מנחה חריבה קפה

וכו' אות באות מלה במלה וכו', אף שנאמרה בכל לשון, והכתיבה צריך להיות בלשון הקודש דוקא? כבר הרגיש בזה בשו"ת בית יצחק שם בחיור"ד יע"ש, גם זה נשמע מדברי הרמב"ם דיש מקום לומר דאף דבעינן בלשון הקודש, אמנם לא צריך להיות דוקא בלשון שכתוב בתורה אלא יכול לומר בסגנון אחר דומיא לפירוש מלות שבתורה ובלשון הקודש דוקא, לכך כתב הרמב"ם שצריך להיות „אות באות ומלה במלה” פירוש מלשון האמור בתורה עצמה, ודו"ק וקצרתי

ברמב"ם פ"ג מהל' סוטה דין ב' כתב דמאיימין עליה „שלא בפני בעלה” ומפחידין אותה וכו' ומעשה ראובן וכו' על פשטו „ומעשה אמנון ואחותו” כדי להקל עליה וכו' עכ"ל והנה כבר עמדו על זה המחברים דמנ"ל דהאיום הוא שלא בפני בעלה דלא נמצא מקור לזה לא בגמרא דידן ולא בגמרא דבני מערבא, וכן מהא דאומרין בפניה הא דאמנון ואחותו ג"כ לא נזכר בגמרא ובהמאירי מבואר עוד יותר שמזכירין לה גם מעשה דדוד וכו' יע"ש, ובפירוש המשניות כתב הר"מ „ומן הדומה לזה ממה שיש במקרא”, וצריך לומר דהרמב"ם דייק לה מהא דאמר בספרי (סי' ס"א) אומר לפניה דברי הגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים וכו' יע"ש ומאי נינהו מכתובים הראשונים אם לא מעשה דדוד, ואמנון דמעשה יהודה וראובן בתורה הוא ולא כתובים הראשונים מקריא ומדאמר במשנה ובספרי לפניה מדייק דאבל לא בפני בעלה, ועיין בהגהות רד"ל שנעלם ממנו שהוא לשון הרמב"ם ובלשון המדרש מבואר ביותר שאמר (בפ' נשא ס' י"ד) ואומר לפניה דברי אגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים וכו' ואומר לפניה דברים שאינן כדאי לשומען היא וכל משפחות וכו' יע"ש ומזה שמחלק בתרי אמירות משמע שהם שני דברים שאומר לפניה מהודאת יהודה, וגם מחטא אמנון ותמר

מה שהבאתי שם בשם המנ"ח לענין אי בעינן כהן גבי מחיקה יע"ש צ"ע דהלא בספרי ילפינן זה מדכתיב וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה וכו' מדכתיב הכהן בסוף דדוקא הכהן ולא אחר עיין במלבי"ם שם (ואף שמה שכתב דלא מהני ע"י שליח ל"ע דמדוע נפסל אם הכהן שלח ע"י שליח כהן לכתוב הפרשה, וציין חולין (י' ע"ב) ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר וכו', ובנדרים (נ"ו ע"ב) פרשו הרא"ש ותוס' דיכול לילך לתוך ביתו ויסגיר היינו ע"י שליח וכו' ת"ל אל פתח הבית יע"ש משמע דבלא"ה ע"י שליח נמי כשר ויל"ע), וא"כ י"ל דהאי הכהן קאי נמי על „ומחה” לומר דבמחיקה נמי בעינן כהן דוקא ומשום דכתיב כהן באמצע שדינן ליה נמי אלבסוף הפרשה, וכדאמרינן בש"ס הרבה פעמים כה"ג, ועוד מפורש הדבר בתוס' עירובין (י"ג ע"א) ד"ה אבל תורה וכו' א"נ בסוטה אין הכהן שעליו לכתוב מקפיד אם יכתוב שום אדם לשמה שלא ברשותו ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ"ל והא דכתבו שום אדם צ"ל דהיינו דוקא כהן דכותי' ודו"ק

שם בגמרא (ט"ז ע"ב) ולקבליה לדם במנא אחרינא עיין במש"כ בפנים, והנה יש עוד מקום לומר עפ"י מה שהקשה מהר"ש קלוגער זצ"ל בשו"ת טוטו"ד מהד"ת סי' כ"ג, על הט"ז הידוע דמה דהתירה התורה בהדיא אין כח ביד חכז"ל לאסרו וא"כ איך אסרו חכז"ל. לשחוט לתוך כלי או לתוך המים והרי מקרא מפורש אומר בפ' מצורע ושחט את הצפור האחת אל כלי אל מים חיים א"כ התירה התורה לשחוט לתוך הכלי ולתוך המים ואיך יש כח ביד חכז"ל לאסרו וצע"ג עכ"ל, ובזה היה טעם יפה לומר בס"ד כן, ועיין ש"ע יור"ד סי' י"א בבה"ט ובפ"מ שם בשם הפר"ח יע"ש, אכן קושיתו לק"מ לענ"ד לפי מאי שמסקינן שם בש"ע יור"ד סי' י"ב דבזה"ז דאין דרך עובדי עכו"ם בכך יש להתיר ועיין בש"ך שם, וא"כ בעת הנהגת דיני עבודה דמצורע באר"י שאין שם שום מקום לחוש לעכו"ם בכל מקום ובכל אופן מותר ודו"ק

מש"כ בדף ע"ה לישב הערת המנחת קנאות על האב"מ יעש"ה, נזדמן לנגד עיני עכשיו בשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' קס"ה בתוך אות א', דמתרץ על הא דמקשה החינוך נהי שחל הנדר ניתי עשה ונדחה ל"ת דלכאורה י"ל אליביה דרבי דיש מעילה בקונמות והזיד במעילה במיתה, ואין עשה דוחה ל"ת שיש בה מיתה אך זה ליתא דתוס' כתבו בפסחים ל"ג דדוקא באכילה ס"ל לרבי במיתה ולא בהנאה וכ"כ על הגליון בא"מ סי' קע"ד במה שכ' לתרץ על דברי הרשב"א משום דס"ל לרבי דיש מעילה בקונמות ובמיתה וכו' והקשתי שם מהתוס' פסחים הנ"ל, וי"ל דתשמיש הוי כאכילה כדאמרינן המתעסק בחלבים וכו' שכן נהנה ועיין כתובות ס"ה דאמרינן אוכלת עמו וכו', ע"כ נכונים דברי הא"מ עכ"ל וברוך שכוונתי והמ"ק לא ראה זה, – כן נפל לי היום ברעיוני לספיקת המל"מ לענין מעילה בקונמות שהבאתי בפנים, דיש קצת ראיה ממשנה דמגילה פ"א אין כין מודר הנאה מודר מאכל וכו', הו"ל לומר נמי חומרא בהא דיש מעילה וכו' ודו"ק וקצרתי, ועיין בספרי אורין תליתאי דף ל"א ל"ב

מש"כ וחקרתי בדף ע"ג לענין אין כותבין מגילה להתלמד בה אי מותר בשאר לשונות, יעוין בטורי אבן מגילה דף ח' ע"ב בד"ה רשב"ג וכו' דמשמע