מנחה חריבה קפד

בשם „מקל נועם” בענין הא דמכין אותו עד שתצא נפשו דלאחר שעבר על העשה הוא דרבנן, אבל בכפיה שקודם העשה הוא מדאורייתא ובשם האחרונים הביא דהא דים רשות לב"ד היינו מצד דעשה דהוכיח תוכיח דוחה לאו דלא יוסיף וכו' יע"ש ובנימקי מהרא"י שהביא שם מסיים ואין לדקדק מהא דהוצרך למילף מקרא דברי קבלה במו"ק דף י"ח מנלן דמפקרינן וכו' די"ל דהתם שאני גבי הפקר יש לאו דלא תגזול ועשה דוהשבות ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומש"ה הוצרך למילף מדברי קבלה עכ"ל, ועדיין צריך להתיישב בדברי הראשונים שכתבו למילף מדברי קבלה מנחמי' שאומר ואכם ואמרטם את ראשם, אבל עכ"פ משמע דלא הוי עקירה דבר מה"ת וצ"ל עוד עיין בזה, ודע דלשיטת הרמב"ם הידועה דלא תסור הוא מה"ת על כל דברי סופרים וראוי הוא ללקות מלקות ארבעים אלא שפטרו מפני שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שמשום שכל חכם שממרה על דבריהם מיתתו בחנק וכמו שהביא הרמב"ן דבריו בספר המצות שורש ראשון ועי"ש בכל הנושאי כלים ובפמג"ד בפתיחה כוללת חלק הראשון יעש"ה והוא משום דכך התנו החכמים שלא ללקות ע"ד אלא מכת מרדות יע"ש ניחא דהוי ד"ת ממש וכמו בדאורייתא אבל לדעת הרמב"ן שם יקשה כנ"ל וגם לדעת הרמב"ם ז"ל עכ"פ קשה בדברי רש"י ז"ל דהלכה שאמרו בכל דבר לא יהי' גרוע מדבר של סופרים וא"כ שוב איכא לא תסור וע"ז אנו מלקים אותו וא"כ שוב אין כאן עקירה לאו דלא יוסיף ודוק, ועיין היטב ברמב"ן שם שורש א', ובהיותי מדבר בענין שלפני עם הגאון וכו' כבוד מהרי"י דיסקין שליט"א ומענין לענין כה הראה לי בספר תורת האוהל למרן אביו הגאון הקדוש רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זצוק"ל שם בדף ה', ואגב האירו לנגד עיני מה שנדפס שם בדף ל"ו בחדושי מכות וראיתי ושמחתי שזכיתי לכוון לעמק דעת גאון עמוק כמוהו ז"ל במה שכבר הדפסתי בדף ח' בהא מדוע לא חילק ר"י לענין מלקות בין איש לאשה יעש"ה כתב זאת גם הגאון ז"ל ובשינו מעט וז"ל ולרבנן ניחא כאן דכיון דלא קטלינן לה עבדינן לה ונקלה, ועוד דשא"ה דכתבו התוס' דלדידהו לא נתפרש בתורה איך לעשות באשה, משא"כ לענין הכאה שתרגיש יותר בהסרת בגדיה הוי בכלל עונשין דהוקשה אשה לאיש וכו' אבל לר"י קשיא ונ"ל דכמש"כ המפרשים דלב"ש דס"ל אסור הוצאה ביו"ט ואפ"ה לא רצו חכז"ל לעקור כל מצות שופר בשביל גזירתם כן נימא ג"כ דאם תאמר שלא יגלו כסותה א"כ אין אלו חלקות כלל ויהי' הדין לפוטרה לגמרי ונמצא הכל נעקר יזה לא רצו חכז"ל משא"כ בסוטה דאפי' אם לא עבדי פריעת ראשה מ"מ אין כל ההשקאה בטלה עי"ש ומה דמתקיים מלקות עכ"פ באשה כעורה לא נחתי חכז"ל לזה ונחשב להם כעקירת מצוה שלמה עכ"ל צדיק וצ"ע

מש"כ בפרק א' דף מ"ה בענין הא דכתיב גבי שמשון כל מצאתי בעז"ה בפמ"ג לרגלי עיוני בענין מכת מרדות הנ"ל בפתיחה כוללת לאור"ח החלק הא' אות י"ז שהקדימני בזה במ"ש המלאך ואל תאכלי כ"ל טמא כענין כל חלב לרבות חצי שיעור הזהירה שאף ח"ש מענבים וחומץ אף בסייג לסייג הוי בשמשון וכו' יעש"ה ותה"ל שכוונתי

מש"כ בפרק א' דף מ"ט ע"ב מהפסוק וכי יגור אתך גר בשם הח"ס, ומהתוס' דיבמות מ"ח ע"א ד"ה עבד איש וכו', מצאתי עכשיו גם בספר תורת האוהל הנז"ל להגאון הקדוש מהרי"ל דיסקין זצ"ל זי"ע בפ' בא שכתב על פסוק זה איני מובן מי שלא נימול הא אינו גר כלל ופשיטא שלא יאכל בפסח וצ"ל אכשיולד לגר בן ביהדותו קאי שמילת בנו מעכבתו מלאכול בפסח עכ"ל וקשה דגם זה פשיטא וכדמבואר בפנים, גם ממעתיקי דבריו נעלם תוס' יבמות הנ"ל ויל"ע, ואפשר לומר ולמצוא קצת חידוש והוא, דראיתי למי שהקשה דאמאי לא ילפינן בגמ' דחולין דאזלינן בתר רוב מהא דמילת זכריו ועבדיו מעכבת, דילמא לאו אביו הוא ולשיטת הר"מ דספד"א לקולא, ונראה לומר דגם ממילת בניו שמעכבתו אינו ראיה משום דעכ"פ לא גרע זה הבן המוחזק מעבד יליד ביתו שמעכבתו שעכ"פ יליד ביתו הוא, ובכל אופן לפי האמת דאזלינן בתר רוב שפיר אמרינן דמילת זכריו מעכבת וא"כ י"ל דקמ"ל וכי יגור אתך גר וכו' המול לו כל זכר דגם „בגרים” מעכבת מלמד מלת זכריו הנולדים ובחזקת כשרים הם ואזלינן בתר רוב וחזקה, או ר"ל שגם דין יליד בית נוהג בו, לפי תירוץ הנ"ל דזכריו עכ"פ דין יליד בית להם ודו"ק

מש"כ בדף ע"ג להקשות מדברי הרשב"א על דברי הפנים יפות עיי"ש, הנה יש לדייק בדברי הרמב"ם ז"ל (פ"ג דין ח') שכתב וכותב עליה בלשון הקודש וכו' וכותב כל הדברים שהשביע אותם בהם אות באות מלה במלה „וכותב את השם בכתבו" עכ"ל שצ"ע דלמה שנה עוד לומר שכותב את השם בכתבו, כיון שהקדים כבר דכותב בלשון הקודש שנאמרה בתורה, א"כ וודאי שצריך לכתוב את השם בכתבו, אבל לפמש"כ הפנ"י היה א"ל דכיון שבהשביעה אמר את השם בכינוי הו"א שכותב ג"כ בכינוי, קמ"ל דצריך לכתוב בכתבו ומקור דברי הרמב"ם הוא באמת מהילקוט שהביא הפנ"י „כדי שתהא יודעת איזה שם מוחק הכהן בשבילה", וכמו שכתבתי בפנים, ומה שכתב הרמב"ם וכותב כל הדברים