מנחה חריבה קצב

הא דצריך להסיק עוד הפעם הא כיצד והיכי היי אמינא אחרת, י"ל פשוט דקמ"ל דגזה"כ הוא כה"ג דוקא ולא היי חציצה כמו שהקשו התוס' בקדושין ל"ו ע"ב ועיין בתוס' שאנץ כאן על הגליון או כדפירשו התוס' שם בתירוץ השני לכך אמר הא כיצד דתחת יד בעלים ממש מניח, וז"פ ועיין בתוס' ד"ה וכהן וכו' כה"ג ע"ש

שם בתוס' ד"ה היה נוטל וכו' ומצינו למימר דקידוש המנחה היה כשירה בזר מיהו מצוה בכהן וכו' יע"ש, עיין לעיל דף י"ד ע"ב דמבואר כן ובחידושי שם וכן משמע הסידור בלשון הרמב"ם פ"ג דין י"ב י"ג בקאי הכל על הכהן דקאמר ואח"כ מביא עשרון קמח שעורים משל בעל ונותנו בכפיפה מצרית וכו' ויל"ע

שם בתוס' ד"ה וכהן מניח וכו' דתנופה בכהן, עיין במהרש"א, וקצ"ע דלאשמיענן דבר זה שמבואר היא בתורה וכמו שמתמה בגמרא תנופה מנלן והניף כתיב בה? ולולי דברי התוס' היה ה"ל דאתו עוד לאשמיענן דכהן מניח „ידו" מתחתיה בלא מפה וכמו שמסקו התוס' בשם הירושלמי או י"ל דהכוונה במה שאמר וכהן וכו' דהיינו כהן אחר דבאמת לעשות כל מעשה סוטה של קריעת הבגדים ופריעת ראשה היו מטילין גורלות מפני שהוא עסק מכוער כמו שמבואר בתוס' פ"ק דף ח' בשם ירושלמי ובמל"מ הל' סוטה פ"ג דין י"א, ולכך קאמר שהיו מביאין אחר דהיינו כהן זקן או אפילו כהן ילד שאין יצה"ר מצוי לשעה פי' רק לתנופה לחוד ולא זה הוא שעשה לה פריעה ופרימה וכו' ומ"מ יל"ע על הירושלמי דמתמה ואין הדבר מכוער וכו' ואין מתמה על כל מעשה סוטה שאוחז בבגדיה וכמו שהארכתי בזה לעיל פ"ק דף ח', ואפשר אליבא דר"י דאמר אם היה לבה נאה לא היה מגלה פריך ודוחק, ואלא ע"כ דגזה"כ הוא וצ"ע בזה

שם בא"ד סוטה גודמת שני כהנים מניפין על ידיה וכו' הביאו התוס' ירושלמי זה הכא ולא להלן דף כ"ז בדין דגודמת אינא שותה, להורות טעמא דהך מילתא דבעי שני כהנים שעמד בזה בקרן אורה ועיין במפרשי הירושלמי, והוא פשוט דאחד יהיה במקום הבעלים דהיינו הסוטה שהיא הבעלים כמו שבא בפרש"י ז"ל ועיין בהגהות מלא הרועים, והוא משום שליחות האשה וא"כ כשהיא גודמת כהן מניף תחתיה ושליחות מהני בתנופה וכדפסק הרמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק הל' ט"ו וסיים משא"כ בסמיכה ע"כ ואף שהיא גודמת א"כ א"ר לעשות שליח דכל דלא מצי עביד שלוח לא מצי משווי, כ"כ האחרונים דבכה"ג לא אמרינן כל מילתא דאיהו לא מצי עביד וכו' דרק פומי' הוא דכאיב ליה ועיין תוס' ישינים עירובין מ"ג דהוכיחו דבכתיבת הגט לא בעינן שליחות משום דבסתמא איירי קרא שכל אדם יכול לגרש את אשתו ואפילו ידיו קטועות ע"כ ולפ"ז צ"ע

שם וי"ל דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב, – עיין שו"ת חות יאיר סי' קס"ז בענין זה אריכות ודעת הרמב"ם בזה יע"ש ועיין בספר ארצות החיים הל' תפילין הביא דבריו ופלפל בזה, שו"ר שהרצ"ח כאן העיר בשם החו"י, ובאמת בחו"י שם בסוף דבריו העיר מספ"ד דסוטה והיינו הך ופלא שלא הזכיר גם דברי התוס' דכאן, ושם ועיין בקרן אורה שלא ראה החו"י הנ"ל

ויש לעיין לשיטת הירושלמי דהשתיה אינה מעכב מה שהיא גודמת, אלא שאינה יכולה להניף ולכך כהנים מניפים על ידיה, הלא תנן במנחות (י"ח ע"ו) לא הניף כלל כשרה? וצ"ל כדר"י דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת, וה"נ ראוי בעינן, וכדמבואר שם ח"י ע"ב ועיין מכות י"ח ע"ב וכמו שכתבו התוס' לענין סמיכה, ויל"ע בנזיר שם דף (מ"ו ע"ב) דפריך ומי מעכבא והתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים ושה בתוס' בע"א ד"ה ומי לא מעכבא פירוש לרבנן והתניא זאת תורת הנזיר בין יש לו בין אין לו ולהאי לישנא ס"ל דה"פ כשם שבאין לו כפים דין הוא שתעכב דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ תנופה מעכבת וכו' ויל"ע, ואין בידי הקרן אורה למסכת' נזיר להאיר עיני בזה שם, ואכמ"ל, ועיין יבמות פ' מצות חליצה דגודמת חולצת בשיניה ועיין תוס' חילין כ' ע"א ועיין שו"ת מנחם עזריה, וכן ה"נ י"ל להניף בשיניה

ועוד י"ל בהא דתני ר' חייא סוטה גודמת שני כהנים מניפין על ידיה ובבלי דדין אמרינן דגידמת לא היתר שותה כלל דכשתמצי לומר בדברי הרמב"ם פ"ב דין ג' אמר דונתן על כפיה פרט למי שאין לה כף „או שהיתה עקומה או יבשה שאינה יכולה ליקח בה” אפילו כפה אחת שנאמר כפיה עכ"ל ובוודאי מצא דברים אלו באיזה ספרא וספרי ואף שבמציאות יש לה ידים אלא שחסר הפעולה היוצאת מהם ויבשה גבה של עוף הוי כמחוסר אבר, מ"מ אי משום דבענין קרא כדכתיב, הלא יש לה כפים ואף שאינה יכולה ליקח בה מ"מ יכולה ליקח ע"י אחרים שיסיעייה ואף שנוכל ללמוד דבר זה, מהא דממעט מאמרה האשה פרט לאילמת ואף שיש לה פה, אלא. שאינה יכולה לפעול על פיה ופומה הוא דכאיב לה, מ"מ יש לומר כמש"כ התוס' לקמן י"ז ע"ב דאף אי לא בעינן קרא כדכתיב מ"מ הלא לא יכלה לקבולי שבועה יע"ש (ונאריך שם בזה אי"ה) וא"כ י"ל דלא פליג ר"ח עם הברייתא שלנו דר"ח מיירי בגודמת שיש לה כפים אלא שיבשה או עקומות ולכך שותה