מנחה חריבה קעג

היינו אפי' מקטן שאין מקנאין לה על ידו דלא שייך ביה שבועה אפ"ה מגלגלין ועולא לית ליה האי סברא עכ"ל וא"כ י"ל דס"ל להאית דגרסי שאע"פ שאין מים בודקין כלל מ"מ היה יכול לגלגל כסברת רב, ולא כעולא ויל"ע, ועיין שם במצפה איתן שכוונתי במחשבתו לעיקר דבריו דתליא במחלוקת התוס' והרמב"ם יע"ש, אבל הכי שפיר י"ל דנאסר על ידו אי נימא דאיסור חע"א עיין תוס' סוף גיטין בשם הירושלמי ודו"ק ולח"ד קדושין תופסין בח"ל וקצרתי

שם דף י"ח ע"ב ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא וכו' –כבר הבאתי לעיל דף ט' דברי הנו"ב אבע"ה סי' ע"ו על קושית הש"ך חו"מ סי' פ"ז סעיף כ"ה דבסוטה משביעין אותה ל דשאני סוטה דהשבועה אינה להאמין לה דהא שותה מים המאררים אחר השבועה ואף דילפינן גלגול שבועה מסוטה היינו דין חיוב שבועה ילפינן ולא לענין נאמנות באסורין יע"ש, ועיין בתשובת הגרע"א ז"ל בחלק הכתבים שבספר דרוש וחדוש, תשובה להרב רבי יעקב אב"ד דק' פילא ששם כתב ראיה להרמב"ם דמשביעין אותה שלא זינתה, משוה דמפורש בקרא בסוטה שתשבע שלא נטמאת יע"ש, ולא ראה בש"ך ובכל תשובות הנו"ב הנ"ל ואכ"מ, ומשום דאין כאן רק שבועת האיום, ולא שבועת בירור, ובזה א"ש מה שראיתי בספר אחד שהקשה בשבועה שלא אטמא שאמר ר"מ, הרי נשבעה לקיום המצות ואין חייבין ע"ז וכפי מה שהסביר היטב הנו"ב שם לק"מ דהשבועה אינה אלא לאיים עליה להבא ולקבלת ההודאה, אבל לא על עצם הטומאה ודו"ק ובלא"ה לק"מ כמובן– והנה בשו"ת מרן ז"ל ספר שני חחו"מ סי' ק"ה שם דנו החכמים השואלים אם ב"ד משביעין על העתיד שום שבועה, ובתשובת המחבר השיב בזה לא שמענו שמשביעין ב"ד על העתיד אבל שמענו שע"י גלגול שביעה יכול להשביע על העתיד גבי שבועת החשד וכו' ומיהו יש ללמוד מדאשכחן בסוטה שמגלגלים עליה על העתיד דקיי"ל כר"מ וכו', ואין לומר דהתם מריבוי דקרא נפק"ל ולא מדין גלגול הא ליתא וכו' ועיקר גלגול שבועה מסוטה ילפינן להא מילתא נמי יליף מסוטה דיכול לגלגל שבועה להבא וכו' מ"מ לא למעשה אני אומר וכו' את"ד, ולפמש"כ לעיל וכמו שהבאתי בשם הנו"ב יש לחלק נמי לענין זה דעל נאמנות להבא לא מצינו שום חיוב שבועה דגם בסוטה הרי לא נאמנת בשבועה ואינה אלא כדי לאיים וכו'

ועם חקירת המהרי"ט הנ"ל יש להבין בדברי הירושלמי בהלכה זו, שזה צורתו, אית תנוי תני מה זו באמן ואמן אף כל הנשבעין באמן ואמן אתנוי תני זו באמך ואמן ואין כל הנשבעין באמן ואמן, הוי בעי מימר מאן דמר וכו', מן דמר זו באמן ואמן ואין כל הנשבעין באמן ואמן כלום למוד גלגול שבועה לא מסוטה? לגלגול אה למד לאמן ואמן אין את למד עכ"ל ועיין בפירוש המפרשים ק"ע ופ"מ, שאין כל טעם והבנה לפי פרושם דמה לי חד אמן או תרי אמן, בלי הוראת שום דבר ק אך לפי חקירת המהרי"ט היה י"ל בדוחק דזה כוונת הירושלמי בלישנא קלילה לרמז דכל הנשבעין נמי באמן ואמן לפי דרשת ר"מ דאמן על לעבר ואמן על להבא וה"נ בכל הנשבעין באמן ואמן גם על לעתיד, וע"ז קאמר דכלום למדו על שביעה לא מסוטה, וא"כ גם בעלמא לשביענן על העתיד, דלא מריבוי הוא אלא מדין גלגול וכמו שכתב המהרי"ט, ומשני לא, דדוקא לגלגול את למד לאמן ולאמן אין את למד וכסברא שכתבתי לעיל ויל"ע, וראיתי בנחל יצחק (סי' צ"ד ענף ב') שכתב על ספיקת הקצה"ח דלכן אינו מגלגל בשבועת נוטלין משום דזה הוי חשש בלהבא דהא עדיין לא נטל ממון חבירו תח"י וכו' ושוב העיר מסוטה דמצינו דמגלגלין בלהבא, וכו' ומסיק דלפ"ז הדין נותן בשבועת השותפין דיכול לגלגל עליו בשד"א על חשש דלהבא וכמו דס"ל לר"מ דמגלגל שבועה שלא אטמא על (להבא) כצ"ל עכ"ל, וראיתי שוב בסיף ענף ד' שהזכיר לדברי המהרי"ט הנ"ל ראש דברינו, ושוב הביא שם ירושלמי שבועות פ"ז ומסיק דטעמו הוא דאין לגלגל שביעת נוטל על נשבע ונפטר משום דאזיל בשיטת רבנן דפליגי על ר"מ וס"ל דאין מגלגלין בסוטה על להבא יע"ש ומן הירושלמי שפרשתי הוי סעייתא דכך דעת הירושלמי דבעלמא אין מגלגלין על להבא. ואגב ראיתי שם בסעיף ב' ענף א' בד"ה והנה שכתב דברים אשר לא כן דז"ל דהנה בסוטה דאף שנשבעה עכשיו אמן שלא סטיתי מן איש זה א"כ הוי כמו שנתברר דליכא כלל רגלים לדבר ע"י קו"ס דהא עכשיו שנשבעה כדין מותרת לבעלה אף דהוי קו"ס א"כ הוי כמו דנסתלק לגמרי הריעותא דהוה בה מן הקו"ס וכו' ואפ"ה תשבע נמי שלא שטיתי ארוסה וכו' וא"כ ה"ט שייך נמי בשבועת השומרים וכו' יעוש"ה, ובמחכת"ה שלא בדקדק כתב כן, דאטו בסוטה נסתלק הריעותא דקו"ס ע"י השבועה והלא עוד צריכה לשתות מים המאררים. ומה זה דקאמר „דעכשיו שנשבעה כדין מותרת לבעלה אף דהוה קי"ס” אין זה אלא מן המתמיהין, וכמו שהאיר בצדק הנו"ב הנ"ל דאין זה