מנחה חריבה קפו

משם דאסור גם בכל לשון וכן שם בד"ה אין בין וכו' כתב מפורש ואפשר דאפילו למ"ד כותבין ה"מ בלה"ק אבל בכל לשון לא דתרי קולי לא מקלינן שתהא נכתבת מגילה לבד ובכל לשון עי"ש, וברוך שהאיר עיני בהלכה זו

מש"כ בדף ע"ח לענין טומאת ידים בפ' סוטה יע"ש, בזה י"ל קצת הערת הט"א מגילה דף ח' דקאמר הגמרא ולטמא את הידים זו"ז שווין, והקשה מס"ד דאין מטמאין וכי גרע תו"מ שיש בהם יותר מפ"ה אותיות ממגילה בעלמא וכו' מיהו י"ל משום מזוזה דייק לה ממתניתין דמטמא וכו', את"ד וי"ל דבמזוזה הו"א דלא שייך הך גזירה דטומ"י משום דעל פי רוב קובעים אותה על מזוזות הבית ולא משהי' לה בעין בין אוכלים, קמ"ל דמ"מ גזרו בה

מש"כ בדף ע"ו לענין חיוב כתובה דרבנן דמהני לענין דאורייתא מצאתי סעייתא לדברי בדברי הריטב"א שבועות (דף ל"ב) בהא דאמרינן הכל מודים בעד מיתה שחייב, כתב הריטב"א וז"ל יש מקשין למ"ד כתובה דרבנן למה העד חייב קרבן וכו' ולאו קושיא היא דרחמנא בכל כפירת ממון חייב קרבן והכא כיון שהבעל מחויב לה מדרבנן כפירת ממון גמור הוא וז"פ עכ"ל ועיין שבועות (דל"ה ע"א) אמר איש פלוני ליתן לי ר' זוז וכו', ומוסבר יותר כמש"כ בפנים, וקצרתי

מש"כ בדף לענין קושית הראש יוסף בחולין י"א מצאתי בשו"ת תורת חסד חאהע"ז לסי' ו' אות ו') שכתב להעיר בדבר חריף לפ"ד המל"מ דלא מועיל תשובה בזה דס"ל שגזה"כ הוא שלא יעשה המקום נס זה אלא למי שלא בא שום ביאה אסורה מימיו, א"כ לפי"ז סוטה ששתתה ובדקה המים הרי עי"ז נתברר בבירור גמור שבעלה הוא מנוקה מעון ולפי"ז מי שקנא לאשתו ונסתרה ואח"כ זה האיש שנחשד עליה הוא בעצמו ג"כ קינא לאשתו והשקה ובדקוה המים נימא שהותרה לבעלה הך סוטה קמייתא שנחשדה עם איש זה שהרי נתברר שהאיש הזה לא בא שום ביאה אסורה מימיו וז"ד שלא שמענו מעולם ופשיט בכ"ד דכל שאמרה איני שותה או שאמר בעלה איני משקה או שגירשה שוב היא אסורה לבעלה לעולם וא"א לברר היתרה בשום אופן וענין כלל וכו' ולפ"ד מיושב ג"כ קושית העולם שהביא בספר ר"י על חולין אהא דיליף הגמרא התם דאזלינן ב"ר ממכה אביו ואמו וכו' עי"ש ולא רציתי להאריך ומבואר להמעין עכ"ל

מש"כ בדף ע"ח בד"ה ועם וכו', נשמט מלבאר דאף דפרש"י גם על ק"ש כן דלמפרע פסול הוא בתיבות, מ"מ י"ל בשיטת התוס' כך ולחלק יצאתי

לדף י"ז מש"כ על התוס' דרצו לפסול שני גיטין משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים יג' ספרים מצאתי בשו"ת בי"צ חאור"ח סי' ל"ה שמסביר לה דברי התוס' דבגט בעי ספר כריתות שהספר כורת ואם כורת בשני גיטין אף אם הם כשירין כ"א עביד פלגא לסברת הגמ' ב"ק נ"ג רק אם כשר גט אחד בשנים או בשלשה חתיכות ה"ה בשני גיטין מאי איכפת אם כ"א עביד פלגא כריתות גם בזה כשר אבל בתר דילפינן דגט אחד ל"מ בשני או בשלשה חתיכות ה"ה דל"מ ב' גיטין דכ"א עביד פלגא כריתות ול"מ שנים ושלשה חתיכות שיעשה כ"א פלגא כריתות ומיושב קושית הטורי אבן מגיטין פ"ו וכו' עיי"ש והנה מלבד מה שיש לפקפק על עצם הסברא דפלגא כריתות ויל"ע בגיטין דף ט' ובדברי רע"א שם עוד יש לעיין דמאי יעשה שם האי סברא גבי שתי מגילות לתוך כוס אחד

מש"כ בדף ט"ו בענין הוספה אי הוי עקירה. ראיתי גם בספר יגל יעקב שעם התוספי הרא"ש למסכתין שהאריך בזה והביא מספרי חכמי הספרדים והרב יד מלאכי והעיר על דברת הלח"מ הנז' בפנים, עייש"ה. וכן כתב בענין זה דעליו לערבן לתרץ קושית המהרש"א והח"צ וכו' יעש"ה. יעיין בשו"ת עמודי אש

מש"כ בענין הגשה בדף י"ד מדפי הגמרא, מצאתי בס' למודי ד' לימוד כ"ב שהעיר בזה והביא דברי התוס' יו"ט ומיישב עפ"י דברי המהרי"ט בחידושיו לקדושין דלא מתחלה עבודה בקמיצה וז"ש א"צ כהן דהיינו לפסול זבח דאלו בשחיטה כתבו שם דכשרה בזה, ומש"כ הרב תיו"ט במגילה שם וז"ל וכמו סמיכה ושחיטה דא"צ כהן ה"נ תנופה והגשה ע"ש. דבריו תמוהים ושוב ראיתי לה' המגיה כספר מגילת ספר לאווין ש"ט עורר ע"ז יע"ש ועיין לשון רש"י לקמן ריש פ' היה נוטל, והגשה תחילת קמיצה וכו' עיי"ש

מש"כ בדף ע"ה בענין אי סוטה דמי לד"נ, עיין בתוס' רעק"א ביבמות אות סמך בפ"ו מ"א ובשו"ת רע"א סי' רכ"ב, יעש"ה ופסול בה עדות מיוחדת, ועיין בשו"ת זכרון יוסף חאע"ז ס' ד'

מש"כ בפרק ראשון בשבועת אבימלך וכו' מצאתי ששאילת הראשונים היא בכל ההערות והוא בספר המאירי לנדרים דף ז' ופירש בה משום שהה עברו על השבועה תחלה ואע"פ שבזו מיהא לא הוצרכו לכך שהרי צבר זמן השבועה, מ"מ נראה דעתם שעל כל זרעם נשבעו וניני ונכדי על כל היוצאים מאותו שלשלת משמע וכו' יעו"ש וכל רז לא אנוס מהם זלה"ה: