מנחה חריבה קעה

הללו, ע"כ צ"ל דמורים באצבע, למש"כ התוס' שאנץ על הגליון „דאליבא דרבנן אע"ג דאיכא מ"ד דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק מ"מ לא שאני משאר לאווין ולא תהא אסורה לו כיון שאין ממזר מיבמה” ודוקא לר"ע דהוי ליה ממזר „משוי לה כערוה” אבל לרבנן אף אי ס"ל דאין קדושין תופסין בה, מ"מ לא משוה לה כערוה וז"פ

וכן יש ללמוד מדברי התוס' ד"ה שומרת יבם וכו' פי' אפי' לרבנן דאמרי ק"ת בח"ל וכו' הכא מידו אלמא דקרא משוי לה כערוה משום דאגידא ביה וכו' את"ד, וא"כ הא דאמרי במערבא וכו' הא מני ר"ע היא וכו' ע"כ דהכוונה דדוקא לר"ע משוי לה כערוה, אבל לרבנן אף שס"ל אין ק"ת ביבמה לשוק מ"מ לא משוי לה כערוה וכ"ז פשוט, ועיין בקרן אורה מה שהשיג על התוס' ולפמש"כ דבריהם מאירים „בלשון הגמרא”

שם הא אסורא ה"נ דמתנה ש"מ, עיין רש"י משמע דמדאורייתא אסורה עליו, ועיין מש"כ לעיל (ז' ע"א) ובקרן אורה שם אך י"ל דשא"ה דהוי וודאי סוטה, ויל"ע בדעת הראב"ד דגם סוטה וודאי צריכה חליצה ויש לחקור בזה אי רק אסורה מדרבנן עליו נמי מתני, עיין מנ"ל הל' יבום בשם הנומק"י דאף אי זינתה מותרת מ"מ לבועל קנסוה יעו"ש ופסקו הרמ"א באהע"ז סי' קנ"ט ס' ג' ועיין ב"ש שם ובפ"ת שם

ראיתי בתור"ח סי' כ"ט שהקשה לו השואל בהא דאמרינן דלר"ע יש ממזר מיבמה לשוק, דהא כיון דקיי"ל דסוטה טומאה כתוב בה כעריות א"כ בתחלת ביאה נפקע זיקתה ובגמר ביאה לא הוי ממזר והוכחה לזה שניפקע הזיקה בשומרת יבם שזינתה הוא עפ"י דהתוס' ביבמות צ"ב ע"א ד"ה ואמרו וכו' שכתב עליהם בשו"ת הגרעק"א (סי' ר"ו) בשם חכם אחד דאם היתה נקראת סוטה דאורייתא פקע מצות יבום דסוטה טומאה כתוב בה כעריות וממילא הוי הולד ממזר משום אשת אח שלא במקום מצוה וא"כ אמאי יש ממזר מיבמה לשוק לר"ע כנ"ל ואף אם היא מזידה, את"ד שם, ועיי"ש מה שהשיב ע"ז המחבר לסתור דבר זה מכמ"ק ואגב הביא שם דברי הריטב"א יבמות (דצ"ב סע"ב) שכתב שם דהא דתנא דר"ע משוי לה כערוה לא משום דלא תפסי בה קדושין בלחוד הוא, אלא משום דמשוי ליה לולד ממזר כדין א"א, משא"כ לרב דס"ל דאין ממזר מיבמה דאין ממזר אלא מח"כ מש"ה אע"ג דס"ל שאין קדושין תופסין ביבמה מ"מ לא משוי לה כא"א לאוסרה ליבם עכ"ד והוא סעייתא למש"כ בריש דברי על דברת התוס' שאנץ ותוס' שלנו, ובסוף דבריי מביא ראיה דלא נפקע הזיקה בשומרת יבם שזינתה מהא שמעתא דידן דמוכיח רב המנונא דש"י שזינתה אסורה ליבמה מדקתני במתניתין שימרת יבם וכו' אא"ב אסורה מש"ה מתנה בהדה וכו' ודחי הגמרא הא מני ר"ע היא וכו', ואם נימא דש"י שזינתה ניפקע זיקתה לר"ע ואסורה ליבם באיסור כרת כדין א"א שלא במקום מצוה א"כ אכתי אמאי מתנה עמה הא בממ"נ אם זינתה בעודה שומרת יבם א"כ נפקע זיקתה ואינה אשתו כלל, ולא שמענו שיתנה הבעל אלא באם זינתה אסורה עליו ומ"מ היא אשתו מדיין א"ו דלא ניפקע זיקתה כלל וכנ"ל אלא שיש סתירה לזה מהא דבעי ר' ירמיה מהו שיתנה על נשואי אחיו ופשוט ממתניתין דזה הכלל וכו' והרי אם זינתה בנישואי אחיו הויא לה סוטה גמורה דפטורה אף מחליצה ואינה זקוקה לו כלל ומ"מ מתנה עמה ע"ז, וה"נ מתנה עמה אם זינתה ש"י ג"כ ועיי"ש עוד, ובזה יובן טעם בעיאת וספיקת ר' ירמיה ופשיטתו, דלכאורה מילתא דפשיטא הוא אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דזה קמ"ל דאף שנפקע לגמרי מ"מ יכול להתנות ודו"ק, ורבי ירמיה לשיטתו דאמרי במערבא היינו ר"י כדהביא התוס' ודו"ק, וטעמא דמלתא הוא פשוטו דבאמת הוא רק ספק ע"כ יכול להתנות ע"ז ואם באמת זינתה הלא בלא"ה המים בודקין אותה והיא מתה לאלתר

ובאמת דברי הגרעק"א צ"ע דלא תהא עדיפא מא"א שאסורה לבעלה, ומ"מ לא נפקע הקדושין הראשונים וכדפרש"י שם ביבמות (מ"ט ע"ב) שם וא"כ מ"ט נימא ביבמה שנפקע זיקתה מהיבם „אם היא אגידא ביה והוי כארוסתו שזינתה” לשון התוס' ד"ה שומרת וגם יש לעיין מלקמן ריש פ' ארוסה דתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות וכו' אשר תשט אשה תחת אשה פרט לארוסה ושומ"י ועי"ש בפרש"י ובפרט לפירוש התוס' דע"כ אתיא כרב המנונא דמיתסרא ליבם דאל"ה למאי איצטריך קרא יע"ש, וא"כ אי אמרת דשומר"י שנסתרה הוי לה ספק אשת אח שלא במקום מצוה והוי ספק אם היא אשתו כלל א"כ פשיטא דאינה שותה, אך לאידך גיסא יכולין לפרש דזה היא גופא טעם המיעוט של אשר תשתה אשה תחת אישה פרט לשומ"י פירוש שאפשר שאינו אישה כלל ונפקע זיקתה מעיקרא אך