מנחה חריבה קצו

משום דאיכא לא תעשון כן גבי מזוזה נימא דהוי אומדנא גדולה שאדעתא דנצטרך לשורפה לא קידשו להשמות וא"כ הוי שלא בקדושה ומותר? אך יש לחלק כמובן ועיין בב"ק ק"י ובתוס' כתובות נ"ז ע"ב ובמל"מ הל' מתנה וקצרתי, אך מסיק שם בעין יצחק אות כ"ט די"ל בפשיטות דהכהן דכתב למגילת סוטה היה כותב השם לקדשו על תנאי' באם שתשתה אכן אם תאמר איני שותה אז ע"ז האופן אינו מקדש את השם וכשאומרת איני שותה לא היה מעולם לקדושת השם והוי כל השמות שלא נכתבו בקדושה דמותר למוחקן וכו' ועשה הכהן כן כדי שלא יבוא השם לידי גניזה אם תאמר איני שותה ע"כ הוה מקדש הכהן להשם על תנאי וכו' וע"כ לא היו חוששים למחיקת השם והיו מניחין אותו בצירי ההיכל וכו' ושוב תלי לה בברירה ולפסק הרמב"ם דא"ב בדאורייתא וע"כ השמיט זה והרגיש בעצמו שהרגשתי בזה ג"כ תיכף בהתחלת דבריו, מהא דתנן הכא דאם נמחקה המגילה ואומרת איני שותה דמשקין אותה בע"כ והתוס' שם כתבו בשם הירושלמי הטעם שגרמה לשם שימחק ולא אמרינן בזה דהא נעשה על תנאי אין זה קשה דהא עיקר דמשקין אותה בע"כ זהו מגזה"כ כדאיתא בסוטה י"ט אך הירושלמי נתן טעם הזה במפני מה תלוי זה בנמחק המגילה ובאמת מזה מוכח דאף דהיה תנאי זה מ"מ בעת המחיקת השם הוה ברור לו לקדושת השם אז את"ד ועדיפא י"ל דלא קודש על תנאי אלא אם אומרת איני שותה קודם המחיקה, אבל במה שיעשה אחר המחיקה לא עשה על תנאי זה וז"פ וגם לר"ע הדבר תלוי בהקרבת הקומץ ולא במחיקת המגילה אכן לי צ"ע מט"א ופלא שלא הרגיש בזה דא"כ האיך תנן דמגילתה נגנזת ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת ומטעם דבעינן כתיבה לשמה תיפוק ליה דהלא תיכף באומרת איני שותה נפקע קדושת השם מהמגילה דאדעתיה דהכי לא קודש מעולם את השם וא"כ שוב בוודאי לא יועיל לסוטה אחרת דבעינן שנכתבת בקדושת השם ב"ה וגם האיך ס"ל לרבי אחא בר יאשיה דמגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, והלא מכיון שאמרה איני שותה, נפקע הקדושה והאיך תחול שוב קדושת השם כדי להשקות בה סוטה אחרת, ואפשר לומר דדין זה דראב"י משכחת לה לא באומרת איני שותה אלא שמתה וא"כ אפשר להשקות בה סוטה אחרת, אבל דוחק הוא, ועוד דסברת העי"צ הוא בוודאי בכל האופנים שלא יגיע הפעולה להשקותה נפקע הקדושה ממילא ע"י תנאי שלו ואפשר לאמור דדינים אלו תלויים זה בזה דמשום דאין המגילה כשרה בעבור אחרת משום המעלה דלשמה, לכך לא קידש אותה אלא על תנאי שתשתה היא אבל באומרת איני שותה או שלא תשתה משום סיבה אחרת, לא קידש מעולם את השם כיון שאינה מועלת לאחרת, וע"כ מותר שוב לגונזה, אבל לראב"י דכשרה בעבור אחרת שוב באמת יש לה קדושה עולמית ואסור לגונזה תחת צירי ההיכל, אף באופן שלא יארע סוטה אחרת עד ימים רבים וצ"ע בזה, וגם י"ל דבאמת קשה האיך יהי' כשר עבור סוטה אחרת הא כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה וכמו שהקשו בתוס' ד"ה אמר ר' ירמיה על מ"ד שמוחקין לה מה"ת יע"ש וע"כ שהיה המעשה שכבר קבלה עליה שבועה מקודם זאת – דאין משקים שתי סוטות כאחת – ואח"כ אמרה זאת איני שותה וע"כ א"ל דידע הכהן מהסוטה הקודמת שכבר קבלה עליה השבועה ודעתו היה שיהני להקדושה גם בכה"ג, – לולי הטעם דבעינן לשמה וגם זה דוחק הוא וע"כ קצרתי והנכון כמש"כ מקודם, אלא דמהלשון „להשקות בה סוטה אחרת” משמע דלה בעצמה כשר אם משכחת לה בכה"ג שיקנא לה פעם אחרת ועדים הראשונים של סתירה זו נמצאו זוממים ועיין בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"א סי' קנ"א קנ"ב קנ"ג בשם הגרעק"א הכא נמי דכשרה ולפי דברי העי"צ הלא כבר נפקע הקדשה וצ"ל דאין הכי נמי, אלא דעוד יש לעיין דהלא היה ס"ד דיכולה לחזור ולשתות היכי דאמרה איני שותה אפילו מחמת בריותא ולהלכה קיי"ל דסוטה שאמרה איני שותה מחמת יראה ופחד שיש לה יכולה לחזור ולומר הריני שותה, ואי אמרת דמכיון שאמרה איני שותה תיכף נפקע למפרע קדושת השם, וא"כ היכי שוב יכולה לומר הריני שותה ואיך שוב חל קדושה על דבר שכבר נפקע וראה בגיטין ל"ב ע"ב הרי הוא חרס מהו וכו' חוזר ומגרש בו או אינו חיזר ומגרש בו וכו' גיטא גופא מי קא בטול, ועיין בתוס' ד"ה רב ששת וברא"ש שם ואפשר לומר דבאמת אליבא דהירושלמי אין מקום כלל לדין זה וא"י לחזור ולומר שותה אני והרמב"ם שפסק דין זה הוא משום דלא ס"ל התנאי הנ"ל משום דס"ל להלכה אין ברירה ומצאתי סעייתא לדברי שכתבתי לעיל דאפשר דהא דנגנזת משום דאין כשירה להשקות בה סוטה אחרת שכך ראיתי אח"כ בהמאירי שכתב בזה"ל ופירשו בתוספתא שגניזתה בצד ההיכל היתה וטעם גניזתה מפני שאינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת דהא לשמה בעינן עכ"ל והנה המאירי שהולך תמיד בשיטת גדולי המחברים ואפ"ה העתיק דבר זה אלא שהעתק בלשון זה בצד ההיכל וכן העתיק לקמן האי דינא שיכולה לחזור ולומר בעודה לשם הריני שותה עיי"ש ובשו"ת אהל משה להרב הגאון ר"ח קריינעש ז"ל סי' א' אודות הקארמקטין כתב מעצמו להקשות על הירושלמי