מנחה חריבה קצ

כמנין גט עכ"ל נ"ב אולי מדייק „תחלה” לא אח"כ לאחר שכתבי הגט כמי שנסתפקו מזה רבעהתוס' בסוטה י"ז ועיין בשי"ת רעק"א עיי"ש עכ"ל, אבל מדלא הזכיר מזה בפנים שם סי' קי"ב נראה דיש לדחות, אלא כוונתו הוא במש"כ תחילה, היינו לכתחילה וחסר כאן למ"ד וכוונתו כי בדיעבד אין פסיל הגט וכמו שכתב בסי' קט"ז הכותב גט יעשנו לכתחילה ארכו יותר על רחבו וכו' וז"פ, ועיין היטב בשו"ע אהע"ז סי' קכ"ה סעיף י' ובאחרונים שם ובס' י"ג שם ובפ"ת שם בשם הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ג, ולא ראו בלשון ס' התרומה הנ"ל

שם ואם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה שנאמר וכתב הכהן וממילא דבעינן גדול שכשר לעבודה עכ"ל הנה טעם זה שהוסיף אין בו כדי נ"ט דמי יאמר לנו דהוי עבודה שפסול בה קטן, גם א"כ יצטרך להיות בן עשרים לכתחילה כמו שמבואר בחולין דף כ"ד, וכל בעלי הגהות ומפרשי הרמב"ם ובמנ"ח ועוד פירשו משום חסרון דלשמה והעירו דא"כ יתכשר בגדול עומד על גביו יע"ש ועיין בתוס' חולין י"ב ע"א אך ראה זה מצאתי שפירש כה"ג בקרן אורה לדי"ז בסוף הדיבור המתחיל מה משפט ביום כתב בטעמא דהרמב"ם דפסל כהן קטן בזה"ל וכ"כ בחי' נזיר בפ' ב' נזירים דכל היכי דבעינן כהן, קטן לאו כלום הוא דבקטנותו אין עליו מעלת כהונה בכל מעשה דבעי כהונה כמו לגלח מצורע עכ"ל וגם בזה יש לעיין דא"כ למה צריך קרא איש למעט קטן שפסול לעבודה עיין חולין שם ובפרש"י, ואי דבאמת נפיק ליה זה מהאי קרא למעט קטן דאין עליו מעלת כהונה כלל, זה אינו במשמע והעיקר הוא דאינו איש, וגם במשמע דדוקא לדבר שהוא עבודה פסול אבל לא לדבר שאינו עבודה אם לא במקום שכתוב איש או יש לנו מיעוט אחר גם יש לעיין בחולין די"ב י"ג בהא דקטן יש לו מחשבה דנקיט דוקא שחיטה ולא שאר עבודות משום די"ל כנ"ל דשחיטה כשרה גם בזר ובקטן הוא רק משום פסול מחשבה, אבל בשאר עבודות דפסול בזר איכא גם פסול זרות אצל קטן ולא מצאתי מי שיעיר ששם בחולין מדוע נקיט דוקא מילתא דשחיטה אבל מילתא דא צ"ע רבה, ויש לעיין בהל' נש"כ סי' קכ"ח סל"ד ובמג"א ובט"ז שם ובמחצית השקל שם בשם רש"י מגילה דכ"ד ע"א יע"ש ודו"ק וקצרתי, ואף שבע"מ ג"כ נושא את כפיו מ"מ ישראל לא, וכן בכאן צ"ע אי כהן בע"מ כשר כיון שאינו עבודה ובחפשי מצאתי שהרגיש בזה המנ"ח שס"ה וכתב דפשוט דאפי' כהן בע"מ מ"מ דוקא גבי עבודה ולא בדבר אחר שצריך כהן כמבואר במס' מכות והבאתי בח"ז לענין נגעים ע"ש עכ"ל, ובזה ניחא נמי מה שהעיר שם המנ"ח דחרש ושוטה אינו מבואר בר"מ אפשר דכשר בעומד ע"ג ולא נתמעט אלא קטן וצ"ע עכ"ל ולכאורה צ"ע דהלא בלא"ה הוי להו בע"מ כמבואר במשנה דבכורות מ"ה ע"ב ועיין שו"ת נו"ב מהת"י ועיין אור הישר הידוע אבל לפי מאי שהקדים דבע"מ כשר ניחא וז"פ (ויל"ע בע"פ)

וכן יש לעיין היטב בטעם הרדב"ז שהביא המג"א בהל' שבת ס' רפ"ב סק"ו דאין קורין לכהן קטן למנין ז' ובשם הרי"ט כתב דאם אין שם כהן אלא קטן קוראין אותו והוסיף המג"א ול"נ דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא עכ"ל, ובמהרי"ט שם סי' קמ"ה חל"ר כתב ולמאי דאמרינן דכהן קורא ראשון מדאורייתא דכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' השתא נמי דאין שם כהן גדול יכול לקרוא כהן קטן דכבוד הוא לזרעו של אהרן וכו' יע"ש. וכנראה לא עיין בפנים רק מה שהביא הכנה"ג ועכ"פ יש לדחות מכאן וקצרתי ונפ"מ נמי לדינא למש"פ הרמ"א שם סי' קכ"ח דאין לשמש עם כהן משום וקדשתו, א"כ בקטן מותר או חרו"ש או בע"א כיון דלאו בר עבודה הוא לדעת המג"א ויש לסלק בזה כמה הערות עיין מל"מ הל' עבדים וקצרתי, ודבר זה צ"ע דהלא מ"מ חולק בקדשים ועיין בזבחים ריש פי"ב שגם קטן אוכל בקדשים, אף שזר אסור וע"כ צ"ע לי הקטן דבר זה, גם יש לעיין מהא שהעלה הפר"ח בתשובת מים חיים דמותר ליתן לכהן קטן פדיון חמש סלעים דבן יע"ש הובא גם בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ד, ועיין בנתיבות שם ובעונג יו"ט סי' צ"ט ועוד, ועיין הגהות יד אפרים ליור"ד סי' ס"א ובמהרי"ט אלגאזי פ"ח אות פ', ובח"ס חיור"ד סי' רצ"ב ובאמרי בינה דיני פה"ב סי' א' והביא בשה החק"ל דכתב משום דבפירוש גילתה התורה בפ' במדבר ונתתם הכסף לאהרן ולבניו ומזה ילפינן דדוקא לזכרי כהנים צריך ליתן וכו' וכיון דמשמעות בן בכ"מ הוא אפילו קטן וכו' וכיון דגלי קרא דסגי בנתינה לקטן מהני אף בלא הגיע לעונת הפעוטות דבנו כ"ד משמע יע"ש וכולם לא העירו מהא דאין מעלת כהונה עליו ויל"ע בחק"ל שם ותמהני על מה שראיתי בשו"ת מהר"י אשכנזי סי' מ"ז חיור"ד שחכם אחד נסתפק בזה אי כהן קטן כשר לעבודה, יעו"ש ששוב נזכר המחבר מאלו המקומות שיש לפסול כהן קטן, אך הקשה שם דא"כ הו"ל לפשוט מזה דכהני שלוחי דרחמנא דאל"ה למה צריך קרא ת"ל דאין שליחות לקטן ולקרבן של עצמו בלא"ה אין יכול להקדיש יע"ש שמסיק דנפ"מ למופלא הסמוך לאיש עיי"ש, ועיין בעולת שלמה ריש זבחים ובספר מנחת ברוך סי' כ' כ"א ואכמ"ל בזה: