מנחה חריבה קפ

שותה ושונה? ועכצ"ל כמו שכתבי התוס' הכא בד"ה ורבנן דכיון דמיירי קידם ששתתה היה כל הקו"ס וכבר נתחייבה בשתיה על כל או"א הו"א דלא נפטרה בשתיה אחת אבל הכא דמיירי ששתתה פעם ואח"כ היה הקו"ס א"כ בשעת קו"ס זו מעולם לא נתחייבה בשתיה לפי הדין דאינה שותה ושונה, וכן ראיתי בספר מקור חיים על הל' פסח ושם בסופו יש חדושים מאביו זצ"ל על מס' כריתות ומציין על קושית התוס' כריתית הנ"ל דבסוטה דף י"ח ישבו זה, ונראה ליישב כוונתו כמש"כ דבאמת כאן בסוטה לא הקשו זה דו"ק ותשכח, וכן עיין בהגהות רד"ל ז"ל שם (וראיתי אח"ז בס' עולת שלמה שהגיע לידי ושם במס' כריתות מיישב זה אך לא הזכיר עיקר חילוקו של התוס' שכתוב כאן במס' סוטה, כן נתעלם ממנו במה שכתב דלא יתכן זה לפרש"י בקדושין בנמכר ונשנה דלפירוש התוס' שם א"ש יע"ש ונעלם ממנו שכבר העירו והביאו התוס' כאן בד"ה קבלנו מהגמ' דקדושין י"ח עיין היטב כאן ומצודת השגיאה פרוסה על כל החיים לשכות לרגע דבור התוס') וא"כ לקושית המנ"ח נמי צ"ל הכי וכמו שכתב בעצמו ונזכרתי שבח"ס אהע"ז ס' צ"ו ח"ב הקשה קושית המנ"ח הנ"ל ועיי"ש מש"כ וגם מה שכתב על קושיות המהרי"ט יעו"ש ולהציל כבוד מרן הב"י ז"ל שם יעו"ש וגם בסימן ק"ב יעוין שם, ושם בסי' ק"ב מתרץ לקושית החו"י כריתות הנז"ל לפי שיטת הרמב"ם דסתירה עם ב' בנ"א מקרי סתירה ומשקה אותה א"כ איצטריך קנאות לנסתרה עם ב' בנ"א בפעם א' דמשקה אותה פ"א על שתיהן והו"א תיתי ב' מנחות קמ"ל דסגי לה במנחה אחת ועיי"ש עוד, ויש להעיר ולפקפק בזה, דלכאורה מילתא דפשיטא הוא וא"ל קרא

עפ"י דברי הנו"ב מהד"ת והתו"ח שהבאתי לעיל אי נפקע זיקה ע"י קדושין וזנות יבמה, עיין לעיל היטב, יש לצדד בפסק הח"ס (ס' פ"ב בחאהע"ז ח"ב) בדבר שרצו להתיר ליבמה לינשא לשוק עד שיגדל היבם הקטן בן שש שנים ובטענה כי יש סכנה לנפשה אם תתעגן עד העת בהיא יעו"ש מה שהשיב רבינו הח"ס בחום קדושתו וברוב גאון תורתו, ושם בא"ד כתב ועוד הלא הבועל עובר על כל בעילה ובעילה ועל כל כח וכח וכו' ויהי' כל ימיו באיסור וכו' יעו"ש ולפי הנ"ל יש לצדד גם עפ"י קושית התוס' ואלה הפ' שר"ל דהקדושין מפקיעים הזיקה ועכ"פ הביאה האחת המותרת לו מצד סכנת נפשות, היא תפקיע הזיקה ולא הקדושין לבד ודו"ק, אלא כיון שהא אנן קיי"ל דאין ק"ת ביבמה לשוק מספק א"כ הוי לה רק ביאת זנות ואנן קיי"ל שי"י שזינתה מותרת ליבם ואין כאן איסור סוטה כלל, אבל לדעת התוס' דשו"י שזינתה אסורה יש לצרף לס"ס וכמש"כ בתו"ח שם וקצרתי, ועכ"פ משמע דזה היה להח"ס למלתא דפשיטא דאין הקדושין מפקיעין הזיקה וכדברי הנובי"ת יעו"ש

אגב אורחא עלה ברעיוני להסביר טעם המ"ד דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק יותר מכל חייבי לאווין לפי מה שכתב הפ"י בגיטין דף מ"ג דהא דאין קדושין תופסין באשת איש הוא אף בלא הטעם דהוית מחייבי כריתות ומיתות ב"ד, אלא משום דכיון דמקודשת לראובן א"כ הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קדושין מאחר יעו"ש, ולפ"ז א"ל דאין ה"נ ביבמה דאגידיה גביה דיבם וכמש"כ התוס' בד"ה שומרת יבם וכו' דהויא כארוסתו שזינתה מחמת דאגידא ביה יעו"ש וא"כ לכך גופא אין קרושין של זר תופסין בה אך ראיתי בדורש לציון דרוש ד שם הביא דברי הפנ"י הנ"ל וכתב עליו שדבריו נפלאים דאנן איפכא מצינו בגמרא (קדושין ס"ז) דאף דילפינן כולהו ח"כ מאחות אשה דלא תפסו בה קדושין עדיין מסופק הגמרא בא"א דתפסו בה קדושין אף שהיא ח"כ משום שיש לה היתר בחיי אוסרה וכו' יעש"ה אך השגתו יש ליישב דלק"מ די"ל פשוט דנפ"מ היכי שנתקדשה ברשות הבעל דנתן לה יד לקבל קדושין ואפ"ה אין תופסין בה משום דהוי ח"כ וראיתי סעייתא לדברי כה"ג כתב העונג יו"ט ס' קע"ט דעפ"י דברי הפ"י הנ"ל (וט"ס שם בקדושין מ"ג וצ"ל גיטין מ"ג) מיישב דעת הרמב"ן ז"ל באשת יבם קטן כיון דקני לה מדאורייתא אע"ג דליכא בה מיתה ודאי מ"מ לא תפסי בה קדושין משום קניות הקטן שיש לו בה עכ"ל ואף שיש לפקפק דאף שכתב הרמב"ן דקנה לה מה"ת מ"ח אפשר דוקא לעניני אישות, אבל לענין קנין רשותה וגוף שעבודה שאין לה יד שוב לקבל קידושיה לא ויל"ע בזה ואכמ"ל

לענין קושית המהרי"ט הנז"ל, יש ליישב עוד עפ"י מה שמחדש עוד הפ"י בקדושין כ"ז בתוס' ד"ה ונקה האיש מעון וכו' דהמים אין בודקין רק על עיקר השבועה אבל הגלגול מגלגל עליה אפילו אם אינה מנוקה מעון ואין המים בודקין אותה, אפ"ה היה מגלגל עליה כדי לאיים עליה דשמא מחמת השבועה תודה כמו שאר שבועות ממון ועיין שם בקונטרס אחרון אות מ"ד מ"ה ודבריו שם צריכין תיקון להבין, וא"כ א"ש דאף דמגלגל על להבא מ"מ אינו מעכב דיני הבדיקה וא"ש אבל דבריו הם נגד דברי