מנחה חריבה קפט

להשקותה עוד כשהיא מרוצית וא"ל דמסתמא יודע בעצמו איזה חטא וכו' עכת"ד, כן הסביר נמי המנ"ח מ' שס"ה באות ה"ג מהנשים שאינן שותות יע"ש, ועיין היטב באבני מילואים סי' י"א אות א' מש"כ בזה על התוס' דיבמות, ובאמת לפ"ד נוכל לומר גם על עיקר ההשקאה דנדחה דהיינו המים ומה ששיך לזה ועיין מה שכתבתי בגמ' דף ט"ז ע"ב ובתורת הקנאות שם וקצרתי, שם אות י"ב ומש"כ שמאיימין עליה שלא בפני בעלה מסברא כתב כן וכו' אך מש"כ שמושיבין אותה ביניהם לא ידעתי מנ"ל הא, ע"כ עיין מש"כ לעיל בשירי מנחה בזה, ועיין בס' נתה"מ, ולא הרגיש על מה שכתב הרמב"ם ממעשה אמנון ותמר עיין מש"כ בחידושי, ועיין בס' א"ש הל' סוטה

שם סעיף ס"ג ונוטל הקומץ ומקטירו על מזבח והשירים נאכלים לכהנים ופשוט דמגבל המנחה במים בלבד עכ"ל, נ"ב אין זה פשוט אלא מחלוקת היא בש"ס מנחות דנ"ד ע"א דאמר ריב"א מנחת חוטא מגבלה במים וכשירה וכו' דמר סבר מאי חריבה משמן ומר סבר חריבה מכל דבר ועיין רמב"ם פי"א מפסהמ"ק דין י"ד וכמו שכתבתי בזה בדף ו' ובדף י"ד עיי"ש באריכות ודוקא בדיעבד פסק הרמב"ם שכשר וא"כ אין זה פשוט, ובטעם פסקו של הרמב"ם דדוקא בדיעבד ולא לכתחילה, נראה להסביר מצד אחר עפ"י מאי דאמרינן בסוכה (ל"ה ע"ב) של תרומה טהורה לא יטול דפליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה לקבל טומאה יע"ש בפרש"י, וה"נ י"ל מה"ט לכתחילה לא ישים מים מפני שבוודאי מכשירה לקבל טומאה ואף שהתם פירש הרמב"ם מפני „דשמא מכשירה” הוא דאמרינן דלכתחילה לא יטול, אבל הכא דוודאי מכשירה, י"ל דגם בדיעבד יש לפסול, י"ל דכל עיקר דין זה הוא רק פסול דלכתחילה ודו"ק ועוד דהכא יש טעמים אחרים להקל משום דהוי במקדש ואין שכיח טומאה ואין טומאת ידים במקדש, לכן י"ל דלכתחילה לא יגבלה במים, וכה"ג ראיתי בהגהות הרש"ש שם בסוכה שהעיר דלפ"ז לכאורה יש לאסור קמח תרומה שלא הוכשר ללושו במים ע"כ יע"ש ובמק"א הארכתי בזה ליישב הערתו עפ"י דברי התוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה מדמי שביעית וכו' יע"ש ודו"ק וקצרתי, שוב אח"ז מצאתי סעייתא לדברי בשו"ת משיב דבר חאור"ח סי' ל"א דהקשה שם מדוע גבי לחמי תודה כתיב ברבוכה מצות אלא צ"ל דבמנחות היו מוזהרין שלא להכשיר החיטים והקמח לפני לישה משום שמירה מטומאה כמו באתרוג של תרומה שאין נוטלין משום שמכשירה וה"ה קדשים ומזה הטעם איתא בפסחים דחיטים של מנחות אין לותתין אותן, ולא משום חשש חימוץ וכו' יעש"ה, הרי דהעיר ג"כ באופן כזה, ולפלא עליו שלא מו העיר מהגמרא דלעיל דמנחת חוטא מגבלה במים וכשרה ואף דבכל המנחות לשין בשמן דג"כ מכשיר מ"מ י"ל דהתם גלי קרא וכך הוא מצותו אבל הכא מנ"ל דמותר לגרום טומאה בדבר שאין חיובו בכך וכיון דבכאן לא היו שמן שיכשיר אותו א"כ גם מים היה צ"ל אסור ליתן, ויל"ע עוד בזה, ואגב יש להעיר כי הרגשתי בדברי רבינו חננאל בפירושו לסוכה שם שמפרש הא דאמרינן מפני שמכשירה פירושו הוא „כלומר משוי לה מנא” יע"ש ויל"ע בדה"ק ואכמ"ל

שם ס' ע"ג דעד שלא נמחקה המגילה אם אמרה איני שותה שומעין לה והמגילה נגנזת וכו' והמים נשפכין ואינן כשרין להשקות בהם סוטה אחרת שהרי בעינן לשמה כמ"ש עכ"ל, דברים אלו באו שלא בדקדוק לענ"ד דמשמעות הלשון הוא דקאי נמי על המים דאינן כשירין להשקות בהם סוטה אחרת משום דבעינן לשמה, ובאמת לא מצינו זה דהמים בעינן לשמה וברמב"ם ובגמרא ליתא לשון זה כלל דהמים נשפכין באמרה איני שותה קודם שנמחקה המגילה עיין בפ"ד דין ד' ודין ו' ותמצא ושיטפא דלישנא הוא ולדעתי באמת כשר המים לגבי סוטה אחרת כיון דלא בעינן לשמה בזה, שוב ראיתי שבלשון התוספתא כך היא שנויה בפ"ב הל' ב' דעד שלא נמחקה המגילה אמרה אינו שותה וכו' המים נשפכין ואין בהם משום קדושה ומגילתה נגנזת וכו' ומנחתה מתפזרת וכו' יע"ש אבל כנראה גם שם ט"ס הוא, וכנראה מהעתקת הרמב"ם ז"ל, ואפשר דהטעם הוא דנשפכין משום דבעינן שוב מים קדושים וכיון שנתבטל ענין שתיה זו עבור אשה זו, המים חוזרין להיות חול גמור ע"י ששם אותם בכלי חרם, ועיין בתוס' מנחות שהבאתי בחידוש' שם ודו"ק, ועיין רידב"ז בירושלמי פ"ג דין ג' בד"ה תני ועיין בחסדי דוד שם על התוספתא, ועיין בירושלמי פ"ג הלכה ג' ובשירי קרבן שם ויל"ע בזה שוב ראיתי בהגהות חשק שלמה לקמן דף כ' שהעיר על התוספתא הנ"ל כנז"ל עכ"פ דברי המחבר צ"ע וגם נגד דברי הרמב"ם ז"ל, שם סי' ע"ט ואם השקה כשר ותמיהני דבגמ' שם נשאר בתיקו והספק הוא מטעם ברירה ע"ש והא אנן קיי"ל א"ב ואולי משום דאין זה ברירה גמורה ע"ט בתוס', עכ"ל מצאתי בע"ה כמו שכתבתי אני בחידושי שביארתי כן כוונת המאירי שהקשה זה ושוב תירצתי אני כמש"פ המחבר עפ"י דברי התוס' עיין בפנים באריכות וברוך שכוונתי

שם סי' ע"ח כתבה אגרת שלא בשרטוט פסולה וכו' הו"ל להזכיר ספיקת התוס' אי מהני שרטוט אח"כ ועיין מש"כ בפנים (בדי"ז ע"ב) והנה מצאתי כתוב אצלי על גליון ספר התרומה על מה שכתב ברמזיו בהל' גיטין סי' קי"ב דהכותב גט צריך שרטוט „תחלה” י"ב שיטין