מנחה חריבה קעא

דהכריחה לפרש כן בסוטה משום דפריך עלה התם ממתניתין דלוגין, ואלת"ה מאי פריך ליה מברירה, משום דהתוס' בעצמם כתבו שם דלרבנן פריך יעו"ש. וכעת דברי התוס' בסוטה צל"ע את"ד, וכמו כן העיר בספר מ"ק, וכן העיר על דבריהם אלו מטעם אחר בכתונת פסים שם פרט ג'

עוד כתבו התוס' שם ומהא נמי ליכא למפשט וכו' שאני אומר היא סאה שעלתה היא סאה שנפלה, ה"נ נימא שהמחק של לאה יגיע ללאה, דהתם מקילינן בדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטיל עכ"ל, ויש להרגיש דמתוך דבריהם בעצמם, יקשה דא"כ התם בהאי דיומא ג"כ תקשי דמאי חייש לדמי חטאת שמתו בעליה, הא מדאורייתא חד בתרי בטיל ורק מדרבנן לא בטיל ובדרבנן יש ברירה, וכבר הקשה זה במל"מ פ"ז ממעילה יעי"ש ועל התוס' דמעילה בהא דפרוטה שנפלה שמביא התוס' לעיל, ועיין אריכות בגט מקושר הנ"ל סי' ט"ו, ובכתונת פסים שם אות ט"ז וכתב דר"י לשיטתו דמב"מ לא בטיל מה"ת, ובכרו"פ סי' צ"ט וק', וכה"ג תירצו האחרונים דברי הרמב"ם שפסק (פ"ד מ"א סמ"ז) אם יש בעשרה אחד שדמו כדמי כלב דהשאר מותר והקשו הא הרמב"ם לא ס"ל ברירה בדאורייתא, ותירצו בשם המבי"ט דמשום דמדאורייתא ברובא בטיל רק בבע"ח לא בטיל מדרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה, עיין בחידושי רעק"א בלקוטים, ובתו"ח למשניות תמורה ובשעה"מ פ"ג מהל' גירושין, ועיין בתפארת פ"ה דנדרים אות ד', ועוד ואכמ"ל בזה

ועיין מה שהקשה הרש"ש היטב על התוס', ועיין בתוק"נ מש"כ בזה, וזה לא כבר כתבתי בזה לרב אחד דהדפיס בספרו לומר דר"א ס"ל הכי מטעם דיש ברירה ועיין בביצה דל"ד דס"ל יש ברירה וכדפרש"י, וכתבתי דל"ל הכי דבשבת (קמ"ב) אמרינן דר"י אית ליה דר"א דהכא שהוא אחד עם המשנה ה' שהובא בשבת שם, וכמו שכתב הרע"ב שם בתרומות משנה ה' דר"א לטעמי' יעש"ה, והלא ר"י לית ליה ברירה לפי שמעתתא דיומא, והדברים עתיקים באריכות בזה בתוס' שם ועירובין ל"ו וגיטין (כ"ה ע"ב) ובכורות מ"ח ע"א וגם בשבת שם אמרינן כי אית ליה לר"א לחומרא אבל לא לקולא, וכן לענין תירום ותשרף וכמ"ש התוס' יו"ט שם ממשנה ג' והקשה דהו"ל להגמ' בשבת להביא ראיה ממשנה זו עייש"ה ואי משום דיש ברירה אין חילוק בין חומרא ובין לקולא כידוע עכ"ל שם

שם ועוד תימה אי אית לן למימר ברירה כה"ג א"כ כל התערובות שבעולם יחזור ויחלק משום ברירה וכו' ע"כ, הנה ידוע דברי התוס' תמורה דף (ל' ע"ב) בשם הרמ"ר ע"ז, ועיין כתונת פסים לב"ק בסוגיא דברירה יעש"ה מה שנוגע לתוס' דילן באריכות, ועיין היטב תוס' פסחים (צ' ע"ב) ד"ה עד שיכלו וכו' ואפי' למ"ד יש ברירה כה"ג לא שייך למימר דאנן סהדי שנתערבו וכו' יעש"ה וצ"ע משמעתין וביומא שם, כן יש לעיין דא"כ תקשי בההיא דשני לוגין שאני עתיד להפריש שהביאו התוס' לעיל ל"ל למימר שאני עתיד להפריש יאמר שני לגין בהחבית יהי' תרומה סתם וישתה ע"י בירור אח"כ שיברר שני לוגין לתרומה ועיין היטב בקצה"ח סימן ס"א כה"ג יעו"ש, ועיין בשו"ת בית אפרים חאור"ח ויור"ד, ובגט מקושר שם לענין ביטול התרומס ברוב חולין, וקצרתי ולא באתי אלא להעיר, ועיין בהגהות רצ"ח כאן ולא ראה בכל האחרונים הנ"ל

ובמש"כ התוס' מר"ה (די"ז) דיש בילה בשמן ויין ואין ברירה בדבר לח עיי"ש, יש לעיין גבי הלוקח יין מבין הכותים וכו' ויש ליישב, ועיין בקצה"ח סי' ס"א. ועיין בט"א ר"ה שם ובאבני מילואים שם

שם בא"ד ונראה דהכא קמב"ל וכו' הרי הובררו מימיה, או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן וכו' יעש"ה ונראה להסביר דה"ק עפ"י מה שכתבו האחרונים ובשם הראשונים דהיכי דבעינן רק שתחול מכאן ולהבא לא שייך לברירה, עיין בשאג"א ובגט מקושר שם ועוד ועוד, וא"כ ה"נ הרי הובררו עכשיו מימיה, ולא בעינן כאן בירור דלמפרע, כיון שבעת המחיקה באמת היה ניכר, או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן, וא"כ נצטרך לומר כברירה דעלמא דלמפרע תהני, ובזה אין ברירה, או יאמר דכל דלא ניכר בשעת מחיקה אז לא מהני גם בשחזר וחילקן, ואין ברירה אליבא דכ"ע, דמכ"מ לא ניכר לעין כל דלצרכה הוא, ואף שבכח נתברר אי אמרינן ברירה אליבא דדינא, מ"מ אינו מבורר דלצרכה הוא ודו"ק. ויל"ע דלא העירו בזה המפרשים, וכה"ג עיין בנדרים (ע"ב ע"א) שומרת יבם וכו' ר"א אומר יפר ור"י אומר לאחד וכו' ופירש הר"ן דס"ל אין ברירה וכדאמר בגמרא אלא ר"א מאי טעמא אי יש זיקה אין ברירה ופירש הר"ן דהיכי דשני יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי תהי' לאשה ומש"ה אפילו שניהם אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אשה, אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפרנו דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה עכ"ל, ונראה דאין לה שייכות עם כלל עניני ברירה וכדומה שכן כתבו המפרשים