה להשקות בה סוטה אחרת וע"כ שקבלה עליה כבר השבועה וע"ש הנה עכשיו בעיוני בספרי נשא סי' ע' ראיתי בהתוה"מ שם שהעיר בזה וז"ל ומיירי שהסוטה השניה קבלה עליה השבועה קודם כתיבת המגילה דבשני כהנים משקים ב' סוטות כמש"כ בסוטה דף ח' עכ"ל ואין זה נכון להלכה דקיי"ל אף בב' כהנים אין משקין שתי סוטות כאחת וז"פ וכמו שבא מבואר אצלי כמה פעמים

והנה משמע ג"כ דדוקא בכתב הס"ת סתמה הוא המחלוקת אבל בכתב לשמה של סוטה לכ"ע מוחקין לה מה"ת, (ועיין בלשון התוס' בעירובין שם (י"ג ע"א) אבל ס"ת כותב בסתמא לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פרשת סוטה יעי"ש,) ויל"ע היכי חל שוב האי לשמה דמג"ס כיון שכבר איכתוב לשם ס"ת ועיין לשון התוס' גיטין (ל"ב ע"ב) ד"ה רב ששת וכו' וכתיבת הגט לשמה הוי מעשה דאם כתב אדם ס"ת לשמה אינו יכול לחזור ולבטל וכו' יעו"ש, ושתי המחשבות ביחד ג"כ אינן נתפסות, ויעיין תוס' מנחות (מ"ב ע"ב) ד"ה מה טעם טעימה פסולה ואפילו לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה וכו' יעו"ש ויש לעיין בשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' קע"ה בשם ספרו ספר החיים על הל' מגילה בכוונה לשני דברים. יעו"ש וכן בס' ילה"ר אות לשמה הביא בשם האחרונים שנסתפקו בדבר שצריך לשמה ומחשב לשני דברים הצריכין לשמה מי מהני כיון דצריך לחשוב לתרווייהו ל"ח לשמה והביאו ראיה מהא דצריך קרא דאינו יכול לגרש ב' נשים כאחת בגט אחד ותי"ל דצריך לשמה והכא ל"ה לשמה דצריך לחשוב לתרווייהו ול"ל קרא יע"ש ויש לדחות ואכמ"ל, ועיין בזבחים (ג' ע"א) דמינא מחריב בה ודלא מינא לא מחריב בה, ועיין בר"ן ר"ה (דל"ב) גבי התוקע לשיר וכו' ובטורי אבן שם היטב, ובשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' נ"ז, ובזה י"ל קצת הא דאמר אלא במגילה דאיכתיב לשם אלות בעולם' ובעירובין הגירסא דאיכתיב מיהת לשום סוטה בעולם והכוונה דלא מחריב בה כלל כיון דלא אינתק ממצותה, אבל ס"ת דלהתלמד כתיבה לשם ס"ת א"כ אינתק לשם קדושת ס"ת ולא לשום מגילה כלל וה"נ דלא מחקינן. (שו"ר שהעיר בכזה שם בעירובין בהגהות הרצ"ח), ואפשר גם אפילו בנתכוין לשם סוטה ג"כ י"ל דלא מחקינן וצ"ע, אך ים מקים לומר אי בס"ת לא בעי לשמה ממש ומפורש, אלא גם סתמה כשר עיין תוס' מנחות מ"ב ע"א וגיטין נ"ד וברא"ש ושאר הראשונים, ולכך יש בה כדי תפיסת קדושת מג"ס היכי דהתכוון בה לשמה ודו"ק: