מנחה חריבה קעב

וכן מוכח מדברי הרא"ש שם בפירושו, ומוכרח הוא דבלא"ה מאי פריך דילמא סבר ר"א יש ברירה ועיין ביצה ל"ד, א"ו דאין לה שייכות עם שאר עניני ברירה וכדאסבר לן הר"ן ז"ל, וה"נ י"ל כן בהסבר דברי התוס' ואין לה שייכות עם עניני ברירה דכל הש"ס, וכן משמע מפסקא דהרמב"ם כמו שכתבתי לעיל על דברת המאירי ז"ל ועיין בספר יגל יעקב שמציין לעיין בספר שרשי הים דף פ"ה ע"ד יעש"ה, ואכ"מ

שם בתוס' ד"ה השקה בסיב וכו' כרכן בסיב וכו' דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה, אבל הכא דלא מפסיק קמבע"ל, לדעת התוס' דמדמה להו להא דפסחים יש לספק בכל איסורי שתיה כה"ג ע"י סיב ושפופרת, וכן יש לספק לפי פירש הערוך עיין בגליון בשמו, ועיין מנ"ל הל' מאכלות אסורות פי"ד דין י"ב אם בכל איסורים שבתורה שכרכם בסיב דלא נגעה האיסור בגרונו לא עבר אהורמנא דמלכא יע"ש, ולבסוף דבריו שם רמז למחלוקת ר"י ור"ל בכל האיסורים אם על הנאת גרונו חייב או על הנאת מעיו יע"ש, וא"כ צ"ע, גם בלא כרכם בסיב אלא ע"י שפופרת דג"כ אין דרך שתיה בכך, ולולא דה"ק היה נ"ל דלא דמי דגבי איסורין הנאת גרונו או הנאת מעיו תליא חיובא וכנ"ל. וכן גבי מצוה עיין ספיקת המשל"מ הל' יסוה"ת ועיין כתב סופר חאור"ח, ובשו"ת באר יצחק ובישועות יעקב, אבל הכא לא שייך זה כמובן רק על עיקר השתיה ופעולת השתיה תליא ודו"ק, ואגב נ"ל דבר חדש דגבי שתיה לכ"ע בהנאת גרונו תליא, דעיין בסוכה (מ"ט ע"ב) אמר רב פפא ש"מ כי שבע אינש חמרא מגרונו שבע עיי"ש וברש"י שם גם אמרינן התם רבא אכסא דברכתא אגמע אגמועה דרך שביעה משום חיבוב מצוה יע"ש, א"כ באיסורין כה"ג לכ"ע חייב כנ"ל ד"ח, ואכמ"ל בזה

שם בתוס' ד"ה אמן שלא אטמא וכו' כבר עמדו ע"ז להבין מה רצו בזה התוס' הלא כן איתא בגמרא דילן בע"ב עיין קרן אורה ורש"ש ז"ל, והאמת ניתן להעיר דמשונה לשון הירושלמי מגמ' דילן דבירושלמי הלשון „לכשתטמא המים בודקין אותה למפרע” משמע משעה ששתתה, ובגמרא הלשון הוא לכשתטמא מים מערערין אותה ובודקין אותה' ולא קא מסיים למפרע, ואף שאיני מבין מה שייך בזה למפרע, אבל יכול להיות שזה כוונת התוס' להרגיש מה שצריך להבין בדברי הירושלמי ומצאתי בספר יגל יעקב שעם השטמ"ק שג"כ עמד על דבריהם וכתיב אם לא שי"ל דה"א ע"ד מ"ש בר"פ כשם דכשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו אע"ג דאיהו לא קשתי וה"נ בודקין אותה עד"ז מעכשיו וי"מ דלהירושלמי הבדיקה באורחה לצבות בטן וגו' ועיין להרב ק"ח ולהר"מ עדאוי ז"ל ואין להאריך וכן כתב בזה בחידושיו לתוספי הרא"ש, ומצאתי שגם בעל קרבן חגיגה (שהזכירו כ"פ המל"מ והמגיה שם) בסוף סי' פ' הרגיש בזה וכתב דאפשר דהירושלמי אמר שהם כפקדון וא"כ אינם בודקין אותה אם לא שהוא טהור עתה, אבל לפי תלמודינו אמר מערערין דהיינו שהעיקר הוא כשהשקה אותה וכיון שהיה טהור אז, יבדקו לה המים עכ"ל

שם במשנה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתו ארוסה ונשואה ע"כ, – ופרש"י ז"ל ומכאן לגלגול שביעה מן התורה והנה אף שיש להרגיש, דלכאורה כן אנו יכולים ללמוד מכאן גלגול שבועה, מבבא הקודמת אמן מאיש זה אמן מאיש אחרא אך רש"י ז"ל לא מדנפשיה כתב זה, אלא מדברי הגמ' דקדושין (כ"ז ע"ב) למד זה שמבואר כן ובתוס' שם ד"ה הכי גרסינן הרגישו בזה דאליבא דרב ילפינן גלגול שבועה מאמן מאיש זה אמן מאיש אחר ותירצו שם אמאי לא יליף עולא מכאן יע"ש, וכבר בא הדבר מבואר בתלמוד ירושלמי התם והכא פ"ב הלכה ה' דמנין למדו גלגול שבועה מסוטה ואמרה האשה אמן אמן אמן עם איש זה וכו' עד כדון דברים שהוא ראוי להשביע דברים שאינו ראוי להשביע וכו' ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע וכו' ותימר מגלגלין והכא מגלגלין עכ"ל הירושלמי, ועיין במראה הפנים, ובש"ק, ועיין בתוספת שאנץ כאן על הגליון ש"ס דפוס ווילנא

שם בתוס' ד"ה על מה וכו' אמן יש בו קבלה יש בו שבועה, עכ"ל כן הביא כאן הירושלמי על משנה זו, דברי ר' לעזר בשם ר"י בן זמרה אמן לקבלה אמן לשבועה וכו' ועיין שם במפרשים

בתוספת שאנץ כתב ואית דגרסי ולא מאחר שתתגרש ותנשא לאחר ול"נ דכיון דאין האיש מנוקה מעון דלוקה משום לאו דלא יוכל ואין קדושין תופסין בה אין המים בודקין את אשתו עכ"ל אינו מדוקדק כ"כ דכיון דאין קדושין תופסין, והיינו אליבא דר"ע בלא"ה לא הוות אשתו ולא יכול לקנות לה ופשיטא שאין המים בודקין ולעיקר דברי האית דגרסי י"ל כמו שמצינו דעת התוס' קדושין (כ"ז ע"ב) הנז"ל שכתבי וי"ל דסבר רב אמן מאיש אחר דקאמר