מנחה חריבה קעט

שם במ"ע שס"ז שהמנ"ח בעצמו הביא דברי הריטב"א ומפלפל בדבריו עיי"ש ובהשמטות שם בקומץ למנחה והעיר מחוה"מ סי' צ"ד עייש"ה וקצרתי בזה

ועיין בספר מנ"ק מה שמתרץ על קושית המהרי"ט, משום דהעיקר הוא בדיקת המים על עון דזנות עם השבועה שנשבעת לשקר והקשה מהא דאין שבועה חלה ע"ד מצוה אך לשיטת הר"נ נדרים דלענין בל יחל חל א"ש דמשביעין אותה על העתיד וכשתעבור ותטמא מלבד האיסור זנות תעבור נמי על השבועה ויבדקוה המים והשתא נראה דאם אח"כ לאחר שהשקו אותה ונשבעה על העתיד הלכה אצל החכם והתירה שבועתה ומשכחת לה אשה שותה ושונה כשהלכה אצל חכם והתירה בדיעבד הוי התרה את"ד יע"ש וכ"ד תמוהין במחכתר"ה וכמו שכבר הארכתי בזה לעיל דלא שייך כאן נשבע ע"ד מצוה וכסברא שביארתי לעיל, וא"כ לא שייך כאן נמי התרה על השבועה שבאה רק לאיים והירושלמי מסופק בזה אי חייבות משום שבועת ביטוי כמו שהבאתי לעיל וגם יש לדון דעיקר חלות השבועה הוא על לאחר סתירה וא"כ אפשר ששייך כאן אין מתירין את השבועה עד שיחול, אך בלא"ה אין שייך כאן התרה כמובן וקצרתי, ומה שהעיר המנ"ק מהירושלמי דאמרינן שם זאת תורת הקנאות זאת תורת העולמים שאין האשה שותה ושונה ופירש הק"ע דקאי לר"מ דלר"מ באמת אין האשה שותה ושונה יע"ש כן הערותי גם אני והבאתי גם דברי הנועם הירושלמי שהאריך בזה לבאר שכן היא שיטת הירושלמי עיי"ש, ונראה דאף לפירוש הק"ע אין ראיה מהירושלמי דאדרבה יש לפרש כוונת הירושלמי תורת העולמים זו אין האשה שותה ושונה ע"כ די"ל „זו” פירש בשגלגל עליה על להבא אין האשה שותה ושונה, אבל בלא גלגל עליה שפיר שותה ושונה, וכדכתב המהרי"ט והק"א והמנ"ח הנז"ל, וע"ז קאמר ר"י דהעיד ר"נ דהאשה שותה ושונה יע"ש דשם הגירסא דרבנן בתראי סברי דבין מאיש א' ובין משני אנשים שותה ושונה יעי"ש

ובמנ"ח מ"ע שס"ו שמסופק דלפי מאי דקיי"ל דהמים בודקין אותה על להבא, אם לאחר השתיה בא הבעל ביאה אסורה ואח"כ זינתה אם המים הללו ששתתה בעוד שהיה מנוקה מעון אם בודק אותה אז וכו' או אפשר כיון דאז בודקים המים ואז אינה מנוקה מעון לא עדיף משתתה מחדש דאינו בודק ונראה דאין המים בודקין אם או אינה מנוקה מעון וכו' את"ד, ולא עיין בספר קרבן חגיגה שמציין המל"מ הנז"ל ששה מספק בזה באריכות יע"ש כמה ספיקות בזה ומתרץ עפ"י זה קושית המהרי"ט יעש"ה, ומה שהקשה המנ"ח בהא דקאמר הגמ' לא כשאמר ר"מ וכו' דהאיך יעלה זאת על הדעת והיכן מצינו עונש ביד"ש על העתיד וכו', ולפמ"ש ניחא דזה הפי' דלא עלתה על דעת ר"מ דהמים בודקין מעכשיו היינו אם זנתה לאח"ז דהמים שאז בודקין וא"כ אע"פ שהבעל בעל בעילה אסורה בין השתיה להזנות מ"מ נבדקת כיון דבשעת השתיה היה מניקה מעון, אלא לכשתטמא המים מערערין וכו' היינו דהבדיקה היא מתחלת עתה וכיון דבא הבעל קודם ביאה אסורה אין המים בודקין וכו' עכ"ד, ועפ"י דבריו יש לפרש תיבת למפרע דבירושלמי שהביאוה התוס' לעיל וכמו שהבאתי שם בשם הקרבן חגיגה הנז"ל, וכן עמד על קושית המנ"ח בהגהות פורת יוסף כאן, וכוונתי לתירוץ שכתב בתורת הק' דמצינו כן לענין בסו"מ דנענוש על שם סופו יע"ש, וק', כתב עוד במנ"ח ואל יקשה האיך המים בודקין מכאן ולהבא הא צריך מנחה להקריב כבר כתבנו דמנחה קודם כשר ג"כ ובל"ז כך גזה"כ עכ"ל מילתא דפשיטא ולא היה כדאי לכותבו דהלא לר"מ מנחה זו די על להבא והשתא היה שתיה ואח"כ המנחה, וכשם שהמים פועלין על להבא כך המנחה פועלת על להבא וז"פ ומסיים בה המנ"ח דעיקר הפשט דנפ"מ לזה דאין המים בודקין אם בא באמצע, ביאה אסורה כי המים בודקים להבא ולא למפרע אבל זה א"י להעלות על הדעת כלל שתיכף תענש קודם העברה וכו' את"ד

במנ"ח שם מ"ע שס"ו הקשה עוד דלמה צריך קרא לזה בגמ' דכריתות דמביא מנחה אחת לכל הקינואין, (וכמו שהביאו התוס' לעיל) הא בלא קרא ידעינן דדי לו במנחה אחת כיון דהתורה כתבה אמן אמן ודחז"ל דמגלגלין עליה בין מאיש זה וכו' א"כ ממילא נבדקת מכולם במנחה אחת, ולומר דדוקא באותו שא"י לשתות ע"י שלא קנא לה גילתה התורה דיכול לגלגל אבל כאן דהיה ע"י קו"ס לא וכו' יע"ש מה שתירץ ומחדש ד"ח, אבל בפשוטו נראה לתרץ כמו שמתרץ הוא בעצמו ז"ל לקושית המהרי"ט דנפ"מ בלא גלגול, ה"נ י"ל דנפ"מ בלא גלגול הבעל והו"א דהכהן צריך לצות שיביאו מנחות על כל אחת ואחת קמ"ל דלא, וגם תירוצו בעצמו שאמר אף שנדחה חוזר ונראה לי דע"כ צ"ל הכי לתרץ מה שהקשו התוס' ישינים שמה בכריתות שהקשו דלמה צריך קרא דלא מייתא אלא קרבן אחד הא בסוטה אמרינן לרבנן אין האשה שותה ושונה ולר"י באיש אחד ושני בועלים איני שונה עכ"ל וכוונתם הוא, וא"כ פשיטא דאם שתתה והביאה קרבן שוב אינו שותה עוד פעם ואין