מנחה חריבה קצג

כיון שיש לה כפים ואף שאין יכולה לפעול עמהם, הם, ואפשר לפרש נמי הא דאמר כהנים מניפין על „ידיה” פירוש שמסייעין על ידיה (ועיין בפרה (פי"ב) האשה מסעדתו וכו' יע"ש בתיו"ט) אבל בחסר לה לגמרי י"ל דמודו ר"ח דבעינן קרא כדכתיב ומעכב דאינה שותה וברייתא שלנו י"ל דמיירי בכל אופן וכדפסק הרמב"ם ז"ל ולא באתי אלא לעורר וכל פטפטיא דאורייתא טבין וכו', וראיתי מובא בשם החסל"א חאור"ח במי שיבשה ידו השמאלית דיניח בימין ומקורו מקדושין הנ"ל בעוף שיבשה גפו דמקרי מחוסר אבר והשיגו עליו דמדברי הרשב"א שם מבואר להיפך דדוקא גף שכל כחו בגפו מקרי מחוסר אבר ולא בשאר אבר וא"כ ה"ה בארם שיבשה ידו לא מקרי מחוסר יד עיין שו"ת ב"ש חאהע"ז סי' קמ"ח ובק"ס סי' נ"א ובמ"פ סי' כ"ז חידושי אור"ח ובשם הירושלמי יומא פ"ב ה"ג דמעשה באחד שיבשה זרועו והיה מקטיר קטורת ולא הוי בע"מ משום זה, וסעייתא לסברא דידי שכתבתי בדעת רח"א

שם ואיני חוצץ וכו' ומשמע מכאן דע"י מפה שרי ויל"ע בס' ש"ח מערכת חתן, ועיין בתוס' שאנץ כאן ועיין בתוס' יו"ט בכל המקומית ובביכורים שם פ"ג מ"ו בד"ה ואוחזו בשפתותיו ובתוס' מנחות ס"א ע"ב ובמנחות שם צ"ג ע"ב בעי ר"י מטלית מהו שתחוץ וכו' ושם צ"ד ע"א קא הוי חציצה וכו', וגם אשה מביאה ביכורים אלא שאינה קוראה וא"כ תנופה בעי, ואפשר דתנופה דבשעת קריאה לא בעי אבל דלאחר קריאה בעי ועיי"ש ברע"ב ויל"ע בדין זה, ובב"ת פ"א ע"ב מבואר דבכל דין ספק שמביא ואיני קורא, הוי דין תנופה ועיין בתוס' שם ד"ה דמקדיש להו וכו' וקצרתי

שם בתוס' ד"ה ואחר ישקה וכו' ונראה דל"ד נקט וכו' דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן וכו' יעש"ה ועיין תוס' שאנץ לקמן בע"ב שהקשה זה ותירץ דמקרא ומחה לא ידעינן אלא דצריך שיהא הדיו יכול למחות ומ"מ שלא ימחוהו כיון דראוי למחות קמ"ל האי קרא שצריך למחות לגמרי ע"כ ועיין הגה"ה שם ואפשר דפשוט כוונתי דבעינן ראוי למחות, אבל אם לא מחה לגמרי לא מעכב וכדר"ז יע"ש שכך מורה לשונו, וכן מבואר בתוספי הרא"ש ודוחק, והנה אין להעיר דא"כ בשבת נימא דלא יהא חייב במוחק עד שימחוק לגמרי שאין רישומו ניכר כלל, והנה לפי דברי התוס' שאנץ בוודאי א"ש, אלא אפילו לדברי התוס' נמי יש לחלק דהתם נא כתיב ומחה אלא במלאכה תליא מילתא ומלאכת מחשבת אסרה תורה ואף שרישומו ניכר וקצרתי

שם ע"ב מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ וכו', ופרש"י כלומר פותחין פיה שלא בטובתה ושופכין מז המים לתוך גרונה וכו', עכ"ל יל"ע קצת מלעיל (ח"י ע"א) בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך תיקו עכ"ל ובחידושי שם, וצ"ל דבדיעבד אינו מעם וי"ל ג"כ הטעם דהרמב"ם משמיט זה כמו בהערותי לעיל ובמנחת פתים לעיל, ויש לחלק

שם לא עשה ולא כלום, לעיל שם י"ז הלשון הוא, פסולה, ועיין בשו"ת מנחם עזריה סי' צ"ט שהובא בתוס' רעק"א נדה פ"ט מ"ז, וצ"ע דמאי הו"א שעוד יגרע בכאן, ואפשר הו"א דצריך להתחיל על הסדר מתחלה ועיין סנהדרין (דף מ"ט ע"ב ודו"ק) ודוחק, ואפשר דלשין המתנה לחוד ולשין אמוראים לחוד

שם הא מכתב כתבי לה, פרש"י „כהן” למגילה וכו', מבואר דבעינן כהן, וכן מבואר בלשון הגמרא לקמן דקאמר דשלא כדין עביד „כהנים” דמחקו וכו' דבדין עביד „כהנים” דמחקו וכו', מבואר דגם במחיקה בעי כהן ושלא כהמנ"ח דמסופק בזה, וכאשר הארכתי בזה לעיל ובשירי מנחה לעיל ספ"ב וכ"ז פשוט

שם בתוס' ד"ה ורבי יהודה וכו' ורבנן נמי מודו הכא דאין פותחין פיה וכו', פירש דבתוספתא איתא מקודם שאמר ר"י נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ ר"י אומר וכו' אמר לו ר"ע וכי למה משקין וכו', וקאמרי התוס' דאף דמשקין אותה בע"כ מ"מ אין פותחין פיה ע"י סודרין וכו', ואני תימה דפשיטא הוא, דהלא התם בסנהדרין קאמר להו ר' יהודא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה וכו', וא"כ יוכל היות שיומת ע"י כך אלא שהתם לא מקפדי רבנן על כך, אבל הכא פשיטא שאין פותחין ביה בדבר שיוכל היות שתמות שלא מחייבי מיתה היא ומה זאת הלשון אומרת „אין לקרב מיתתה” וכי צריך להמיתה אח"כ שעכשיו יהי' בגדר קירוב מיתה? ואפשר כיון דמסתבר שהיא טמאה וממילא תמות ע"י המים ולכך מותר לקרב מיתתה, אבל דוחק הוא וגם לר"י לית ליה סברת ר"ע דבדוקה ועומדת היא וצ"ע והסבר

שם בתוס' ד"ה בסי' ר"ח וכו' ירושלמי (והוא בסוף הל' ג') ולית ליה לר"ע מערערין אית ליה בשהתחילה לשתות מערערין אותה עכ"ל עיין לעיל די"ח מה שהבאתי בשם המיצל מאש אי בעינן שתשתה כולה והבאתי הירושלמי ריש הלכה ב' מ"ט דר"ש ואחר ישקה את האשה מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן ובאו בה כולהן ולא מקצתן יע"ש וא"כ הכא לר"ע כיון שהתחילה לשתות כבר ובדקוה המים, וראיה דגם לר"ע בעינן כולהן ולא מקצתן ויל"ע

שם דף כ' ע"א וחזרה ואמרה שותה אני מהו כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וכיון דאחזיק