מנחה חריבה קצה

במכות דהמוחק את השם לוקה א"כ איך נותנה המגילה עם השמות הכתובים בתוכה תחת הציר לשוחקה הא הנחתה זו כמאבד בידים הוא וכ"ש המסבב הדלת הוא המוחק עצמו וי"ל דהירושלמי לית ליה הך דרשא ומותר לאבד כתבי הקודש שאין בהן צורך וניחא לן בהא מ"ש הכ"מ פ"ד מה"ס הל"ד ודע דבתוספתא פ"ב ובירושלמי תניא גבי מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא ליה כיון דהרמב"ם פוסק שאסור לאבד שם מהשמות וכמ"ש ברפ"ו מיסודי התורה סובר נמי שאסור להניחה תחת צירו של היכל לשחקה, ואפשר שגרם לו להרב בכ"מ להקשות כן משום דגרס צדו של היכל אבל כ"כ בסמוך שאין גירסה זו נכונה גם לשון תחת מורה שהגירסא שלפנינו עיקר עכ"ל הש"ק ובשו"ת עין יצחק אלחנן זצ"ל חאור"ח סי' ה' שם הביא דברי הש"ק וכתב שהוא קושיא חמורה ואין סברא לחלק בזה דשאני בסוטה דניתנה למחיקה ע"כ קילא הן אמת דמצינו הך סברא בירושלמי סוטה לענין טומאת ידים והובא בתוס' י"ז ע"ב ד"ה לא על הלוח וכו' אבל לענין איסור מחיקת השם וודאי דאסור מה"ת אף דנותנה למחיקה ואין סברא כלל לחלק בזה וע"כ תקשו לקושית הק"ע ומה שכתב ליישב די"ל דהירושלמי לית ליה האי דרשה דמוחק את השם לוקה, באמת אין סברא לומר כן וגם הא אמרו בירושלמי שם (פ"ב הל"ד) כמה אותיות כתב ויהא שלא לצורך ויהא חייב על מחיקת השם ע"ש בפ"מ ובק"ע ומבואר דהירושלמי ס"ל ג"כ לחייב על מחיקת השם את"ד וכן כוונתי אני להקשות על הש"ק וכן ליתא בזה למש"כ הרידב"ז ז"ל כאן בירושלמי יע"ש, וכן רצו לומר עוד מהמחברים דהוא משום דניתנה למחיקה ולכך כתבו היתר לענין קארעקטין שנדפסים רק למבחן דמותר לאבדן משום דנעשו מתחלה ע"ד לאבדם וכן בזה שמסדרים בדפוס האותיות של האזכרות ואח"כ סותרים אותם והוי כמוחק והנה מזה אין קשיא כלל וכאשר הארכתי בתשובתי להרב בעל עולת שלמה ז"ל בשנת תרע"ב ואכ"מ, ואחרים דחו סברא זו משום הא גופי' דמצינו גבי סוטה דנכתב אדעתא דמחיקה ואפ"ה איכא איסור מחיקה דלא התירה תורה אלא בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו משמע דבלא"ה איכא איסור מחיקה ועיין בש"ם סוכה נ"ד דאמרינן שנשא ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שם שנכתב בקדושה ימחה על המים הכא בקפא תהומה עאכ"ו והרי שם ג"כ נכתב השם אחספא ע"ד למוחקו מיד, ובאמת אין סברא לחלק בזה כאשר כתב העי"צ ועוד דהרי מחיוב לכתוב השם בקדושה ובכל הדינין לשמו וכדומה כדי שיפעול פעולתו א"כ ל"ה כותב ע"ד רק לאבד וזה הוא מצותו שימחה בקדושה דוקא וכן שם גבי קפא תהומא דמוכרח הוה לכתוב בקדושה כדי שיפעול הפעולה א"כ כתב בקדושה אבל במקום שלא נעשה לשם קדושה כלל רק לשימוש ולאיבוד וודאי מותר כאשר פסק העי"צ וכן עוד אחרונים, ולהסביר דברי המתירא נראה דלכתוב השם בקדושה כדי למוחקו זה גופא הוי איסור גדול והורדה מקדושתו דמי התיר לנו כזה ולכך בסוטה זה גופא דכותבין בשביל שימחוק הוא ג"כ התרת התורה למען השלם, אבל בעלמא אסור זה המעשה גופא וא"כ התם גבי קפא תהומה שפיר צריך לק"ו, אבל באמת אח"כ אפשר דליכא איסור כל כך ולכך אפשר ליישב קצת קושית הש"ק דמותר ליתן תחת צירו של היכל כיון שהוי כבר הורדה מקדושת השם שכתבו אדעתא למוחקו אח"כ ואין זה השם שלם בכל קדושתו הנוראה, ועיקר ההיתר הוא שהתורה התירה לכתוב אדעתא דהכי, דבעלמא אסור לכתוב אדעתא דהכי דזה גופא הוי כמחיקה והורדה תיכף מקדושתו דבעינן קדושה לעולם ודו"ק, וכיוצא בו כסברא זו שמעתי אח"כ מאת ידינ"פ הגאון האדיר וכו' מהרי"י דיסקין שליט"א שאמר לי בשם אביו הגאון רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זצוק"ל זי"ע שאמר ליישב קושית האחרונים הידועה בהא דאמרינן בסנהדרין קי"ג דרבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיה"נ וכו' והיכי דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לד' אלקיכם ובפרש"י והקשו המפרשים ובראשם התורת חיים דנימא אתי עשה דושרפתם באש ולידחי ל"ת כדקיי"ל בכל מקום? ותירץ הגאון דבריסק זצ"ל הנ"ל דהכא לא הוי בעידנא משום דתיכף בעת גמר הדין ופסק הסנהדרין שעיר זו יש לה דין עיה"נ כבר הורדה המזוזה מקדושתה ואיכא כבר משום ל"ת, ועשה דושרפתם עדיין לא מקוים וא"כ לא הוי בעידנא כך אמר לי ברא כרעא דאבוהו ילח"ט ואף שיש לפקפק בזה די"ל דזה גופא העסק ב"ד הוי חלק ממצוה זו של ושרפתם וא"כ באנו למחלוקת הראשונים והפסקי תוס' דזבחים הידועים מה נקרא בגדר בעידנא ובאופן שא"א בע"א הוי זה התחלת המצוה וכמו פריעה לגבי מ"ע דמולק וכמו שבא בנומוק"י במס' ב"מ, מ"מ הסברא בעצמה היא עמוקה ונכונה, וה"נ י"ל בנ"ד כנ"ל ודו"ק ב) וע"כ כתב העין יצחק הנ"ל ליישב קושיית הש"ק משום דהוי בגדר אומדנא דבעת שכתב השם בקדושתו לא אקדשוה הכהן רק על אופן שתשתה הסוטה אבל אם לא תשתה ותאמר איני שותה אז ע"ז האופן אינו מקדש השם ואמרינן אדעתא דהכי לא קידשו וכו' יע"ש שמדחה זאת בעצמו גם יש מקום לפקפק מסנהדרין הנ"ל דמאי אמר