מנחה חריבה קצד

נפשה בטומאה לא מציא הדרא בה וכו', וברמב"ם פסק דאינה יכולה לחזור ולומר הנני שותה ע"כ, וי"ל דרבינו סמך על מ"ש במשנה באומרת איני שותה דמנחתה נשרפת וע"כ דלא מצי הדרה בה וכמו שהוכיחו כה"ג התוס' ביבמות דצ"ה ע"א שהבאתי בחיבורי כ"פ יע"ש שו"מ זה בק"א שכ"כ ב"ה וב"ש שכוונתי לדעתו העמוקה, ועיין עוד בקרן אורה דמפרש דהרמב"ם מפרש לה אליבא דרבנן יע"ש מש"כ ובלשון המאירי הוא כך אבל אם ראינוה בריא הרבה ואינה מתפחדת ואעפ"כ אמרה איני שותה א"י לחזור ולומר שותה אני ע"כ וא"ש דברי הרמב"ם, ובגמ"ד נשאר בתיקו הוא בגונא דמסופר לנו אם מחמת ביעתותא או ברייתא ויל"ע, וצ"ע שלא העירו כל נושאי כליו ועיין במנ"ח מ' שס"ה שכתב דאף באומרת טמאה אני לך דנאמנת הוא מדין עדות וכמו אשה שנאמנת על מיתת בעלה ואפילו נוגע והנה ז"פ כיון דנאמנת לא מני הדרא כמו עד שא"י לחזיר אך אם נתנה איזה אמתלא לדבריה עיין בש"ש שהביא דאף בעד דנאמן מה"ת מועיל אמתלא מהאי דנדה ע"ש א"כ ה"נ מועיל אמתלא וחוזרת ושותה והש"ס מיירי בהדרה בה בלא אמתלא אבל באמתלא בוודאי יכולה לחזור, כן כתב שם דהדיבורים הללו א"צ לומר בפני ב"ד כי אם אמרה אפי' בבית טמאה אני אינה שותה וכו' את"ד, ובתכ"ד נראה דודאי יכולה לחזור ולא מחזקה נפשה, ועיין כתובות כ"ב ובמהרי"ט אלגאזיי עוד כתב במנ"ח דבבעל אינו רוצה להשקותה אינו מבואר ד"ז נראה דאפי' אחר מחיקת המגילה הברירה בידו ואלו היה חילוק בין קודם לאחר מחיקה היה מבואר החילוק בש"ס וכו' ע"כ, וכן נסתפק מזה הק"א כאן דגבי בעל לא מצינו שום כפיה יע"ש, ולי יל"ע בזה דלפי המבואר מכמה לשונות וכן מתבאר בהדיא בירושלמי כאן הל' ג' וז"ל נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה על כורחה למה שגרמה לשם שימחק עכ"ל והובא בתוס' ועיין לקמן כ' ע"א ד"ה מגילתה בק"ע ובפ"מ, וא"כ מה לי אשה ומה לי הבעל כיון שנגרם על ידו מחיקת השם, שוב צריך שיתברר הדבר על נכון אלא דלר"ע דלא ס"ל דתליא במחיקה אלא בהקרבת הקומץ לדידיה יש לספק בזה

עוד העיר המנ"ח דהנה מבואר בראשונים גבי אומרת טמאה אני דמד"ת אינה נאמנת דמשועבדת לבעלה וכו' וכאן נראה מהש"ס דנאמנת מה"ת, א"ל כיון דע"י קו"ס נאסרה שוב אינה משועבדת לו, אך מ"מ טעמא בעי כיון דהוא רוצה להשקותה ואפשר תהי מותרת לו א"כ לא נפקא השעבוד אך החילוק הוא וכו' אבל כאן דהתורה האמינה ע"א אפי' אשה וכו' והיא נאמנת בתורת עד ולא מתורת שאחד"א וע"א במקום שנאמן נאמן בכ"ע וז"פ את"ד, ולי הקטן יש להעיר דמלבד דאינו מסתבר דבריו עוד יל"ע בעיקר הנחתו המסתברת לומר דנאמנת מדין ע"א, א"כ תהי' נאמנת ג"כ לומר לא נטמאתי וכמי שמביא בעצמו שם בשם הש"ש דנאמן ע"א ברה"י לומר לא נטמאת, עיי"ש בפרק כ"ג ש' ו' ועיי"ש בפ' כ"א הביא דברי התשב"ץ שהביא הע"א וצ"ע ועיין בשו"ת עמודי אור סי' צ"ו שחקר בזה בדעת הש"ך חו"מ סי פ"ז ועי"ש באות כ"א בשם התשב"ץ ולפ"ד א"ש אך לדעת הש"ש יל"ע וכמו לענין מיתת הבעל דנאמנת להתיר עצמה וכמש"כ המנ"ח ובמק"א הבאתי נמי דעת הנו"ב בזה שמצאתי דרך הילוכי בספרו ואכמ"ל בזה, שו"ר שם במנ"ח בדף הסמיך שחזר בעצמו מזה מטעם דאאמע"ר וע"כ הנאמנת שלה היא מטעם הודאת בע"ד מה שנוגע והשיעבוד נפקא אחר קו"ס יע"ש וזה נכון ויותר מזה כתב הש"ש ש"ו דהא דאשה נאמנת לומר נטמאתי בנדה הוא ג"כ מחמת שאחד"א יע"ש ובעיקר הדבר כבר כתבתי לעיל בחידושי דף ו' דנעלם מהמנ"ח דברי הירושלמי והתוס' שם שהעירו בזה וכמש"כ שם באריכות ועיי"ש בע"א ס' צ"ה

שם בגמ' אמר אבוהו דשמואל צריך שיתן מר לתוך המים וכו', צריך להבין מאי שייכות יש למימרא זו דוקא בשמעתתא הכא על משנה זו, ובאמת בספרי איתא פלוגתא בזה וז"ל הספרי וביד הכהן יהיו מי המרים מגיד הכתוב שאין המים נהפכין להיות מרים אלא ביד הכהן, ודבר אחר נקראו מרים על שם סופם שממררין את הגוף ומערערים את העון עכ"ל הספרי ועיי"ש במלבו"ם ורש"י ז"ל על התורה פירש כלשון אחר שבספרי ויל"ע ברא"ם שם ועיי"ש ברמב"ן שם שהביא כל זה אך בלשון הראשון שבספרי העתיק בנוסחא אחרת וז"ל ובספרי עוד ומחה אל מי המרים מגיד שהכתוב עושה את המים מרים ע"ש ויל"ע, ועיין בהמאירי מה שכתב בזה ומה שכתב ליישב במה שמקצת התלמידים מתמיהים בה דהרי זה מביא לחשוד שאף הפעולה באה מצד אותם הדברים וכו' עיי"ש שימד"נ ולפ"ד יש ליישב הפסוקים היטב, וגם ליישב דברי הספרי ודו"ק וקצרתי

שם במשנה עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפרזת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת ע"כ ופרש"י דמגילתה נגנזת בצדי ההיכל וכו' שלא יתבזו, ובתוס' בשם הירושלמי תניא דנגנזת תחת צידי ההיכל למה בשביל לשוחקה ע"כ ופירש בק"ע בשביל לשוחקה שיהא נשחק הספר והכתב מעצמו ע"י סביבת הדלת וכן פירש הפ"מ ולפי פירושם זה הקשה בשירי קרבן מהא דגרסינן בבבלי