מנחה חריבה קצא

שם אות פ"ט בגמ' שם יש בעיא השקה בסיב מהו בשפופרת מהו תיקו ולא ידעתי' למה השמיטן הרמב"ם וכו', כבר הרגישו בזה הק"א והמנ"ח כאשר הבאתי בפנים חיבורי באותו הדף שם באריכות

שם סי' פ' וי"ל דביוצא הכל מודים שאין נפסלים דלא מצינו פסול יוצא בדבר שאינו קרב למזבח, עכ"ל נ"ב בלא"ה לא מצינו בזה גבול מחיצות שיפסלו ביוצא, שו"מ בהגהות ל וירושלם בירושלמי במכילתין פ"ג הלכה ג' שכתב בזה"ל אולם בחידושי הגאון מוהר"ח כהן הנדפסים מחדש בחידושים הנספחים שם בסופו כתבתי עוד ראיה דאין בהם משום קדושה דאל"כ הוי נפסלים ביוצא ועי"ש מה שהארכתי בענין הזה ואכ"מ עכ"ל ואין בגבולי הספר הנ"ל עוד כתב שם בעה"ש ואם נטמאו המים יש להסתפק אם צריך אחרים אם לאו עכ"ל עיין בפנים יפות על התורה בפ' נשא שכתוב מפורש דלכך הוצרך להיות כלי חרס סלא תטמא הכלי בשפתותיה ותחזור ותטמא את המים והמים צריכין להיות קדושים וטהורים וכו' יעוש"ה והועתק דבריו בס' מ"ק וכמו שכתבתי בזה בדף י"ד ריש פ"ב ובדף ו' – שם אות פ"ה וכ"ש ששתיה אחת די בעד כולן שהרי אפילו בשתיה אחת הוא מתנה טל אחרים כמ"ש ע"כ, עיין מה שהרגישו בזה דא"כ באמת למה צריך קרא מיוחד תורת הקנאות, יעיי"ש ועיין בת"ח למס' כריתות ומה שכתבתי בפנים סוף פ"ב, שם ודע שדבר פשוט הוא שמגילת סוטה צריך קלף מעור בהמה טהורה והכי איתא בירושלמי ע"כ, הלא כבר העתיק כן בסי' ס"ב לשון הרמב"ם דאח"כ מביא הכהן מגילה של עור טהור כמו ס"ת יכו' ע

השמטה לענין מה שכתבתי אי מותר לסחור במה שנדר על עצמו, מצאתי גם בשו"ת מהר"י אשכנזי חיור"ד סי' כ"א שנו"נ בזה ומדחה הראי"ה מב"מ יע"ש שהביא שוב מדברי שו"ת שו"מ להגאון מלבוב בזה יעוש"ה ויל"ע בהוספות לספרי אוריין תליתאי הארכתי עוד בזה

בענין דאמר ר' תנחום חנקי כתיב, עיין בתפארת ישראל קדושין פ"ג אות מ"ה שפירש הוא בכוונת הגמ' דחנקי כתיב יעו"ש

בהא דאמרינן בדף י"א איוב ששתק נדון ביסורים, עיין ט"א חגיגה דף ה' ע"א על הפסוק ותסיתני בו לבלעו חנם וכו' עיי"ש

בדין מלבין פני חבירו ברבים ושאין לו חלעה"ב ראיתי בספר אחד וגם בשו"ת מהר"י אשכנזי הנ"ל בסי' מ"ז דדוקא בפניו הוא יע"ש, אך בספר מצות הלבבות בהלכות הלבנת פנים באות י"א כתב דאם אומר על חבירו איזה דבר שבאם יתודע הדבר יתבייש חבירו ברבים הוא ג"כ מכלל מלבין פני חבירו ברבים אפי' אם אומר כעת שלא בפניו עכ"ל ופשוט דכ"ז נלמד מתמר שהיה ג"כ שלא בפניו וכו' יע"ש, וכן פסק שם באות ד' דמדין תורה מחויב למסור למיתה ושלא להלבין פנים יעש"ה ומביא השע"ת לר"י שהבאתי

מנחה חריבה פרק שלישי דף י"ט דף י"ט ע"א במשנה ונותנו על ידיה, ופרש"י להניף פירש לאפוקי מאי דנותנין על ידיה כדי ליגעה וליראה אותה כמו שמפורש לעיל בפ"ק וברמב"ם פ"ג דין י"ב י"ג ומפורש שם דכפיפה מצרית זו באין משירי הלשכה, וכמו שהארכתי בזה בפ"ק (ח' ע"ב) ד"ה ואח"כ וכו' יע"ש

שם הניף והגיש קמץ והקטיר וכו' כבר הביא בגליון הש"ס דבתוס' סנהדרין ותוס' מנחות מוכח דגרסתם היה קמץ „ומלח” והקטיר, ובתוס' שאנץ כאן מבואר יותר שכתב הניף והגיש קמץ והקטיר אבל מלח לא קתני דהא פשיטא דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח וכן במנחות לא קתני מלח, אבל לעיל ר"פ היה מביא קתני לה וכו' יע"ש, ומדבריהם סתירה גלויה למש"כ לעיל בפ"ק דף י"ד דיש סברא לומר אליבא דכ"ע דקרבן סוטה לא יהי' טעונה מלח משום דקרבנה מאכל בהמה תפל בלי מלח ועיין מה שהבאתי שוב מהמד"ר בשירי מנחה לעיל, והיה בהעלם עין ממני גירסת התוס' אלו, אך אליבא דרבן גמליאל יש מקום לומר כך ויש מקים ליישב סתם מתניתין דהכא דלא קתני מלח וכפי שמוכח גם גירסת הרמב"ם בהל' סוטה פ"ג וכמו שכתב בגליון הש"ס מנחות (י"ח ע"א) שם, ולעיל בדף י"ד תני מלח ואפשר דהוא הטעם כמש"כ דאולי באמת ס"ל להרמב"ם דמנחת סוטה לא בעי מלח

שם בגמרא לא תותב אכרעיך עד דמפרשת לו ע"כ עיין בגהש"ס בשם התוס' נזיר כ"ד ע"ב ד"ה אמר שמואל וכו' וכן פירש בתוס' שאנץ אל תותב אלא תעמוד ואפשר להוסיף עוד עפ"י דאמרינן במגילה (כ"א ע"א) רכות מעומד וקשות מיושב לכך רמז לו שאצלו הוא אינו קשות אלא רכות ומעומד סגי וכו', ועיין בהקדמת הגאון המחבר קשות מיושב שבעל יע"ד טעה בלשון גמרא זו שבמגילה הנ"ל כאילו אתמר רכות מיושב קשות מעומד ע"ש

שם הא כיצד מניח ידו תחת ידי בעלים ומניף עכ"ל