מנחה חריבה קעו

דוחק הוא ופשטות הלימוד הוא משום דעדיין אינו אישה כדמבואר שם בדף כ"ד ע"א וע"ב, וא"כ קשה דלמה צריך קרא אם ספק לן שמא אינו אשתו כלל ולא הוא הבעל שלה להשקותה כלל ועוד י"ל דבספק סוטה לא הוי כערוה ואינו נפקע זיקתה כלל אפילו בספק ויל"ע כי יש לדחות זה, ולא באתי אלא להעיר בדב"ח וכן יש לעיין שם ביבמות (צ"ה ע"א) דמביא התוס' כאן דקאמר אלא אמר ר"ל יבמה יבמה למאן אלימא לאחר וכדרב המנונא וכו', והשתא הא אינו דומה לאחות אשה, דהכא הטעם הוא משום דנפקע הזיקה לגמרי ונאסרה עליו מטעם אשת אח שלא במקום מצוה אבל לא מאיסור סוטה לבד יע"ש וי"ל גם י"ל דזה הוא שדחה הגמרא מה ליבמה שכן נטמא הגוף וכו' ודו"ק וקצרתי

וכן מתבאר משו"ת נוב"ת חאהע"ז סי' ק"נ שמדבר שם אי ע"י קדושין לזר נפקע זיקה ומבואר שם שע"י זנות לא נפקע הזיקה יעש"ה ועיין בהג"ה שם מה שהקשה דמי לא משכחת בני צרות שהולידו הצרות בזנות בלא קדושין יעו"ש ודו"ק

שם בתוס' ד"ה אמרי במערבא וכו' התורה אמרה וקנא אח אשתו אפילו מקצת אשתו וכו' ונעלמו מעיני אשה ולא מעיני יבמה וכו', עיין במהרש"ל פירוש דבריהם, ועיין במהרש"א, ועיין בתוס' דידן ותוס' שאנץ לקמן ריש פ' ארוסה דכמעט מבואר דבריהם בקושית התוס' על פרש"י ועין בשירי קרבן ומה"פ היטב בכל פרט, וסוף דבר דברי הירושלמי בפנים צריכים עיון ופירש הדק היטב, אך זאת ראיתו בירושלמי שם בהא דקאמר שומרת יבם שזינתה דר"ל אמר מותרת לביתה וריב"ל אמר אסורה לביתה הוסיף בה הירושלמי דרבנן אמרין אמר ר"מ לא כן אמר ר"י בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה ע"כ נדחקו המפרשים בפירוש הדברים, ועלתה בדעתי לפרש לפי מה שהבאתי לעיל בשם הגרעק"א דשומ"י שזינתה נפקע הזיקה לגמרי וא"כ הכי יש לפרש דלא כן אמר ר"י ב"א בשם ר"ל דשומרת יבם המתה מותר באמה, דנפקע הזיקה ולא דמי לאשתו שמתה א"כ צריכין נמי לומר דשומ"י שזינתה תהא אסורה ליבמה ומשום דנפקע הזיקה לגמרי והוי אשת אח שלא במקום מצוה ולא דמיא לאשתו שלא נפקע הקדושין כדהקשיתי לעיל ומדוע אמר ר' לעזר דמותרת לביתה וקס"ד השתא דטעם דריב"ל דאמר אסורה לביתה ה"נ מהאי טעמא הוא משוה דנפקע זיקתה לגמרי וכנ"ל, וע"ז קאמר שוב בגין דחזינן זה הכלל וכו' מאן תנא הדא מתניתא לא רבנן ולא ר"ע וכפירוש הפ"מ יע"ש, שוב עיינתי בירושלמי שעה פירש הגאון הרידב"ז ותוס' רי"ד זצ"ל ומצאתי שם בתוס' הרי"ד בירושלמי כאן שהעיר מהא דניחא דשומרת יבם שזינתה תהא נפקע הזיקה והבנים יהי' כשרים דתיכף בהערהא תהא נפקע הזיקה והבנים יהיו כשרים ע"י גמ"ב יע"ש ומתרץ נמי כמש"כ לעיל דמשום דגם בא"א לא נפקע הקדושין ומתרץ לה נמי דברי הירושלמי על אופן כזה יעש"ה באריכות וברוך שכוונתי לדעתו שלאי"ת ועיין בתו"ח שם סי' י"ד בענין אי קדושי יבמה לשוק מפקיעין מידי זיקת יבום יעש"ה, ועיין בדורש לציון דרוש י"ב ודו"ק

ומש"כ התוס' בשם הירושלמי דכהנת היתה והתירוה לבעלה וכו' אף מכות אין בה, ועיין במהרש"א וקרן אורה ובשירי קרבן הביא פסק הש"ע והרמב"ם דיבמה שבא עליה זר עשאה זונה יעש"ה מש"כ לתמוה על זה, ויותר קשה מזה הוא דעת החינוך במצוה תקצ"ז שכחב והעובר ע"ז ובא על היבמה והיא תחת זיקת היבם חייב מלקות ע"כ והמנ"ח הביא ע"ז דעת הרמב"ם דכתב דבענין דוקא קידש ובעל עיי"ש, עוד מסיים החינוך ועיקר האזהרה זו היא על האנשים וגם היא בכלל האיסור שלא תבוא ותנשא לשום אדם עד שתפטר מן היבם ואפשר שאם עברה ונבעלה לרצונה ועודה זקוקה ליבה שגם היא בחיוב המלקות עכ"ל והמנ"ח מתמה ע"ז דמה ראה לספק בלאו זה יותר משאר הלאווין דמוזכרת האשה כאיש יעש"ה ואפשר היה לומר ולהטעים קצת עפ"י מש"כ האחרונים דעליה אין מצות יבום וכיון שכן א"ל דגם האזהרה אין עליה וצ"ע, ולפי דברי החינוך יש לפרש בדברי הירושלמי שאמר אף מכות אין בה, היינו דוקא „בה” אבל הוא לוקה לכ"ע, ואתי שפיר שלא יקשה מן הירושלמי על החינוך שכתב מקודם דהוא לוקה בזנות די"ל דמפרש כן כמש"כ דעליה אין מלקות אבל הוא שפיר לוקה ויל"ע

ועיין תוס' כתובות כ"ט ע"א ד"ה ועל הכותית וכו' ועוד הוי מצי למיתני יבמה, לשוק וכו', וצ"ל כמש"כ תוס' שם לעיל מזה גבי מחזיר גרושתו יעיי"ש וגם יש לעיין אי נימא דיבמה שזינתה דאסורה ליבמה וכר"ע וא"כ מתחלת ביאה נפקע זיקתה ושוב בגמר ביאה הוי ביאת היתר ואי נימא דחיוב קנס הוא דוקא בגמר ביאה עיין תוס' סנהדרין (ע"ג ע"ב) ד"ה