מנחה חריבה קס

דלעבר, ע"ש שדבריו מבוארין בשער המלך פ"ה מהל' אישות באריכות וי"ל בזה במק"א אי"ה, וברגע כותבי זה נזכרתי דבשו"ת נחלת יהושע להגאון בדורו הרי"א מסלאנים זצ"ל סי' ט"ו מדבר בענין זה דתנאי שלעבר אם בענין תנאי כפול וראיתי שם ומצאתי שכן הוא וראיתי ג"כ שם בד"ה וכן הביא דברי השעה"מ שהבאתי לעיל במה שמשיג על הרדב"ז ז"ל ומקשה על דברי הרדב"ז שכתב בהקדש הוי איסור חמור משום שיש בו מעילה א"כ תקשי בנדרים נמי הא ר"מ ס"ל דיש מעילה בקונמות ומיישב עפ"י ספיקות של המ"ל פ"ד מהל' מעילה וכנז"ל ועוד אפשר לומר משום דבשבועות קא מפיך לה וס"ל לר"מ דאין מעילה בקונמות את"ד יע"ש וברוך ה' שכיונתי ועיי"ש עוד בעמק יהושע (סי' י"ג)

ומש"כ הסברא לעיל לענין אי כתובה דרבנן וכו', מצאתי כה"ג בגבורת ארי למס' יומא דף ע"ה לענין המן שהוא זרע גד שמגיד להם לישראל אם היא אומרת הוא סרח עלי' ופרש"י ותובעתו כתובה, והקשה הג"א הא לא מצינו מ"ד כתובה דאורייתא אלא רשב"ג בפ"ק ובתרא דכתובות ור"מ שם בפ"ה, ושמא בימי משה נתקן כבר א"נ אפ"ת דעדיין לא תקנו הן נהגו מעצמן כדמובאר כמה קראי לפי מפרשי התורה עכ"ל והוא כמש"כ בעזהי"ת

ונראה דלאחר כך שנתקנה כבר אז כשכותב לה הוי דאורייתא מטעם התחייבות ועיין בתוס' ריש פ' אע"פ ודו"ק. ובזה יש לחקור בהא דאמרינן בסנהדרין (י' א') פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון וכו' והוא טובת הנאה דכתובה עיין פרש"י ותוס' כתובות ל' ע"ב יע"ש יש לחקור דכתובה היא דרבנן והאיך היי ליה שתי רשעות עם מיתה שהוא מדאורייתא ולא קרב זא"ז ומאן דמחייב הא לא מחייב הא, אבל לפמש"כ דשוב נעשה מטעם התחייבות ושעבוד לא גרע מאתנן דאמרינן קלבדר"מ וכסברת הר' דוד שהביא הקצה"ח בס' ל"ד, וקצרתי כי יש כאן מקום להרחיב הדברים

שם תוס' ד"ה איני כותב וכי' תימה וכו' אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעור זוטא טפי אור"י דפרשת סוטה לא שכיח וכו' כל מילתא דשכיח ולא שכיח אזיל רבנן בתר שכיח לקולא עכ"ל, והתוס' הזה העתיקו התוס' יו"ט שם בשבת פ"ח ועיי"ש בדיבור השני שהיא שמע ישראל וי"ל עפ"י דברי תוס' אלו, שו"ר כן בתו"ח שם על הגליון בשם הפר"ח עיי"ש אמנם לי צ"ע עיקר קושיתם לפי מאי שחידשו בעצמם שם במס' שבת (ע"ט ע"ב) ד"ה תפילין אגוויל וכו' שכתבו וא"ת נייר שאיני מחוק נמי ליפסול בס"ת כדפסלינן מגילה דסוטה משום דכתיב בספר ונראה דנייר נמי דקתני במגילת סוטה היינו במחוק ואע"ג דלא פריש כדאשכחן הכא גבי ס"ת וכו' עיי"ש, וא"כ כיון דנייר שאינו מחוק כשר גבי מגילת סוטה, והא דתנן הכא אינו כותב לא על הנייר היינו בנייר מחוק, מעיקרא לק"מ קושיתם דהכא דלא מצי למימר קלף כדי לכתוב עליו פרשת סוטה, דבאמת לא בעינן כלל קלף בפרשת סוטה אלא אפילו נייר שאינו מחוק כשר, משא"כ תפילין אין נכתבים אלא על העור כדכתבו התוס' שם בשבת ויל"ע

ועוד י"ל דהנה מה שכתבו דפרשת סוטה הוא שיעור זוטא טפי מפרשת שמע ישראל, ע"כ הוא לר"י דכל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' וכו', אבל לת"ק וכש"כ לרבי יוסי דגם צוואות וקבלות כותב, לא הוי כ"כ „שיעור זוטא טפי” וכמעט שווין הן, וא"כ י"ל דלכך לא תפיס התם פרשת סוטה משום דבפלוגתא לא קא מיירי, ואחר זמן מצאתי בספר חדש בשמו שו"ת נטעי נעמנים בחיור"ד סי' ל"ג שם הביא מזה ראיה למש"כ הט"ז ביור"ד סימן רע"ד ס"ק ב' ששיעור אות קטנה אינה אלא לכתחילה וכ"כ הש"ך שם סק"ד, דהנה ע"כ כוונתם במה שכתבו בפרשת סוטה זוטא היינו דבמניין אותיות הוי פרשת סוטה פחות מן פרשת שמע דבפרשת שמע איכא ר"ה אותיות ובפ' סוטה ליכא רק ר"ב, אבל תיבות יש בפ' סוטה יותר מן פ' שמע דבפ' סוטה איכא נ"ד תיבות ובפ' שמע ליכא רק מ"ח תיבות, וא"כ אם נימא דהא דקתני בברייתא בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה הוי לעיכובא א"כ הרי איכא בפ' סוטה שעור גדול טפי מן פר' שמע דהא איכא מספר ששה תיבות יותר מן פ' שמע ובין כל תיבה צריך להיות ריווח מלא אות קטנה א"כ הרי שיעור יותר גדולה א"ו דהאי דקתני בין כל תיבה כמלא אות קטנה לא הוה לעיכובא ודו"ק עכ"ל ודבריו עמוקים ושנונים אלא דמש"כ דבפ' סוטה איכא נ"ד תיבות היינו דוקא לת"ק, אבל לר' יהודא ליכא והוה זוטא טפי מפ' שמע, וי"ל דבריהם דהקשו לר"י, אבל איכא לתרוצי כמש"כ דבפלוגתא לא קא מיירי ובפרט דאין הלכה כר' יודא

שם אינו כותב לא על הלוח וכו, עיין יומא (ל"ז ע"ב) ומצאתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל יע"ש ופ', ועיין בתשב"ץ (ח"א סי' ב'):