מנחה חריבה קסט

ובס' שו"ת אפריון דוד סי' א' לאבי זקן זוגתי האב"ד דק"ק זאגער זצ"ל ועוד ועוד ועיין מנ"ח מ' שס"ה– ובענין מש"כ עוד בתוס' דב' גיטין מקרי נמי שני ספרים וראיותיהם תמוהים מאד כמו שכבר עמד עליהם הט"א בר"ה שם ועיין ק"א כאן שלא הזכיר דברי הט"א ועיין נוב"ת חאהע"ז סי' קכ"ד בתשובה להגאון בעל יד המלך וביד המלך הל' גירושין ובח"ס חאהע"ז יעש"ה כי מ"מ אני לך ואין דרכי להאריך ולעיין במה שכבר העמיקו האחרונים הרבה ולטחון קמחא טחינא

עוד שם בתוס' ואין להקשות מ"ש וכו' דהתם בשמיעה תליא מילתא והוא לא שמע אלא קול הפנימי עכ"ל, וכתב בק"א ולפ"ז הא דתני התם אם קול חיצון שמע לא יצא הוא משום דהוי ב' שופרות, ול"ד קול חיצון לחוד אלא אפי' שמע הקול משניהם לא יצא ע"כ, הנה כך כתב הר"ן ר"ה שם להדיא ופלא שלא הביאו ועיין ט"א שם, ומסיים הק"א וא"כ אם שמע אחד קול אחד מב' תוקעים לא יצא דלענין שמיעה הוי ב' שופרות ואחד אמר רחמנא ולא שנים ואין זה מוכרח ודו"ק עכ"ל, ויש להעיר דהרי תנינא בר"ה ל"ד ע"ב שמע ט' תקיעות מט' בנ"א כאחד יצא עיין רש"י ותוס' שם, משמע דלכ"ע אם שמע הרבה תקיעות מכמה בנ"א כאחד שכולם תקעו בשוה והריעו בשוה דיצא דתרי קלא משתמעי, ובאמת קשה אמאי לא נימא שופר אחד אמר רחמנא כמו בשני גיטין לדעת התוס'? ומצאתי שוב שהעיר בזה הגאון בעל אפריון דוד הנ"ל ועל הקרן אורה צע"ק שלא הזכיר סוגיא זו, וסיים בעל אפ"ד ז"ל שם וזה יש ליישב דבאמת מחויב ליתן דעתו לשמוע התקיעות מאחד, אמנם בברייתא שם דקאמר תקיעה מזה ותרומה מזה יצא (ולפרש"י בב"א יע"ש) ואמאי הא קיי"ל לקמן תקיעות דר"ה מעכבין זא"ז א"כ הו"ל חדא מצוה, ולמה לא נימא בזה שופר אחד ובי' ועיי"ש ולא העלה שם לחלק בזה והק"א כתב בעצמו „דאין זה מוכרח” נראה משום די"ל דבעינן דוקא כח אחד בדבר אחד דהיינו תקיעה אחת בשופר אחד אבל כח תקיעה אחת בשני שופרות פסול, אבל שמע שני תקיעות משני שופרות משני בנ"א לא מקרי הפסול שופר אחד וכו' דלגבי כל אחד הוי רק שופר אחד ומכש"כ בתקיעה מזה ותרועה מזה והוי כשני דברים מיוחדים ול"ד לשני גיטין מבעל א' ולאשה אחת, דהכח אחד והפעולה משניהם אבל בהכח רק אחד אחד והפעולה מכל אחד ואחד זה לא מצינו לפסול מכח כלל זה, ועיין נוב"ת סי' קכ"ד שציינתי לעיל מה שהביא מב"ק שם ודו"ק יעש"ה, וזה אשר כתבתי במק"א ע"ד ההערה בסנהדרין (י"א ע"א) דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני, עמד ר"מ וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולן כתבו ונתנו לה והא ר"מ סבר ע"ח כרתי ובעי חתימה לבמה וא"כ הכא העדים לא ידעי באיזה גט היא מתגרשת והוי כשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו דאין כאן נתינה לשמה ה"נ אין כאן חתימה לשמה ואין זה לשמה? כבר העיר בכעין זה בספר הלכות קטנות למהר"י חגיז בקונטרסו לגיטין שם סי' כ"ג בענין שנסתפק בשני גיטין בשמות גרשום גרשון דנימא אין ברירה כתב והא דאשה ספק מקודשת לשנים דזה נותן לה גט וזה נותן לה גט? לא דמי דהתם ספק אשה לזה וספק לזה אתי ספק גט ומפקיע מספק קידושין, אבל לאה אשת פלוני וודאי האיך אתי ספק ומוציא מידי וודאי וכו' עכ"ל, ויתיישב הכל שפיר אבל עדיין צ"ע מטעם אחר וקצרתי, ועיין בספר דברי אמת בקונטרסים עכ"ל שם, ולפמש"כ לעיל על הק"א יש לצדד בכאן וקצרתי, ועיין בתוס' שאנץ כאן שכתב דאם הם מחוברים יחד השני דפין שפיר קרינן ליה ספר אחד וכן כתב בתוספי הרא"ש ויש לצדד בכוונתו

ובמש"כ התוס' לפסול בשתי מגילות ושני גיטין שלימין יע"ש ראיתי בתורת הק' שכתב סברא לפסול בזה, מטעם הא דרבה דכל שאיני בזאח"ז אפילו בב"א אינו דהיינו דבב"א נחשב כל אחד ואחד כאחרון ולכך ל"מ כלל וא"כ כיון דאילו היו המגילות או הגיטין בזאח"ז הרי אין שום חלות פעולת מהאחרון וא"כ בב"א דכל א' וא' נחשב כאחרון ממילא אין שום מגילה ושום גט פיעל כלל עכ"ד, ונעלם ממנו לפי שעה דבר אחד ביסוד הכלל הזה דכל שאינו בזאח"ז וכו' והוא מש"כ התוס' גיטין (מ"ב א') ד"ה הא ובזבחים (ל' א') ד"ה דבריו קיימין וכו' דלא שייך כל שאינו בזאח"ז אלא שהיכי שהראשון מונע את השני לחול כמו בשתי אחיות וכו' אבל הכא הא דלא קני שני בזאח"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום וכו' יעש"ה וה"נ הא דאין גט אחר גט משום דאין לו על מה לחול, ואין לו למי לגרש, או להשקות, אבל בב"א שפיר חל ותפסי תרווייהו ועיין בבכורות דף ט' ע"א בתוס' שם, ויש לעיין בספר קהלת יעקב למהרי"ט אלגאזי אות רל"ג בענין אתרוג הכשר ואתרוג הפסול שנתערבו אי יכול לצאת יד"ח בזאח"ז יעש"ה, – ומה שהעיר עוד שם בתרהק"נ מכמ"ק דדרשינן כה"ג וכו' יעוש"ה ועיין