מנחה חריבה קסז

בסברא זו להקל דלא בעי שרטוט בפרשה זו משום דלא קאי רק למחיקה וע"כ לא מקפדינן לנוי או ליישר הכתב וכעין סברת התוס' בסוף דבריהם לענין אגרת שלומים דלא כתבינן לשום פסוק אלא לאמירה בעלמא וכו' ויש מקום לעיין בסברא זו לולי דעת רבעהתוס' זצ"ל ומש"כ התוס' אלא ש"מ דהכא גמירי לה דלא מצי לשרטט להו, עיין במנחת קנאות, וכן בספר עמודי אש מתמיה ד בזה על הב"י עיי"ש וקצרתי

דף י"ח ע"א כתב אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת פסולה דכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת עיין פרש"י ז"ל וקשה דלמה צריך קרא לזה הלא זה מוכרח מהא דאמרינן בכמ"ק אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים וכן באחיתופל נשא ק"ו מסוטה ולכך כתב שם ע"ג חספא ושדי בתהומא, ואי אמרת דבכה"ג כשר א"כ אין כאן מחיקת השם כלל דאי כתב אות אחת ומחקה אין כאן אפילו צורת התחלת השם ומותר למוחקו וז"פ וא"כ איך איפא מצינו דהתירה התורה למחוק שמו הגדול שנכתב בקדושה על המים? ודוחק לומר דזה היה פשיטא ליה לרבא דתיבת שמו הגדול פשיטא שצריך לכתוב כולו כאחד ואח"כ למוחקו, דאדרבה דאי כה"ג כשר נימא יותר טוב שיכתוב כל אות ואות לבדו כדי שלא יגרום למחיקת השם שהוא באמת מעשה נורא ואיום, ולומר דכל סגולת המחיקה הוא מחמת השם הקדוש, וא"כ צריך לכותבו מקודם כולו כדין דאל"ה אין כאן שם כלל, גם זה דוחק דפשיטא דכל חיבה ותיבה שבתורה קדושה היא וכל כתבי הקודש אסור מה"ת למחוק, עיין עין יצחק ועוד, ועושה סגולתה והלא פליגי בזה כמה כותב ואי כותב צואות וקבלות ובשכתבה אות אות לבדו ומחקה אין כאן קדושת הפרשה כלל, ואפ"ה הו"א דכשרה לולי למוד הקרא של ועשה לה כל התורה הזאת ויש מקום לעיין ושאלתי זאת לכמה גדולים ואין פותר לנכון

שם או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה וכו' ע"כ עיין בהגהות שמציינים לעיין לקמן דף כ' יע"ש וכוונתם דלקמן פשיטא לן דמחיקה לשמה בעינן ונראה דלא כוונו יפה, דכאן אין הכוונה „דלשמה” דהוא לשם האשה שמשקים אותה דזה פשיטא לן דבעינן אלא דכאן הוא הכוונה על דרך דדרשו לה ולא לה ולחברתה היינו דבעינן שיהא ניכר המחיקה שהוא לשמה לעצמה וכמו שפרש"י ז"ל דבשעת מחיקה הלא ידע איזה מגילה הוא מוחק, אלא דאינה ניכר דוקא לאחת והוי כמו לה ולחברתה, והארכתי עוד בזה אלא שכעת ראיתי שבמ"ק קדמני כבר בזה וכן כתב כבר בקרן אורה יעש"ה, וברוך שכוונתי. ונראה נמי דמשקה אותם בזאח"ז דאין משקים שתי סוטות כאחת ובכה"ג לא הוי וודאי ניכר המחיקה לשמה

שם בעי רבא השקה בסיב מהו בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך תיקו ע"כ מה שהקשה במנחות קנאות דמבואר בכמ"ק דבעינן כלי חרם דלפיכך כהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס וא"כ מאי קמב"ל בסיב ושפופרת ת"ל דבעינן כ"ח דוקא עכ"ל, ח"ד נראה דלא בא אלא לאפוקי בכלים וכוסות דלא אבל אין ה"נ דבסיב או שפופרת דג"כ הוי עונש ומאוס ומכוער די ויותר אבל לא בעינן דוקא כלי חרס, והשפופרת נמי אפשר דעשה זה מחרס או ממין אדמה אחרת, ולטעם הפנים יפות שהביא בדף י"ד דבעינן דבר שאינו מקבל טומאה ה"נ סיב הוי דבר שאינו מקבל טומאה, ובפרט לפירוש הערוך דהוי כמין ספוג מבואר במשנה דשבת פ' כ"א מ' ג' בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה עיי"ש בפירוש הרע"ב, ובתפארת כתב בספוג הוא של דג שבים וכל שבים טהור, יע"ש וה"נ י"ל דהאי סובי ושפופרת הוי מים וכל שבים טהור, ומ"מ הוי מאוס ואין דרך שתיה בכך ולולי דמסתפינא הו"א עוד דזה הוא שבעי רבא דרך שתיה בכך, פירוש אי דרך שתיה בכך לגבי שאר אדם א"כ פסול לגבי סוטה דבעינן דוקא מדבר שאינו דרך שתיה מדה כנגד חדה, או אין דרך שתיה בכך ולכך כשר גם גבי סוטה והוי כמקידה של חרם ואזלא לה גם דמיון התוס' ד"ה בעי רבא וקצרתי ועיין בשו"ת בית יצחק חיור"ד סי' כ"ז שכתב לתרץ על מה שהקשו ברש"י שבת (נ"ב) בפי' בטבעת של אלמוג דטהורה משום דהוי פשוטי כלי עץ והקשו ת"ל כל שבים טהור ואלמוג בא מים כדאיתא בר"ה כ"ג לא קשה דכלל זה לא נאמר רק בבע"ח ודבר הבא מבע"ח כגון עצמות וצמר משא"כ בצומח וכו' ושוב הביא בשם משנה אחרונה פי"ז דכלים דה"ה כלים הנעשים מעצים שבים טהורים עיי"ש, ועיין בתוס' שאנ"ץ מה שפירש הכא ובוודאי לא הוי דבר המקבל טומאה, וא"כ אתי שפיר

ומש"כ עוד המ"ק להעיר על פירש הערוך דנראה דהספק היא אם מוצץ מקרי שתיה ועיין תוס' ב"מ (פ"ז) ד"ה שבעך משמע דמוצץ בכלל שתיה וכו', עיין בשו"ת מים חיים להפר"ח ז"ל בענין דין ברכה על המוצץ ענבים ולימונס שהביא ג"כ מב"מ