מנחה חריבה קעד

יריבגור הקיקי: שם בנח"י דברים שבועה לברר הספק כלל אלא שבועת האיום ועוד כתב שיש לדקדק עליהן אך אכמ"ל

ובירושלמי שבועות (פ"ח הלכה ב') אמרינן רבי יוחנן בעי שבועת סוטה מהו שיהיו חייבין משום שבועת ביטוי מה נן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן אתי' דרב כר"ע ואין יסבור רבי ישמעאל כר"מ אתיא הוא דר"מ אמר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ואת משכח מקשייא עכ"ל הירושלמי ופירש הפ"מ דאליבא דר"מ דקבלת שבועה של סוטה גם על להבא היא א"כ שבועת ביטוי שבשעה שנשבעה יודעת בשביעה ואח"כ נעלמה ממנה השבועה וכדין שבועת ביטוי בלהבא, ומ"מ מקשה הוא, משום דבעינן דאיתא בלאו והן ולא משכחת לה בקבלת שבועת דסוטה לאו וכן הא לא תוכל לישבע שתטמא והיינו מקשייא את"ד ובמראה הפנים שם, ולפמש"כ הדבר צריך ביאור ליחייב משום שבועת ביטוי בסוטה, ואפשר דהיינו טעמא דקאמר בירושלמי ואת משכח מקשייא ויל"ע היטב בזה, גם יש לעיין בהא דקאמר אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן והלא בכה"ג המים בודקים אותה, ואם בהיה לה זכות ותלה לה ג"כ יל"ע

ועיין שם בהגהות ציין וירושלם שהקשה דמאי קאמר בירושלמי אם בשוגגת בעבירה ושבועה אין כאן סוטה, דצ"ע לפמש"כ המהרי"ק דבסוברת שמותרת לזנות מ"מ אסירה דמעלה מעל בבעלה משכחת לה שוגג באומרת מותר דהוי שוגג ומ"מ היית סוטה עכ"ל, ובאמת יש להעיר מזה על דברי הט"ז הידועים אי אימר מיתר הוי שוגג ועיין שו"ת חוט המשולש בזה והיא נדפסה ג"כ בשו"ת בית הלוי ח"ר בענין קרבן באומר מחר, ועיין שו"ת רעק"א סימן ר"ה ר"י ודו"ק אבל בכלל איני מבין דהא אף שסברה שמותרת לזנות מ"מ הוי מזידה דהאיך נשבעת שלא שכב איש אותה והא ידעה ששכב איש אותה, רק באופן זה י"ל שסברה שמותרת לזנות ובשבועה הוי שוגגת בקרבן דידעה ששבועה זו אסורה אבל לא ידעה שחייבת עליה קרבן ככל שבועת ביטוי לשעבר עיין שבועות (כ"ו ע"ב) וצ"ע, ועיין כאן בנועם ירושלמי ובמש"כ לעיל דף ו' דאמרינן דזכות תולה וע"ש וכעת נזדמן לי לעיין בעין יעקב דפוס ווילנא, ומצאתי שם באהבת איתן למסכת שבועות שהקשה מעצמו כזה אא אא אמאי תנן בסוטה גבי סוטה דאם יש לה זכות תולה לה והרי אם טמאה היא עברה על שבועה שקר ואין זכות תולה בש"ש, ושו"ר שהרגיש בזה בס' מקום שמוחל ואף דבירושלמי שלהי מכילתין משמע דהסוטה אינה חייבת קרבן על שבועתה היינו דוקא קרבן אבל מ"מ יש בה איסור לאו בשבועה דקרבן היינו טעמא דאינו חייב היינו כמש"כ המפרש דליתא בלאו והן שא"י לשבע שתטמא ואילו למלקות לא בעי לאו והן וכו' וא"כ קשיא אמאי זכות תולה בסוטה ש וי"ל עפ"י מש"כ בספרי והביאו בתוס' סוטה ודף כ' ע"ב) ד"ה הא מני וכו' מכאן שאם יש לה זכות תולה, ולפ"ז א"ש דע"כ גבי סוטה ל"ל שלא יתלה לה זכות מחמת שעברה על ש"ש דכמו דמנחתה שמביאה מזכרת לה עון כש"כ שתהנה לה להזכיר זכות משום דמדה טובה מרובה את"ד (וראיתי עכשיו בתה"נ מה שהביא בשם התפארת דלא שנשבעת שלא אטמא דמושבעת ועומדת מהר סיני היא אלא שמקבלת על עצמה שתענש אח"כ כשתזנה שאם תטמא אח"כ יבדקוה המים למפרע ועמש"כ שם מדין כולל לקיים את המצוה)

שם אמר רב המנונא שו"י שזינתה אסורה ליבמה וכו' והתנן זה הכלל וכו' יעי"ש בפנ"י קדושי' כ"ז ע"ב הקשה בהא דאמרו שם אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנלן וכו' הא ממה דמגלגלין שלא נטמאת שומרת יבם ודאי מצינו למילף גלגול שבועה לענין ממון דלמאן דל"ל דרב המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה א"כ עיקר שבועה דשומרת יבם הייני להפסיד כתובתה לחוד וכדפרש"י ריש פ' ארוסה וא"כ שפיר שמעינן גלגול שבועה בממון וכו' יעו"ש, ותמוהין דבריו מאד שלא עיין היטב בסוגיא דמבואר דהא דאמרי במערבא לית הלכתא כרה"מ ע"כ מוקי למתניתין כר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל ומשוי ליה כערוה ולדידיה שפיר אסירה עליו, ועיין בתוס' שם י"ח ע"ב ד"ה שומרת יבם ובתוס' שאנץ שם ודו"ק וא"כ איפא מצא דלמאן דל"ל דרה"מ עיקר שבועה משום ממון הוא, וגם הרמב"ם פסק (בה' י"ז פ"ד) דאיני מגלגל עלי' שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחי' יעו"ש אף שפסק בפ"ה שם דשומרת יבם אינה שותה ולא נוטלת כתובה אפ"ה משום ממון דכתובה אינה נשבעת ונעלם זה מהפנ"י שפניו כפני חמה, ועיין בנח"י סי' צ"ד

שם הא מני ר"ע היא דאמר אין ק"ת בח"ל ומשוי לה כערוה, הנה מדדייק ומוסיף „ומשוי לה ערוה” וכלום היה חסר בשלחן המלך בלא תיבות