מנחה חריבה קפג

עתידין לרבות כיצד מקטירו מולחו ונותנו על גבי אישים דכתיב וכל קרבן מנחתך וכו', ודברי בטלין ומבוטלין ועיין לקמן י"ט ע"א בתוס' שאנץ

מש"כ בדף ס"ב בשם הבית יצחק לעינן גרם מחיקת השם, יעיון לשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מסוטה דבמשנה דף ז' תנן שמאימין עליה ואומרים עשי למען שמו הגדול שלא ימחה על המים, אבל בלשון הירושלמי וכן הרמב"ם העתיק „אל תגרמי” לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ע"כ, וק"ל ומש"כ בדעת ר' ישמעאל הנה לפנינו בספרי פ' ראה פיסקא ז' תניא ר' ישמעאל אומר מניין למוחק אות אחת מן השם שהוא בלא תעשה וכו' ור"ג אומר וכי תעלה ע"ד שישראל נותצין למזבחותיהם ח"ו וכו' וע"ש, ובספרי פ' נשא פ' ס"ח אמר ר' ישמעאל ספרי מינים כיצד הוא עשה קודר את האזכרות ושורף את השאר ר"ע אומר שורף את כולה מפני שלא נכתב בקדושה ע"ש וכתב המלבי"ם דר"י ס"ל דשם שנכתב שלא בקדושה אסור לאבדו ולמוחקו שכן דעת הפר"ח וע"כ אמר שקודר ולא שורף, ולשיטתו בפ' ראה י"ל שלכן מחמיר ר"י יותר במחיקת השם אף שלא נכתב בקדושה ע"ש, גם י"ל לפי דעת הבי"צ דר"י ס"ל גרמא אסור, י"ל דר"ע נמי לא אמר דשורף את כולו אלא ע"י גרמא וכמ"ד אשו משום ממונו אבל לא בהספר גופא, אבל ר"י ס"ל דגם עפ"י גרמא אסור לגרום שריפה ומחיקה, ולכן קודר את האזכרות שבו ודו"ק כי קצרתי שלא להמשיך הענינים יותר מדאי, ועיין בש"ח בפ' ראה בשם המזרחי ונוסחה מוטעת נזדמנה לפני הבית יצחק

מש"כ בדף ס"ט לענין מלאכה בהכלי אם מותר לטהר בו מצורע אחר יע"ש בשם הירושלמי והגר"א ז"ל, –יש להוסיף די"ל דנפ"מ נמי לענין סוטה אם השקה בו כבר סוטה אחרת ועדיין לא נתאכמו ולא בלה, י"ל דכשר להשקות בו סוטה אחרת וצ"ע בזה, מצאתי כעת (יום י"ז בתמוז תרפ"ב שיהפך ב"ב לששון לשמחה) בספר תורת האהל חדושי תורת משה יהושע בינו רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זצוק"ל דף י"ג שהביא ענין אחר דברי אגדה דבאגדה אמרינן דאין סוטה שותה כוס ששתתה חברתה עכ"ל ואפשר דהוא מטעם שכתבתי דכבר נעשית בו מלאכה

מש"כ בשם המדרש לענין שבר כלי, ראיתי שוב בירושלמי כי יש בזה מחלוקת לפי פירוש מפרשים ז"ל, וז"ל הירושלמי אית תנוי תני בכלי חרס אא במקודה אית תנוי תני אפילו במקודה וכו' כולה ענין מן דמר בכלי חרס לא במקודה כשניטל רובה מיעוטה קיים ומן דמר במקודה כשניטל מיעוטא ורובה קיים עכ"ל יע"ש ועכ"פ יש לעיין על הרמב"ם שלא הזכיר מכל זה כדרכו בקודש, דרך הזהב

מש"כ בדף ע' ההערה על רש"י לענין חיוב מלקות שאין כאן עבירה כלל מצאתי סיוע לדברי מדברי רבינו הסמ"ג מל"ת קצ"ט ח"ל והמכה לשם מוסר אינו עובר על בל תוסיף כמו ששנינו במכות דף ח' מה חטיבת עצים ביער וכו' יצא האב המכה את בני והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד ונאמר בספר עזרא ואכה מהם אנשים ואמרטם עכ"ל וברוך שמו הגדול שכוונתי לאמיתו של תורה ועיי"ש מל"ת רי"ב ג"כ כזה, ועיין הגהת מרדכי כתובות לענין הכאת אשתו יע"ש

אך יש להתבונן עוד מהא דאמרו בגמרא דיבמות שם דף צ' דרצו לפשוט האבעי' מדראב"י דאמר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה שלא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ומעשה וכו' ושוב מעשה וכו' והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך? ומשני מגדר מילתא שאני, והקושיא הוא דהרי חזינן דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אפילו בקו"ע, מזה דמלקין ועונשין שלא מן הדין בין חיוב מיתה ובין חיוב מלקות, והשתא מאי הקשה מחיוב מלקות דהלא לפי מאי שביארתי אין כאן עקירת דבר מה"ת כיון שעושין ליסרו וליסור העם, ואין לומר דזה הוא גופא דמשני הגמרא „מגדר מילתא שאני” והכוונה הוא דלמגדר מילתא אין כאן עקירה כלל וכמו שביארתי, אין לומר כן, חדא א) דלא משמע כן פשטות הסוגיא וגם מקודם מהא דפריך מאליהו בהר הכרמל ג"כ משני מגדר מילתא שאני ושם א"א לפרש כן ב) הלא הרמב"ם ז"ל כשהביא דן זה בהל' סנהדרין פכ"ד וממרים פ"ב דין ד' מסיים בזה מכין ועונשים שלא כדין אבל אין קובעים הדבר לדורות ואומרים שהלכה ש הוא וכו' עייש"ה וא"א משום שאין כאן איסור כלל הלא יכול לקובעה לדורות ג"כ, אלא ע"כ מוכח מכאן דזה ג"כ מקרי עקירה דבר מה"ת וצדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל, אך עדיין אני נבוך בזה דלפי דברי הרמב"ם האיך באמת קבועה לדורות להיות מכים מכות מרדות לעבור על לא יוסיף וכמו שפסק הרמב"ם פכ"ד מסנהדרין דין ח' ט' יעוש"ה וצריך בירור בזמן יותר מבורר בג"ה, ואפשר לדחות דמיבמות שם אין ראיה דהתם במעשה באחר שהטיח וכו' באמת אין עבירה כלל רק זה שהיה לצורך השעה למגדר מילתא ולכך הוי עקירה, אבל בעלמא להכות ע"ד שכבר גזרו בזה חכז"ל והעובר ע"ד נקרא רשע שפיר ומותר להכותו ויל"ע, והראני הגאון האדיר וכו' מהר"י דיסקין שליט"א מה שהדפיס בענין כזה בחוברת כנסת חכמי ישראל סי' קנ"ה