מנחה חריבה קע

באריכות בספר גט מקושר למהרי"ט אלגאזי זצ"ל חקירה ה' בשטר קדושין שכתבו בשני חתיכות של נייר או כתב ב' שטרות ואמר לה התקדשי בשני שטרות חלו, והביא מכל הדברים המסתעפים לענין גט ומתוס' דילן ובהבנת דבריהם, וכמה וכמה הערות נכונות, ונעלם דבריו מכמה אחרונים הבאים אחריו

כתב המאירי בשמעתין כתב שתי מגילות לשתי סוטות או אף בשני כוסות וכו' פסולות שלא שתת כל אחת מהן את מגילתה ביחוד ואפי' חזר וחילקן מ"מ אין ברירה, וגדולי המחברים כתבו בזה האחרונה שבדיעבד כשר, ולא יראה כן עכ"ל, הנה בהשקפה הראשונה עלה ברעיוני לפרש דכוונתו להשיג על „גדולי המחברים" שהוא הרמב"ם ז"ל כידוע, מטעם שהעירו הקרן אורה והמנ"ח כמו שהבאתי לעיל, אך בהשפילי לסוף דבריו באיבעי דנשפכו כתב ג"כ דבדיעבד כשר וכלשון הרמב"ם ז"ל והתם ג"כ קשה כמו שכתב המנחת חינוך שם, ע"כ דכוונתו לא מטעם זה הוא, אלא מטעם שצריך לפסוק אין ברירה בדאורייתא, וא"כ ואיך פסק שבדיעבד כשר וצ"ל שדעת הרמב"ם הוא כמו שהאריכו ומסקי רבנן בתוס' דאין זה שייך לברירה דעלמא ולכך פסק שכשר ועוד י"ל סעייתא למש"כ התוס' יו"ט בפסחים דהא דפסקינן א"ב בדאורייתא הוא ג"כ מספיקא וא"כ שיב הוי ספיקא ולכך פסק שבדיעבד כשר וקצרתי, עיין יש"ש דיני ברירה, וכתונת פסים דיני ברירה, ובדרך פלפול יש לומר דלפי מה שהעילתי לעיל בשם המוצל מאש לספק אי בעינן שתשתה כולה או אפיל מקצתה דהיינו רביעית סגי עייש"ה ומה שהערותי מהאיבעי דגמרא דלעיל וא"כ ה"נ י"ל דהא דמבעי אי יש ברירה, פירוש אי יש ברירה היינו שבא כולו לחלקה, או אין ברירה פירוש ולא בא כילו לחלקה אלא בכל חלק מעורב גם חלק של חברתה, וכידוע שיטת רש"י גיטין (מ"ז ע"ב) ותוס' שם ועיין שאג"א דיני חמץ ומק"ח הל' פסח ועוד, וכיון שמחצה שלה ומחצה של חברתה נמי מהני הכא בשתיה שהרי עכ"פ שתתה רביעית הלוג מדידה וסוף סוף מועיל אלא דזה הוא אי אמרינן דסגי גם במקצת ששתתה לפי האבעי' השניה, ולכך פסוק דבדיעבד כשר ולטעמו דאמרינן דאם נשתיירו כשר, ולפ"ז מתורץ גם מה שהעירותי דאיזה שייכות יש לאיבעי זו הכא דבעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו, דאף אי אמרינן בשתי כוסות דערבן וחלקן דכשר משום דיש עכ"פ ספק שמא כל המים של האשה הזאת ואת"ל החצי שלה עכ"פ יש בעולם החצי השנית בכוס חברתה, ואולי משום זה לא מקרי שיריים, אבל בנשפכה מבעי ליה אי מהני שתיית שיריים ואף שבדברי הש"ס דוחק גדול לומר הכי כמבואר להמעיין מ"מ לפסקא דהרמב"ם יש לומר כן לסקל מעליו השגת המאירי ז"ל, ודו"ק

שם בתוס' ד"ה חזר וחלקן מהו יש בריריה או אין ברירה וכו', ואני עוד לא זכיתי להבין אי האי ברירה שוה לשאר ברירות דעלמא א"כ לא היה צריך רבא לומר חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו, אלא גם כשעירבן לבד, ובשאלתו, „או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא” יכול לומר מהו יש ברירה או אין ברירה דאי אמרינן ברירה אמרינן דמדידה קא שתיא וכמו דאמרינן התם גבי מים דמדלה מים מן הבור בב"ק שם, דאמרינן האי מדידיה קא ממלא והאי מדידיה קא ממלא, וה"נ אי אמרינן ברירה אמרינן האי דידה קא שתיא וכו' וכן בשני לוגים שאני עתיד להפריש וכו' ה"נ כן הוא, ובפרוטה בכוס שהביא התוס' ועוד בכמ"ק, ולמאי היה צריך לצייר דוקא בשחזר וחלקן מקודם, וצריך אני לרב בזה, אבל לפירוש התוס' ניחא דדוקא בחזר וחלקן דניכר שוב ומבורר חלק עצמה ודו"ק

שם בתוס' אבל דמי לברירה דמייתוו בבכל מערבין וכו' וכן בפ' הוציאו לו דמייתי מתני' וכו' ומסיק משום תערובות דמי חטאת שמתה בעליה וכי', גם בזה לא זכיתי להבין דלא דמיה כלל להתם דהלא התם נולד האיסור בתערובת ולא ניכר כלל מקודם, ומה שניכר היה מקודם היה בעת ההיתר, דרק לאחר שמת נולד האיסור בתערובת, וכן שם גבי נתנו דמי קיניהן צ"ע, וחפשתי ומצאתי זה בכתונת פסים לב"ק דיני ברירה בפרט ג' שהעיר על כל דבריהם יעו"ש

שם בא"ד ומהא נמי דתנן בפ' בתרא דמס' מעילה פרוטה של הקדש וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וכו' אלמא לר"ע אית ליה ברירה כה"ג דאמר בפרוטה הראשונה הוברר הדבר שפרוטה ראשונה שעלתה בידו היא היתה של הקדש שנפלה מיהא לא איתברר לן התם במאי פליגי עכ"ל כל העובר ישתומם וכבר עיני אברהם שפיר חזי בספר עיני אברהם חיבור על הרמב"ם הל' פסהמ"ק, מגדול ספרדי אחד סגי נהור, ושם בדף ס' ע"ב הקשה על דברי התוס' איך כתבו דטעמו דר"ע משום ברירה א"כ היה לו לר"ע לחייבו אשם וודאי ולא אשם תלוי שכו איתא בתוספתא והתוס' שם במעילה כתבו בעצמם דר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי, וא"ל הא