מנחה חריבה קסג

שה"ל עיין תוס' (ח' פ"ב) ד"ה ואח"כ וכו', ואי בא משל בעל א"כ נמצא משתכר בא"ה ועיין תוס' גיטין כ' לענין גט על א"ה ויש לצרף גם טעם זה דנמצא דהשם גנוז. על קלף של א"ה בין בס"ת ובין במגילת סוטה, ודו"ק וקצרתי

שם ע"ב בגמרא מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום, ועיין היטב בתוס' ד"ה מה וכו', ועיין בהמאירי שכתב מגילת סוטה שכתב בלילה פסולה שנאמר וכתב וכו' והשקה וכו' כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום וכן שכתוב כאן את כל דברי התורה הזאת וכו' מה משפט ביום אף מ"ס ביום ויראה הטעם שצריך שיה' המים נעשין ביום ההשקאה וודאי ההשקאה אינה אלא ביום שהרי משפט הוא, והוא שאמרו בתלמוד המערב שירי המגילה שלנו נפסלו בלינה אלא שחלקו שם קצתם לומר שכל שאין ממנו למזבח אינו נפסל בלינה, עכ"ל המאירי, והנה תחלת דברי פיהו בחכמה, מקורו הוא מדברי רבינו הרמב"ם שכך כתב בפ"ד מהל' סוטה דין ז' והכ"מ העיר בזה שם דבש"ס מייתי לה מקרא אחרינא וצ"ע וכנראה שהמאירי הרגיש בזה והביא גם מה שכתוב כאן ונראה מדבריו שמפרש, דעיקר דבר המשפט שאצל סוטה הוא רק ההשקאה שיש בה מעין דין מיתה אם נטמאה, ועל עיקר ההשקאה שפיר ילפינן ממשפט, אבל לענין כתיבת המגילה לא שייך בה משפט, רק משום הלימוד שכשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה והשקיתה ביום ורבא הכא רק אשיגרת לישנא דמגילה נקטה, וזה כוונת התוס' הכא שרשמו כאן דכל עיקר מעשה סוטה ילפינן מהכא וכו', ומה שמסיים המאירי בשם תלמוד המערב שירי מגילה שלנו, הוא ט"ס וצ"ל שירי מי סוטה שלנו, וכך פסק הרמב"ם שם דין י"ב מי סוטה שלנו נפסלין בלינה ע"כ, אבל מ"מ לא זכיתי להבין דבריו המאירים דמה ענין דין זה לדבריו שבכאן, דידוע דדין לינה שפוסל הוא דוקא בעמוד השחר וכל הלילה, אבל תחילת לילה לבד אינה פוסל, וא"כ כאן הלא רצינו לפסול בתחילת הלילה וצ"ע

גם נראה כוונת דברי הרמב"ם שכתב כשם שקרבנה ביום וכו', הוא משום דפסק שם דמשקה ואח"כ מקריב את מנחתה וא"כ ע"כ צריך להיות גם ההשקאה ביום דבלילה א"א להקריב המנחה ובשקדשה בכלי תפסול בלינה עד למחרת, ואולי דזה כוונת המאירי שרצה לדמותו למי לינה וכו' אבל אינו מיושב, (שו"ר שהערה כבר כזה בקרן אורה ועיש"ה) ובעיקר דברי השגות התוס' על רש"י, יעוין בט"א מגילה שם מש"כ על דבריהם, ומש"כ הרש"ש כאן מבואר שם בט"א, כן העיר הט"א בזה דבד"מ בדיעבד שפסקו בלילה דיניהם דין, ובסוטה אפילו בדיעבד פסול יעש"ה, וכן בנחל יצחק סי' ה' כן נראה להעיר דמחלוקת רש"י ותוס' הוא, אי סוטה הוי ד"נ או ד"מ, וכהמחלוקת הראשונים לענין עדות מיוחדת גבי עידי קינו וכיעור דהר"ן כתב דשייך בדיני נפשות והמרדכי כתב דהוי כשאר ד"מ עיין ירושלמי פ"ק סוף הלכה א', ובמפרשים כם בשם הב"י והראשונים יעש"ה וקצרתי ואפשר דלכך מביא הרמב"ם מלימוד אחר כדי להורות שבכל אופן אפילו בדיעבד פסול וכן אפילו גמר דין כשם שקרבנה פסול אם הקריב בלילה, ויש להאריך. ודע כי ברש"י שעל אלפאסי במגילה שם כתב מתחילה מהאי פסוק דביום הנחילו ושוב כתב א"נ מדכתיב והוקע אותם נגד השמש דהיינו ביום וה"ה בכל משפט עכ"ל וכדברי התוס' דהכא

שם כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כי דכתיבה, ע"כ ופרש"י למפרע ירך ולנפול בטן וכו', וכן פרש"י בברכות דף י"ז גבי ק"ש יע"ש ובט"א מגילה דף י"ז שם תמה על זה בכל כה"ג שהיפך התיבות למפרע א"צ קרא למעט דאין זה לא קריאה ולא כתיבה כיון דאין לו שום משמעות וכו' א"ו ה"פ דקרא הפסוקים למפרע יעש"ה, ועיין לקמן בחידושי תוס'

כן יש להעיר דהא מהאלה דרשינן ליה לעיל ע"א למעוטי שלא יכתוב ענינים אחרים, וצ"ל דתרתי ש"מ ויל"ע

שם בתוס' ד"ה דכתיב וכו' ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא הדברים האלה כדכתיבא ה וי"ל כיון דקיבלו וגמירו מרבותינו דשמע אית לן למדרש בכל לשון וכו' והאלה דרשו להו לדרשא אחריתי עכ"ל, ביאור דבריהם הק' עיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל, ועיין מש"כ הרש"ש דבלשון אחרת לא הוי כדכתיבא, ויש להסב כוונתו בדברי המהרש"ל שכתב פירוש וא"כ לא תוכל לדרוש כדכתיבא ודו"ק עכ"ל, אבל אין לדברי הרש"ש שום הגיון ודבריו מופרכין וקצרתי, וכוונת המהרש"ל הוא דבכל לשון שוב אי הוי כדכתיבא דוקא בלה"ק וא"כ גם לענין למפרע לית לן בה, ומזה ראיה דפרשת סוטה נכתבת דוקא בלה"ק, וזה ג"כ נכלל בדברי רבא האלה כדכתיבא דוקא בלה"ק וכן צ"ל לדברי הרש"ש, וזה מקור טהור לטהור גברא הרמב"ם ז"ל שהארכתי בזה לעיל, וכן ראיתי בטורי אבן מגילה דף