מנחה חריבה קצח

שם אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה ומחה כתב שיוכל למחות ופרש"י ורבי ישמעאל סבר מוחקין לה מן התורה ולא בעי כתיבה לשמה ואפרשת סוטה לחודא קא קפיד, עכ"ל מבואר בעליל שיטת רש"י ז"ל דר"י קפיד דוקא אפרשת סוטה והא דתניא לקמן דאמר ר"י אומר היה ר"מ לכל מטילין וכו' חוץ מפרשת סוטה בלבד ואפי' בס"ת לא פליג ארי"ש, אלא ר"מ קיבל דברי רי"ש, אכן שיטת התוס' ז"ל בעירובין די"ג ע"א ד"ה חוץ וכו' לא כן הוא אלא רי"ש היה אוסר בכל התורה כולה שמא היה דורש גז"ש וכו' א"נ מדרבנן עכ"ל מבואר דרי"ש אוסר בכל התורה כולה או מדאורייתא או מדרבנן משום גזירה

שם בתוס' ד"ה אמר וכו' והא בימי ר"מ נפסקו כבר המים המרים וכו' לאחר שקבלה עליה השבועה וכו' ומה שאין מטילין קוקנתום וכו' אפי' לזמן הזה משום דכתיב בה ומחה וכו' אפילו כתובה בתורה קפיד קרא דבעינן שיכול למחוק עכ"ל ולכאורה איני מובן כלל מה שתירצו, וסילקו הקושיא וגם כנראה הכל מבואר בגמרא לעיל דאמר לו ר' ישמעאל לר"מ וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה ומחה כתב שיוכל למחות וכפרש"י ז"ל דר"י ס"ל מוחקין לה מן התורה ולא בעי כתיבה לשמה ואפרשת סוטה לחודא קפיד עכ"ל ופשוט י"ל דכך כוונת דס"ד התוס' בקושית' דהא דבעינן בפרשת סוטה שלא תהי' קנקנתום משום כדי שיוכל להמחות, הוא משום השתמשות בעת הצורך לפרשת סוטה אבל לא משום קדושת ס"ת בעצמה וע"כ הקשו דבימי ר"מ כבר נפסקו בפועל ולא יצטרך בשים אופן לשם סוטה ולמה לא ישים קנקנתום, ולזה תירצו דלהאי מ"ד דמוחקין לה מה"ת בעינן שפרשה זו גם מצד עצמה של כתיבת ס"ת שיהי' בה בכח כתב שיוכל להמחות על המים ואף בלא שימוש בפועל ממש, מצד מאורע של סוטה, אלא מצד שלימות הס"ת בעצמה ודו"ק וזה הוא כוונת התוס' ורש"י ז"ל הנ"ל ואף שעיקר חסר מן הספר, ע"כ הכי מתפריש, ומצאתי אח"כ סעייתא לדברי בחידושי הריטב"א לעירובין די"ג שהביא קצת בתוה"ק, דז"ל ואומר רבינו הגדול ז"ל שהטעם משום דאנן קיימ"ל כמ"ד שלא נאסר אלא בפרשת סוטה שבמקדש ואפי' למ"ד בפרשת סוטה שבס"ת איני מדין קדושת ס"ת דא"כ מ"ש משאר משאר פרשיות, אלא כדאמרינן כדי למחוק לה מה"ת ואין זה אלא בזמן שבהמ"ק קיים שנוהגת השקאת סוטה עכ"ל וזה הוא כסברת התוס' בקושיתם, אבל בתירוצם לא כך ס"ל וכמו שביארתי

ומה שהקשה כאן הרש"ש על תירוץ התוס' דלפ"ז לא תתכשר אלא בכהן דוקא ור"מ לא מצינו בו שהיה כהן (היה בן גרים) וכן שאר דיני מגילת סוטה יתנהגו בפרשה זו עי"ש, כבר דברתי בזה לעיל בדף י"ז והבאתי כן בשם הקרן אורה שם ובשו"ת בית יצחק חיור"ד ונ"ל דרק לענין עצם הכתב גלי קרא וכתב ימחה כתב שיכול להמחות תהי' ראוי' פרשה זו אבל לא באיש הכותב זה לא בעינן בכח מצד עצם הס"ת אף באופן שאינו צריך להשתמשות לפרשת סוטה כמו שבארתי לעיל, אלא דיקא באופן שצריך בפועל ממש לפרשת סוטה, אז צריך לכל הדינים שבמגילת סוטה יתנהג בפרשה זו ויל"ע

שם ד"ה אבל וכו' וה"מ לתרוצי דילמא ע"כ לא אמר גבי גט דסתמה פסול משום דאשה לאו לגירושין עומדת אבל סוטה אחר שקינא לה ונסתרה סתמה להשקות עומדת עכ"ל, וצ"ע דהרי כתבו התוס' זבחים שם בד"ה סתם אשה דאפי' זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה קאי וא"כ גבי סוטה נמי דאף שקינא נא לה ונסתרה מ"מ לאו במגולה זו קאי להשקות לה? ועיין במנ"ח מ' שס"ה שכתב סברת התוס' כאן מעצמו ופלא שלא הרגיש בזה ונעלם ממנו תוס' דשמעתין ואפשר לומר דגבי סוטה שאני דכיון שכ' כבר המגילה עם השם הקדוש בקדושה וטהרה בוודאי למגילה זו עומדת דאסור לזרוק המגילה שכתוב בו השם הקדוש וכדקיי"ל לעיל מגילתה נגנזת וכדפרש"י שם דכל כתב הקודש וכו' אבל לכתחילה בוודאי הוי איסור גדול והורדה מקדושה חמורה לביזיון אבל בגט אן בנכתב הגט מ"מ יכול לזורקו באשפה וכדאמרינן מצאו באשפה וכו' כשר ואף אי מוחק לה מן התורה דאף אם לא ימחוק מכאן ישאר בקדושתו בקדושת ס"ת י"ל ג"כ דאסור מתחילה לכתוב עוד הפעם במקום שיוכל לה להשתמש בהנכתב כבר אבל בגט לא שייך זה אף במגרש לה עם התורה וכמי שהביאו התוס' בעירובין שם ודו"ק ומ"מ צע"ק דהרי אנו בכלל הדין עסקינן ולא במגילה הכתובה כבר וצ"ת ועיין ק"א בשם התוס' עירובין דלא כך חילקו ואולי מ"ה שכתבתי ולשיטתם בריש מס' זבחים כן כתבתי עוד בשנת התרס"ט, ועכשיו בא לידי הספר מ"ק וראיתי ב"ה שהעיר בזה ולא נחית למה שכתבתי והוסיף עוד להעיר לפי תירוץ השני שם בזבחים דאם ירצה בעלה לח יגרשה א"כ בסוטה נמי כשאין הבעל רוצה להשקותה ואין משקין אותה וכו' ואכתי הברירה ביד האשה לומר איני שותה וצ"ע עכ"ל לענ"ד גם בזה י"ל דהתם סתם אשה לאו לגרושין עומדת דרוב נשים אינן מתגרשות כאשר כתבו גם התוס' בגיטין (ל"ג ע"א) ד"ה ואפקעינהו וכו' וע"ש, אלא שאף במקרה שאסור לקיימה מ"מ יש עוד צדדים שאינו מגרשה והדרינן לכללות הענין דסתם אשה לאו לגירושין עומדת ורובו ככולו אבל בסוטה אדרבה סתמה דסוטה לאחר קו"ס להשקותה עומדת אלא דלפעמים