מנחה חריבה קעז

ממונא לא משלם עד ג"ב וכו' אבל לענין קנס לא וכו' יע"ש א"כ פשיטא דמשלם קנס ומאי קמ"ל ומיושב קושית התוס' דלא תני לה יבמה לשוק וראיה מכאן לסברת התו"ח שהבאתי לעיל, מדלא תירצו התוס' כן ודו"ק

שם ת"ש זה הכלל כל שתיבעל וכו' הא אסורא ה"נ דמתני ש"מ, עיין תוי"ט שכתב דזה הוא דמרבי בזה הכלל יע"ש, ויש לומר נמי דמרבי בזה הכלל בהיה הוא סומא דאינה נאסרת עליו לא היה מתנה וכדאמר בירושלמי כאן סוף הל' ה' ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה בעלה מקנא ומשקה ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים וכו' מתניתין דרב"י פוטרן מכל המצות האמורות בתורה ועיי"ש בשירי קרבן ד"ה מתניתא

שם בתוס' ד"ה מהו שיתנה וכו' ירושלמי אר"י וכו' אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתתה ולא בדקו אותה וכו' אשה משהיא אסורה וכו' עיין בקרן אורה והגהות מלא הרועים מה שפירשו, אבל הניחו בצ"ע דהלא פשיטא דאם איני מנוקה מעון אין המים בודקין יע"ש וא"ל דזהו כוונת האיבעי אי אף שאחר קינו וסתירה נמי יכול למחול וכמו שמצינו בזה פלוגתא לקמן דכ"ה ע"א א"כ בזה שגירשה והחזירה ונסתרה שתתה ולא בדקו אותה המים טהורה היא, משום דכיון דגירשה מחל על הקינו והסתירה ובפעם השניה לא הוי כי אם סתירה בלא קינו או אף בקינו מ"מ כיון שלא עשה עבירה במה שחזר ולקחה המים בודקין או דילמא דלאחר קינו וסתירה אין יכול למחול, וא"כ זה שגירש לא הוי מחילה ולקחה באיסור, ועיין לעיל בחידושי במה שהארכתי על התוס' בסנהדרין פ"ד ובדעת הירושלמי אי יכול למחול גם אחר קו"ס, אבל דוחק הוא לפרש כן, ושו"מ לש"ק שהקשה כן ותירוץ בקיצור כמש"כ אבל דוחק הוא, אף שהיה מיושב לפ"ז במאי דמסמכי התוס' ירושלמי זה על אבעי דגמרא מהו שיתנה אדם על נשואין האחרונים וכו', משום דכוונת התוס' היא, דעל נשואין האחרונים דהיינו לאחר שיגרשה א"כ הוי מחילה גמורה גם לאחר קו"ס ויצטרך קו"ס מחדש, והאיך יתנה עכשיו וצ"ע, ונראה עוד לומר דכוונת הירושלמי פשוטה והוא דכיון ששתתה ולא בדקו המים עכשיו נימא דטהורה היא גם בקינו וסתירה הראשונה, וכשם שמגלגלין מנשואין הראשונים אף שאם זינתה אסורה עליו ואינה מנוקה מעון, אך כיון ששתתה עכשיו ולא בדקו המים נימא דטהורה היתה ובהיתר לקחה, או נימא אדרבה לכך לא בדקה המים משום שבאיסור נשאה וא"ש גרסת הירושלמי כמו שהיא מאחר שאין המים בודקין את האשה טמאה היא פירוש היתה ולכך אסורה לביתה בשעה שהחזירה ולכך לא בדקה המים, ומיירי הירושלמי בשלא בא עליה אלא החזירה לבד ובכה"ג במחזיר גרושתו אפשר דהוי שכיבת בעל קדמה לבועל מחמת נשואין הראשונים, וצע"ג בזה, ושוב ראיתי שיכולין להסביר זה בכוונת המהרש"ל כאן בדבריו הקצרים והעמוקים ע"ש ונעלם זה מבעל ההגהות הנ"ל

ומשמע מדברי התוס' בשם הירושלמי דדוקא החזירה ונסתרה, אבל בלא נסתרה עוד הפעם לא יכול להשקותה כיון שגירשה, וא"כ הוי כמו שאמר איני רוצה להשקותה וכדאמרינן בבבלי ביבמות (צ"ה ע"א) מאי איריא בא עליה אפילו נתן לה גט ואפי' אמר אין אני משקה עכ"ל ובתוס' ד"ה אילימא וכו' אפילו נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה, או אמר איני משקה שוב אין יכול להשקותה, ואסורה לבועל לעולם וכו' יע"ש וא"כ יש להוכיח כן מירושלמי זה שהביאו התוס' כאן אבל בנסתרה אחרי כן אחרי שנכנסה לחופה קאמר דיכול להשקותה עפ"י קינו הראשון ודו"ק וראיתי בקרן אורה שהעיר למה לה הסתירה השניה הא על סתירה הראשונה מצי למבעי אי מהני בדיקת המים וכו' יע"ש ולדעתי נעלם ממנו תוס' יבמות כנ"ל בפירוש דברי הגמרא, וקצרתי

שם ברש"י ד"ה בשני אנשים, אם מת בעלה זה שהשקה וכו') לא זכיתי להבין מדוע פרש"י דוקא בשמת הבעל, ולא כשגירשה בעל זה ונישאת לאחר, ואפשר דפירש אפילו לתלמידי ב"ש דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה וכו', והכא הלא נמצאת נקיה, ועוד אפשר עפ"י הסברא לומר דהיכי דקינה לה ונסתרה ונמצאת טהורה ונקיה, דלא יכול לגרשה מדרבנן, דוגמא דמוש"ר דלא יוכל לשלחה אבל לא שמענו זאת מעולם ויל"ע ובמאירי כתב בזה הלשון וכן אם גירשה זה שהשקה ונשאת לאחר ובעל שני קנא לה וכו' יע"ש וא"כ פרש"י צ"ע

שם תוס' ד"ה אין האשה שותה ושונה ירושלמי כורכמית תוכיח ששתתה ושינתה ושילשה לפני שמעיה ואבטליון, עכ"ל, אפשר בכוונת התוס' שהביאו הירושלמי להוכיח מינה דלאו דוקא שותה ושונה, אלא ה"ה שונה ושילשה ולא תימא דאחרי שתי פעמים כ"ע מודים ועפ"י סברת רש"י לקמן י"ט ע"א ד"ה ורבי יהודה וכו' עיי"ש והנה אפשר היה לדחות משם דמיירי בשני אנשים וכמו שאמר ר"י על עדותו של נחוניא דקבלנו עדותו בשני אנשים, ועיינתי בירושלמי בפנים דחכמים אומרים בין