מנחה חריבה קפב

שירי מנחה

מש"כ בדף ס"ה דברי התוס' בכורות (כ"ז ע"א) דגבי תרומה לא מצינו שיצרוך בשים אכילה בגדולה וכו', וע"ז הקשיתי מדברי הירשלמי ביכורים פ"ב יע"ש, נזכרתי כי יותר יש לי להקשות שסתרו דבריהם בעצמם בתוס' זבחים (ע"ה ע"ב) ד"ה שביעית וכו' וא"ת תרומה קודמת לפסח יהא אסור לחמצה משום דקא ממעט באכילתה וי"ל דהכי עדיפא ליה ושרי משים דכתיב למשחה עכ"ל הרי דגם בתרומה קם דינא דהאי למשחה לגדולה, וצ"ל דאידך תירוצי התוס' שם סברי כהתוס' דבכורות, ולכך טרחו לתרוצי סוגיא באופן אחר, –ומש"כ להעיר דבקדשים לא מצי לאכול שלכד"א משום דהוי שלא כדרך שהמלכים אוכלין מלאתי עכשיו בעה"ש בק' ע"פ לתורה שהבאתיו בדף ע"א, באות י"א שהביא סברא זאת בשם הברוך טעם והוא כתב דלמשחה לגדולה אינו מעכב במצות אכילת קדשים דבעינן שינה לעכב, ושוב הביא הגמ' דזבחים דף כ"ח שהבאתי ומסיק דאינו מעכב עש"ה

מש"כ (דף ס"ד ע"ב) לעינן הקטרת הקמוץ והלבונה אי בהדדי אי בזאח"ז, יש לעיין גם מגמ' דזבחים (ק"י ע"א) במשנה דהקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב ר' א' פוטר עד שיקריב את השני, ובגמ' שם דבעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשיריים משרא שרי אי אקלושי מקליש וכו' ובפרש"י ותוס' שם, ועכ"פ משמע דאין קפידא כלל ומקריבן זה אחר זה ודו"ק

מש"כ בדף ס"ה מהסמ"ג דאם לא מלח כשר יש להוסיף דבעשין סימן קע"ט כתב הסמ"ג על זה דאמנם בברייתא תנא דמליחה מעכבת, ומשמע משום דמספקא ליה להסמ"ג בזה הלכה כמאן ונעלם זה מהגהות ח"ש למנחות שם דף י"ח ועיין בספר הר המוריה ברמב"ם פ"ה מהל' אי"מ

מש"כ בדף ס"ט להעיר על המל"מ דהא הוי איתחזק איסורה מצאתי אחרי חפשי ברמב"ם (דפוס ווילנא) (שאין בקביעות בידו) בהגהות עמק המלך שם שהעיר זה על המל"מ הנ"ל דאיכא חזקת איסור דעד עכשיו קודם שהחזירו לכבשן הוי איסור עכ"פ מדרבנן יע"ש והוא כתב דניחא עפ"י דברי הירושלמי דפליגי אליבא דרבנן אי נשתנה הכלי פסול וא"כ הו"ל ספק בדרבנן דנתאכמה אינו פסול כ"א מד"ס ובהחזירו לכבשן האש איכא נמי ספיקא והוי ס"ס בדרבנן ולכ"ע שרו עכ"ל

מש"כ בדף ס"ח לענין בידו דבדבר שנתחדש אח"כ פנים חדשות, לא שייך לומר המעלה דבידו יש להביא גם סמוכין לזה, מקדושין (ס"ב ע"ב) דקאמר אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתי ואמר הרי את מקודשת לי לאחרי שאשתחריך ה"נ דהוי קדושין, הכי השתא התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת ע"כ יע"ש ועיין בספרי אוריין תליתאי בדיני קדושין בהסבר דברי הגמרא שם ואגב נזדמין לי עכשיו ספר א"ש ומצאתי שכתב בהל' גירושין פ"ד דין כ"א בהסבר דברי התוס' דסוכה דף ל"ו שכתבו וצריך לחלק בדברים, וז"ל דהיכי דהדיחו על הדם מצד פסול שנעשה בגופו כגון שנשפך ועומד להתקבל ולזרוק בזה לא הוי דיחוי וכן כשמונח ביד הפסול, אבל אם הדיחוי הוא מצד אחר שהמזבח פגום בזה בידו לתקנו לא מועיל, דהא דחוזר ונראה מועיל לתקן את דחויו והוא כשהיה בידו לתקנו, בעת הדיחוי הא דוקא שנדחה בעצמותו, אבל היכי דהיה דחוי מצד אחר לא מועיל לתקנו מה שחזר ונראה ודו"ק עכ"ל ומלבד שאחר הודו"ק איני מובן, עוד נראה שהיה בהעלם עין ממנו דברי התוס' דכריתות שהעתקתי בפנים ועיין היטב כן ראיתי אח"כ בהגהות ציוני מהר"נ על הרמב"ם הל' סוטה פ"ג דין ט' שכתב דלכך פסק רבינו האבעי' לקולא משום די"ל הא הוי בידו, אלא דרבא אזיל לשיטתו דאף בידו הוי דיחוי אבל לדידן דקיי"ל דכל שבידו לא הוי דיחוי לכן פסק דכשר את"ד, גם מהרב דברי מלכיאל ח"ר נעלם דברי התוס' כריתות הנזכר

מש"כ בעינין נוב וגבעון דלרש"י ז"ל החסרון הוא משום שלא היה ארון, וי"ל בזה קושית התוס' בד"ה ובית שהקשו דלמ"ל לרבות בית העולמים וכו' יע"ש די"ל דאיצטריך לרבות בית העולמים דהיינו הבית השני שנחסר שה הארון והוי כמו נו"ג ע"כ איצטריך לרבות גם בית העולמים, ואף שכתבתי שם לחלק מ"מ אנו צריכים לזה די"ל בפשיטות דאחר דמרבינין נו"ג ומרבינן גם בית העולמים דהיינו ימי בית שני ע"כ היו משקים כדין וכהלכה, ומד' ישא ברכה ובזה יש להבין נמי דברי המדרש רבה סדר נשא סי' ל"ה זאת תורת הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מנין ת"ל זאת תורת הקנאות הקנאות המקנא יקנא בשילה ובבית עולמים יכול אף בבמה ת"ל זאת עכ"ל יע"ש ודו"ק ועיין בענף ובעץ יוסף שם וקצרתי, ועיין בספרי פ' נשא ס' ע"ו דזה מחלוקת ר"י ור"י יע"ש ובמלבי"ם שם ולא ראה במדרש כאן דממעט במה מזאת

מש"כ דיש סברא לומר דמנחת סוטה לא בעי מליחה משום דדמי לקרבן מאכל בהמה, אמנם מצאתי בלמדי במדרש רבה פ' נשא שבסוף ס' כ"א מבואר שגם מנחת סוטה טעונה מלח שאמר וקמץ הכהן מן המנחה וכו' וקמץ והקטיר המזבחה מן הקטרת שאנו