מנחה חריבה קפח

ודמי הכלב נתפשטו בכולהו וזה דעת היש"ש שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע וכו' יעש"ה ועיין בענין זה דברירה חל בלהבא בשי"ת אמרי בינה חלק א' בסימן י"ב יעש"ה

עיין מה שהארכתי בדף י"א בהא דחמר דאמרה טהורה אני וכו', הנה יש עוד להעיר בעיקר הדבר האיך וכיצד סמך על דבריה והאמינה על כל תשובותיה אף שע"א נאמן באיסורין, מ"מ לא בע"ד בעצמו, ובפרט אם חשבה לזונה, ובשלמא על הא דאמרה טהורה אני אפשר דנאמנת דהאמינה לה תורה כמש"כ וספרה לה לעצמה – ועיין שו"ת חו"י סי' קפ"ב ודו"ק אבל על שאר הדברים צ"ע בזה למעיינים

לענין שני ספרים ועל דברי התוס' שהארכתי בזה לעיל עיין גם בשו"ת מהר"מ מינץ סי' א' ועיין בשלום ירושלם לירושלמי מס' מגיל' דף ה' ע"א מה שהעיר על הביאור מרדכי, ושם הביא בשם הקרית ספר להרב המבי"ט בהל' מזוזה דמסתפק אי ד"ז דאין כותבין תפילין ומזוזות על ב' עורות אם הוא מדרבנן או שהוא מה"ת ע"ש ויש להעיר בזה ואכמ"ל

מש"כ בדף ט"ז מדפי הגמרא דצפור דרור מעכב והבאתי ראיה מהא דשחטה ונמצאת שאינה דרור יקח זוג לשני' יע"ש נעלם ממני לפי"ש דברי המל"מ בשם הרמב"ן ז"ל על התורה ועיין בבית הלוי חל"ג סי' כ"ו סעיף ד' מה שהעיר על דברי הרמב"ן אלי ויש לי ג"כ מה להעיר אך ראיתי לקצר

מנחת פתים

בהיותי עומד בכאן הגיע לידי ספר ערוך השולחן להגאון המפורסם האב"ד דק' נאורדאק זצ"ל על הלכות אבהע"ז ח"ש ושם בסימן קע"ח סידר הלכות סוטה בסדר יפה והגון, והוסיף נופך משלו כדרכו בקידש בכל חיבוריו הנחוצים ובעיוני בהם מצאתי בכמה דברים שיש מקום להעיר עליהם ע"כ אמרתי להשים איזה מטעמים על עריכת השולחן בבירור ובישול כל צרכם

א) שם אות ח' עוד יראה לי שזה שע"א נאמן וכו' אבל מאיש אחר איני נאמן וכו' עכ"ל, מבואר בכ"ז במל"מ פ"א מסוטה דין י"ד יע"ש ובחיבורי לעיל דף ב' ע"א וע"ב, שם באות י"ג ולכן יכול לקנאות לה משני בנ"א וכו' אבל אם נסתרה עם אחד לא נאסרה עליו דהוי כסתירה בלא קינוי וכו' עכ"ל, במשל"מ פ"א מסוטה סוף דין ג' מבואר איפכא וז"ל וז"פ דמש"כ רבינו ונסתרה עם שניהם כאחד לחידושא נקטיה כלומר אע"ג דלא עבדא איסורא בהסתר זה וכש"כ אם נסתרה עם אחד מהם דוודאי האומר שלא תסתרי עם שנים מכש"כ שמקפיד שלא תסתר עם אחד אלא שרצה להקפיד דאפילו עם שנים לא תסתר, והיכי דאמר שלא תסתרי עם פ' והלכה ונסתרה עם שניה פשיטא דאינו שותה דלא חשוב הסתר כיון דהיו ב' ודוקא היכי שמקפיד חשוב הסתר כנ"ב עכ"ל, ועיין בשו"ת חתם סופר חאהע"ז סי' צ"י ובסי' ק"א בד"ה ועוד ודו"ק, (וכן העתיק זה המנ"ח במ' שס"ה אות א' יע"ש בתחילת הדיבור)

שם אות י"ד איתא בגמ' שחוף מקנין על ידו וכו' וקשה כיון שאינו מתקשה הרי בעילתו באבר מת והרי הרמב"ם עצמו פסק בפ"א מא"ב דבא"מ אין זו ביאה כלל וכו' עיי"ש כבר הרעישו בזה חכמי הדורות שלפנינו בשו"ת שער אפרים בקונטרס אחרון שם בעל המחבר מ"י ובן המחבר ש"א יעש"ה וביד המלך פ"א מסוטה דין א' עייש"ה חידושי דינים בזה ועיין בים של שלמה יבמות פ"ו סי' י"א שמחמת קושיא זו תפס לעיקר פיר"ח בתוס' סוטה שם, וכתב דלפיר"ח שחוף משמש הוא באבר חי, ועיין בב"ח בפ' קע"ח, וכבר האיר עינינו בזה הרב המאירי במשנה דלקמן ריש פ' ארוסה, דגם לפירש"י לפעמים מתקשה מעט בכדי העראה וכו' יע"ש וסרה הקושיא הגדולה שלהם וז"פ וכמש"כ המחבר ובמנ"ח מ' שס"ה הביא בזה דעת הלבוש, ודברי הס' עצי ארזים ומה שתמה עליו יע"ש וכן מבואר שם החילוק בין דרך אברים לכאן יע"ש, שם אית כ"ח ושוטה פשיטא שגריעא מקטנה ואין לה רצון כלל וחרשת נראה דדינא כקטנה וכו', ועיין היטב בפ"ת סי' קע"ח סק"ז בשם המקום שמואל ושו"ת רעק"א ועוד, ועיין בשו"ת בר ליואי סי' ו' חאהע"ז

שם אות ל"ג כתב דאפילו גירשה ונשאה לאחר הגירושין אינו יכול לקנות לה עוד משמעון עיי"ש מצאתי לי תנא דמסייע למש"כ לעיל בחידושי דף פ"ה פ"ו ובשיטת רש"י שם יעו"ש, שם אות ל"ה אשה שקינא לה בעלה ונסתרה וכו' יכולה לומר איני שותה אפילו אינה אומרת שנטמאה ע"כ, יעוין בתוספתא פ"ב דין ב' עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה או שאמרה טמאה אני או שבאו עדים וכו' ועיין בחסדי דוד ובמנחת בכורים, ודו"ק במנ"ח מ' עס"ה באות ה"ב, שם אות ל"ט ולא אשת שוטה דמילתא דפשיטא הוא דלא שייך והביא איש את אשתו שאין בו שום דעת ע"כ, אינו מדויק דאי כשנשאה כשהוא שוטה אין כאן קידושין כלל וכמש"כ בסעיף לד שם ואי שנשתטה אח"כ כבר הזכיר בזה הרמב"ם דב"ד מקנין לה ולא הבעל וכמבואר בדף כ"ה ובדף כ"ז ע"א יעש"ה

שם וכן מי שאומר איני משקה אינו יכול להשקותה עוד וכו' והסברא תמוה ולמה לא יהא ביכולתו