מנחה חריבה קסח

הנ"ל ועיין חידושי לב"מ, ועיין אחרונים בש"ע אור"ח סי' ר"ח בדין זה ואכמ"ל בזה

שם בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו תיקו כתב המ"ק דעכ"פ צריך שישאר רביעית דבכל דוכתי סתם שתיה היא ברביעית וכו' ועיין בהגהות הגיעב"ץ ז"ל שנסתפק בזה אם בעיא זו אזלא נמי אליבא דר"י וכו' יע"ש, (ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה) ויעיון בספר מוצל מאש סי' נ"א שחקר כבר בזה וז"ל בענין שתית מי סוטה לא נתברר אם צריך שתשתה כל הלוג או אפי' מקצת והרמב"ם כתב פ"ד מה' סוטה נשפכו ונשתיירו מהם לא ישקה את השאר ואם השקה כשר, והיא בעיא דלא איפשטא ופסק לקולא ומזה אין ללמוד דא"צ לשתות כל המים דנשפכו שאני ומצאתי בירושלמי פ' היה נוטל הל' ב' מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן ובאו בה כולהן ולא מקצתן ע"כ משמע דרבנן לא ס"ל הכי אמנם בהלכה ד' גבי אשה מספקת לשתות קאמר ולא כן אמרינן כולהן ולא מקצתן ומשני כאינש דאמר וכו' משמע שהוא אליבא דכ"ע והתימה מהרמב"ם שלא כתבו וצ"ע עכ"ל, ויש לעיין בהא דקמבעי לעיל ומחקו לתוך כוס אחד וכו' וחזר וחלקן וכו', וכי אפשר לצמצם שהאחת תשתה כל חלקה המגיעה לה והלא דילמא תשתה גם מחלק חברתה וא"כ הוי כמו נשפכו מקצתן דמה לי נשפכו או שתתה חברתה וכדומה, והאיך יהיה כשר שוב עבור השקאת הסוטה האחרת, וי"ל או די"ל דכאן אפילו לא נשתייר רביעית קמב"ל ולעיל פשיטא דנשתייר רביעית ולכך כשר וצ"ע בזה, לעת הפנאי אי"ה

עוד יש למצוא טעם מדוע בחרו מקום לשום ולסדר הני איבעיות הכא שאין להם שייכות להקודם גם הלשון מבעיא השניה נשתפכו „מהן” נשתיירו „מהן” אינו מדוקדק ויש לעמוד ע"ז ואם היה אפשר למצוא שתי סוטות בהשקאה אחת היה אפשר לומר דבעיא הראשונה יש לה מקום לבעיא הקודמת דמחקן בכוס אחד, משום דע"י שפופרת וסיב יש להו לשתים לשתות בבת אחת, ואז אפשר דמהני והוי כברור וניכר לשתיהן אך הדברים יגעים וא"ל בזה

ומה שהעיר המנ"ק דלא הביא הרמב"ם הך איבעא דרבא דהשקה בסיב ושפופרת והיא פלאי, כבר קדמו בזה במנחת חינוך מ' שס"ה יע"ש ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה ואינו נכון דעכ"פ היה לו להזכיר דין זה ובכל הני איבעיות פסק הרמב"ם דאם השקה כשר וכתב הכ"מ דבידעבד אינה צריכה לחזור ולשתות דמספיקא לא מחייבינן לה עכ"ל, וכתב המנ"ח שם דאינו מבין דבר זה כיון דאסורה על הבעל קודם שתיה מספק וע"י המים נתברר והם לא בדקו תיכף המים מותרת לבעלה וא"כ כיון דספק הוא אם בודקים כלל האיך מותרת לבעל דלמא פסולים הם ע"כ לא בדקו ואי דהבטיח רבינו דבדיעבד בודקים המים מנ"ל זה דקמי' שמי' גלי' וצ"ע עכ"ל, ועיין בסוף דברי התוס' ד"ה חזר וכו' דקמבע"ל אי מיא לא בדקו לה משום דלא נמחקה כהלכתא אי משום דטהורה היא עכ"ל, וא"ל דוגמא דאמרינן גבי שחיטה נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו', ה"נ י"ל השקתה ולא בדקו לה בחזקת היתר עומדת ומספק דין אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק ובפרט דספק בדין אינה משנה החזקה כידוע, וא"ל נמי דזה גופא הוי הכרעה דלא פסלי בה ההשקאה ודו"ק ויל"ע, כי גם בקרן אורה עמד על זה דאמאי אזלינן לקולא וכו' יע"ש וכהערת המנ"ח ומה שכתב הרמב"ם שם דאם נשפכו המים ה"ז כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים ועיין בכ"מ שם צ"ע לכאורה דפשיטא הוא דאין לו מעתה מה להשקות? והבנתי הדברים עפ"י הערת הק"א דזה קמ"ל הרמב"ם אף ביכול לאספן מקרקע אפ"ה לא יאספנו דנפסלו ע"י שפיכה וכמו גבי דם היכי דנשפך מן הצואר וכמו שנפסלין בלינה

שם בתוס' ד"ה כתבה על שני דפין וכו' ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרן יחד דפסול וכו' עכ"ל, והנה הב"ש באהע"ז סי' פירש לה בתפרן אח"כ פסול אבל תפרן מקודם הכתיבה כשר, והגרע"א בתשובה סי' י"א כתב דהדבר פשוט דמ"ש ותפרן היינו אף אם תפרן כבר מקודם הכתיבה כמו ההיא דגלדי גלדי עכ"ל ותמה שם על הב"ש והק"א כאן לא הזכיר דברי שניהם ופירש כמו הב"ש ולא תקשי מ"ש משופר, דשופר שאני כיון דלא נתחבר מתחלת בריתו שם ב' שופרות עליו ולא מקרי שופר אחד אלא בתחלת בריתו אבל בספר דסוטה וגט דלא שייך ביה תחלת בריתו כאחת, כל שנתחבר קודם הכתיבה מקרי ספר אחד עכ"ל יעש"ה ועיין בענין זה בח"ס חאור"ח סי' ה' בביאור רחב ובשו"ת בגדי כהונה סי' א' ובשו"ת עמודי אור סי' א' ובספר שאלת בנימין סי' י"ד ועוד ובשו"ת בית אפרים חאור"ח סי' א' וע"ד ראיות הח"ס מהתוספתא דגיטין עיין בבגדי כהונה שם באריכות וכן על דבר הראיה ממתניתין דכלים וכן מחלק שם מה שהעיר שם השואל על דברי הב"ש, מהא דכתבו התוס' לעיל דאחר הכתיבה לא מהני השרטוט יעש"ה,