מנחה חריבה יח

לה. או דיש לפרש דא"י לקנאות לה מכ"ע וע"כ כוונתו רק מהנכרי. ובס"ק ט"ו שם ראיתי שהביא דין זה מבואר ונגע גם מהירושלמי שהבאתי וז"ל משם הבית דוד סי' כ"ה. מ"מ נראה דהרמב"ם דוקא נקיט משני בנ"א אבל יותר משנים לא הוי קינוי משום דהוי רבים ואין כאן סתירה וכו' וכן משמע בירושלמי שם בהא דאמר ר"י בר"ב אמר לה אל תכנסי לבה"כ נכנסת לפי פירוש הפ"מ שם וכו' (מש"כ שם וליכא לפרושי דטעמו של הירושלמי משום דקינא מסתם בנ"א כו' עד ועיקר הדין ג"כ צ"ע. הנה לא ראה בפרישה ס"ס זה ויובא לקמן ס"ק ל"ד דמבואר שם להדיא דאם אינו מזכיר לה שום איש מיוחד אלא שמקנא לה שלא תסתרי עם שום איש לא הוי קינו עיי"ש ולפ"ז צ"ע פירושו בהירושלמי דלפ"ז לא הוי זה פשיטות להא דבעי ר"י קינא לה ממאה בני אדם עכ"ל ולפי מה שפרשתי א"ש דדברי ר"י בר"ב הוי פירש להא דבעי רב יוסי או להא דאמר רבי יוסי לפי מה שפירש הכ"מ פ"א מהל' סוטה עיין במה"פ ושירי קרבן שהביאו דבריו דפירש דבעי היינו רצון ואבעל קאי יע"ש. גם יש עוד סברא לומר דקינא לה מכל העולם לא תהני משום שאם מקנא לה מכל העולם דהיינו כל איש מבאי עולם הרי בהם נכלל כמה קטנים ועוד מסוג האישים שאינם ראוים לקנאות. וא"כ א"ל דכיון דבטל כבר אמירתו לגבי מי שאינם ראוים לקנאות. בטלה נמי לגבי אחריני. וקצת יש ללמוד דין זה מדברי הח"ס סי' צ"ו הנ"ל עיי"ש בפ"ת

בירושלמי הלכה ב' אמרינן נכנסת עמו אמר רבי מנא לא אמר אלא עמו הא זאח"ז לא רבי חבין אמר אפילו זאח"ז מ"מ יש רגלים לדבר ע"כ וכפירש הפני משה ז"ל עי"ש ובפ"ת סי' קע"ח ס"ק י"ד בשם הח"ס כתב דע"כ לא פליגי בירושלמי פ"ק דסוטה בנכנסו זאחז"ז אלא כשעכ"פ שניהם נכנסים למקום זה לפלטיא או לחורבה אפי' זאח"ז אבל אם היא יושבת במקומה והוא בא בגבולה לא וכו'. ע"כ וכן מזכיר סברא זו הגרעק"א ז"ל בתשובה צ"ט לענין כיעור דאם א' כבר היה שם לעשות צרכיו ואח"כ נכנס הב' לשם הוי רק יחוד בעלמא ולא כיעור וכו' יע"ש. ובזה ניחא לפרש הא דמסיק כאן בירושלמי אח"ז לפלטיא בלילה לחורבה ביום למבואות אפילות ביום ע"כ פירש דהא דאמרינן לעיל דנכנסו זאח""ז מ"מ יש רגלים לדבר היא דוקא דנכנסו למקום זימה ונועדו לזנות. אבל בביתה או בשאר מקום שהיתה שם מקודם לא וכנ"ל. ועיין שם בפ"ת ס"ק ט"ו בשם הבית דוד דבלא רגלים לדבר לא הוי סתירה כלל ולא אסרה תורה יעו"ש. וע"ש ס"ק י"ד בשם הח"ס סי' ק"י שכתב ואפשר לשון לא תתיחד נמי לא הוי לשון סתירה כי יחוד על פתח פתוח לר"ה ואינה סגורה לא הוי סתירה האוסרת וכו' ע"כ והפ"ת מבאר כוונתו כיון דעיקר לשון קינוי הוא אל תסתרי והיינו אפילו בפ"פ לר"ה וכאן שאמר לא תתיחד הרי היקל עליה שאיני מקפיד רק על יחוד ממש א"כ לא עשה כדין קינוי וממילא דאפילו נתיחדה ממש אין אוסרין על היחוד אבל צ"ע מנ"ל הא וכו' והנה לכאורה משמע מלשון הירושלמי כאן הל' ב' דקאמר לשון נקי הוא מתניתא אל תתיחדי עם איש פלוני. וכפירוש התוס' דף ה' ע"ב ועיין פ"מ וק"ע ומפשיטות הלשון משמע דאם אמר אל תתיחדי הוי לשון סתירה וקינוי ממש כדינו ודלא כהח"ס ועיין

שם אל תדברי ונסתרה וכו'. בתוס' רעק"א ז"ל אות ד' הקשה דמדוע באמר אל תדברי ונסתרה דטהורה לביתה הא למאי דמבעי בסוגיא דכ"ה ע"א עוברת על דת אם רשאי לקיימה והיינו ע"כ אף בלא אתרו בה וכו' וא"כ אף בלא קינו כלל תאסר בנסתרה דעברה על דת דאיסור יחוד דאורייתא וכו' ע"כ. והנה כבר ציין המגיה שם לעיין בתשובת רבינו ז"ל סי' קי"ד בהא דכתב אם עע"ד אסורה לקיימה אף בלא התראה יע"ש. ועיין גם בתשובתו שבחלק דרוש וחדוש בענין זה בשם המהר"מ פאדווע יע"ש. ועיין בפ"ת אהע"ז סי' קט"ו סק"י וס"ק י"ד והנה לפי המבואר שם ס"ק י"ג דאין כופין אם רצה לקיימה. אף בהתרה בה ועיין תוס' לקמן כ"ה ע"א ד"ה ש"מ. י"ל קצת דמותרת לביתה אם רצה. ובתפארת ירושלם מתרץ דעוברת על דת לא הוי כ"א שרגילה בכך או שהתרו בה ועברה פ"א אבל בפעם אחת ובלא התראה אינה נאסרת משום עוברת על דת ונראה דהגרע"א הקשה זה לחיזוק הקושיא אבל באמת מדוע לא נקרא זה דאל תדברי התראה לענין עוברת על דת. וכי לענין עוברת על דת צריכה התראה בלשון קינוי. וודאי לא. וא"כ מקשה שפיר דאף בלא התראה כלל נאסרה וכש"כ בהתראה כזו אף דלא הוי קינוי לעלין שתיה ותירוץ של התפאר"י א"ש רק על הקושיא שהניח הגרע"א