מנחה חריבה קצז

כמו שהקשה הש"ק ותירץ באריכות ות"ד הוא דדעת הירושלמי דזה הוי רק גרמא ואף להמסובב את הדלת צירו של היכל ליכא בזה איסור משים דהוי דשא"מ ולא הוי פ"ר, אבל הרמב"ם לשיטתו דכל שלא הוי הפסק זה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים הלכך השמיט רבינו ז"ל מהלכה וגם בזה הוי פ"ר ולכך אסור אפילו דשא"מ את"ד יעיי"ש בתשובת הגאון הגדול ר' ראובן הלוי אב"ד דדעננבורג וצירם סובבת ומסתעף לענינים אחרים וע"כ קצרתי בזה, אבל לפי מש"כ במ"ק בשם שה"ג סופ"ד דשבועות דדוקא במקום מצוה שרי ובמקום שאי אפשר אבל בכדי בוודאי דאף גרם מחיקה אסור א"כ נסתר כל בנין האהל של משה, ועיין בתוהק"נ וקצרתי: ועיין בשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' רל"ט בענין מחיקת השם ע"י גרמא, והביא מהא דסוכה גבי קפא תהומא, ושם לא היה דוד מוחק את השם רק המים היו מוחקין אותו והוי רק גרמא ואעפ"כ אסור לילי ק"ו הנ"ל עכ"ל וי"ל על דבריו ואכ"מ, כן ראה בקונטרס אור חדש תשובת מהרזא"ה אודות הפאנאגראף דהוי אסור מצד מחיקת השם יעו"ש דפירש הכא בירושלמי כדי לשוחקה, היינו כדי לישנן וכוונת הירושלמי גם כן במלת „לשוחקן” ר"ל שישתמרו שם זמן רב להתיישן שם ובלי לקחת עוד בידים משם למגילה אחרת יעו"ש ועיי"ש עוד על הא דמבואר בתוספתא דגם לאחר שנמחקה המגילה גם כן נגנזת ואין כשרה עבור אחרת יעו"ש ומשום דאין זה נקרא ספר, וכן העיר בזה בהגהות חשק שלמה כאן בדף כ' עיי"ש

והנה זה פשוט בגיטין (דף כ' ע"א) דחק תוכות לא הוי כתב לענין גיטין, וז"פ דגם לפרשת סוטה פסול דדמי לגט ולא מקרי כתב, ואף דלענין שבת הוי כתב אפי' חק תוכות התם שאני כמו שכתב הב"ש אהע"ז (סי' קכ"ה ס"ק ג') בשם הראשונים, אבל בכמ"ק דכתיב „וכתב” לא הוי כתב בה"ת, וכן לענין דפוס כשר כמש"כ הש"ש שם ועיין שם בפר"ח ובש"י סי' נ"ו, ועוד אי חק תוכות כשר במג"ס, א"כ יותר טוב לכתוב בכתב זה ולא יבוא לידי איסור מחיקה לפי מה שראיתי בתורת גיטין בחידושו למס' גיטין דף כ' שכתב להסתפק לענין שמות שאין נמחקין אם היה האותיות בחק ת' אם רשאי למחוק או לאו אם חיוב עליו משום מוחק יעו"ש א"ו דפסול ממ"נ אי מותר למחוק ולא הוי כתב, לא הוי ג"כ כתב לענין עצם כתיבת הפרשה וי"ל, אכן ראיתי שכבר קדמוהו רבנן בדור שלפניו בחקירה זו ודדעת השב יעקב חיור"ד סי' נ"ה והרבה פוסקים עמו דס"ל דשם הנכתב בח"ת מותר למוחקו, ויש ג"כ דעת האוסרים בנכתב ע"י ח"ת כך הביאו בחמם ועיין יד שאול הל' ס"ת סי' רע"ו בשם שו"ת רמ"ע מפאנו סי' ל"ו שדעתו לאסור וכן דעת שו"ת נט"ש יעי"ש ואכמ"ל בזה

ובספר תורת האוהל הנ"ל חידושי מרן הגאון החסיד רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זצ"ל במסכת גיטין (ס' א) במחלוקת אי כ' מגילה לתינוק כתב שם, דקשה דמשמע דמספ"ל אי שרי גם בלא טעמא דעת לעשות וכו' וקשה למה סתמו במשנה סוטה כ' א' דבאומרת איני שותה מגילתה נגנזת ופרש"י שם, ואמאי האי פרשה תהוי לתינוק, וצ"ל דלפי שנכתב בקדושה חיישינן טפי ואולי י"ל לפי שאין כ' בה פסוקים שלמים כ"א חצאי פסוקים ל"ח פרשה שיח"נ לר' יוסי לעיל י"ז א' דכותב הכל עכצ"ל לדידיה דאין כותבין לתינוק עי"ל דאולי גניזת המגילה משום קלון הוא שלא יאמרו זוהי המגילה שבשבילה הודית סוטה פלונית ואף דבפ' ד"מ מספ"ל להש"ס בקלון לחוד, מ"מ י"ל דאין זה כ"א לענין אי קטלינן לבהמה משו"ה, אבל גניזה דכתבי קדוש ודאי עבדינן משום קלון, ובאגדה אמרינן דאין סוטה שותה בכוס ששתתה חברתה עכ"ל צדוק, ולפ"ר אתי שפיר הגירסא בירושלמי ובתוספתא דנגנזת „בצד” ההיכל שהקשה הש"ק דא"כ מ"ט דוקא בצד ההיכל וכי לא יש שאר מקומות עי"ש ולפ"ד א"ש דתיכף אחר זה שהסוטה היתה עומדת בעזרה, היה מגניז שם בבהמ"ק גופא, ולא טלטל אותה בחוץ למק"א כדי שלא יתפרסם קלונה ברבים ומיושב גירסא זון ודוקא בצד ההיכל שלא יש שם דריסת הרגל כל כך. ולענין אי בכאן קודם שנמחקה המגילה המים נשפכין, תפס מקומו לעיל במנחת פיתים שמצאתי אח"כ בהגהות חשק שלמה כאן שמעורר בזה על לשון התוספתא יעו"ש

עוד בתוס' שם תני אין בהן משום קדושה מהו לגבל בהן את הטיט וכו' יעי"ש ובמפרשים שם בש"ק ובפ"מ, וז"ל המאירי והמים נשפכין שאע"פ שנמחקה המגילה לתוכן אין בהן קדושה שאין קדושתן אלא לברר את הספק עכ"ל משמע שאין כאן לא קדושת מי כיור משים שכבר נעשית חולין בכלי חרם וכמש"כ לעיל ומ"מ נראה שאין זה אלא מדרבנן אפילו למ"ד דיש בהן משום קדושה ואסור לגבל בו את הטיט, משים ביזיון מחק המגילה, וכמו מקק ספרים ומטפחותיהם, ובזה נדחית מה שהעיר בתוהק"נ מפסחים (כ"ב ע"א) דקאמר ואימא כמים הנשפכים לפני עו"ג וכו' ואי מי סוטה הנשפכין יש בהם משום קדושה תקשי אכתי ואימא כמים מי סוטה הנשפך דיש ע"ז איסור נהנה מקודש וכו' עי"ש שלא ראה אור דהמאירי הנ"ל, ולפמש"כ דאין זה אלא דרבנן לק"מ כמובן והתם בדאורייתא מיירי וכמו שהקשה השעה"מ מסוגיא זו דפסחים הנ"ל על דעת התוס' והרמב"ם דתקרובת עכו"ס אסור בהנאה רק מדרבנן מהא ואימא המים הנשפכין לע"ז וכו', והא מים הנשפכין לע"ז מה"ת מותרים בהנאה וכו' יעי"ש בהל' אישות פ"ה סוף הל' א' ובשעה"מ שם: