מנחה חריבה קנט

ובהנאה ליכא מיתה אלא מלקות ותקשי לכ"ע א"ו דפליגי בזה על התוס' דפסחים, אלא דבדוחק יש לפרש דאדרבה מדסתמו דבריהם והקשו אליבא דכ"ע דבלא"ה יש להצריך עיון דשם בסנהדרין ובזבחים כתבו אליבא דמ"ד במיתה וכאן הקשו אליבא דמ"ד באזהרה, א"ו דכאן נמי הקשו אליבא דכ"ע אפילו למ"ד במיתה מ"מ בהנאה מודי, ופליגי רק בסברא, אבל לא להלכה וצ"ע, ועיין בשו"ת בית אפרים חיור"ד סי' ל"ה שבנה כמה בנינים ומסלק כמה קושיות עפ"י דברי התוס' פסחים דאין חיוב מיתה אף לרבי רק באכילה דוקא ע"ש, ולא הזכיר גם מדברי התוס' דסנהדרין וזבחים וכנז"ל

ועל הסברא שכתבתי דאיסורי עריות חשיבי כאיסורי אכילה, יש להעיר מחולין (קט"ו ע"ב) דאמרינן שם נאמר כאן כי עם קדוש אתה וכו' ונאמר להלן לא יהי' קדש בבני ישראל מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה ע"כ משמע דאיסורי עריות דמי רק להנאה ולא להנאת איסורי אכילה וי"ל, ועיי"ש, בתוס' ד"ה ונאמר וכו' ודו"ק

עוד נ"ל לומר בישוב קושית המ"ק, דבנדרים אף שיש בהן חומרא דמעילה, מ"מ יש בה קולה דשאלה וחשובה קולא מפני זה כידוע מהש"ס ואחרונים, (ובקונם כללי מהני פדיון כמש"פ הרמב"ם) ואף ששבועה נמי איתא בשאלה, מ"מ י"ל דנדרים מצוה לאיתשלי משא"כ בשבועה וכדמחלק כה"ג בנדרים נ"ט בין נדרים לתרומה לענין דשיל"מ יע"ש, ועיין לח"מ פ"ה דהל' נדרים מה שהקשה על הכ"מ, ועיין תוס' ב"ק (ס"ז ע"א) ד"ה מעיקרא וכו' ע"ז שאלה וכו' כיון דלא שכיחא ודו"ק

וכן בתוס' ב"מ (נ"ג ע"א) ד"ה ה"ל דשיל"מ וא"ת תרומה נמי יל"מ וכו' וי"ל מי הוי מצוה לאיתשולי עלה וכו' יע"ש ומה"ט פסקו הבית יעקב והתשובה מאהבה שהו"ד בפ"ת יור"ד (סי' ק"ב סק"י) דדוקא בנדר משום דאיכא מצוה לאיתשולי ביה הוי דשיל"מ, אבל אם נשבע שלא לאכול מאכל פלוני ונתערב לא הוי דשיל"מ דליכא מצוה כדלקמן סי' ר"ג יע"ש וא"כ מקרי קולא לגבי שבועה ואף שיש בה חומרא אחרת

וכן מצאתי בהפלא"ה כתובות (פ"ג דל"א) שכתב וראיתי בספ"י שכתב דלפמש"כ התוס' דר"נ בה"ק ס"ל כרבי א"כ המ"ל דא"ב הזיד במעילה דמעידנא דאגבהי' נתחייב במעילה, ותמהני מאד דהא כתבו התוס' בפסחים (דל"ג) בהדיא דלרבי דס"ל חיוב מיתה במעילה אינו אלא באכילה דומיא דתרומה א"כ אכתי קשה דמעדני' דאגבהי' קניא ואף לפמש"כ שם בחידושיו דרש"י ל"ל סברת התוס' שם מ"מ על התוס' לק"מ עכ"ל ולפמ"ש אתי שפיר לפי שיטת התוס' דסנהדרין ועכ"פ דברי האב"מ הנ"ל יתכנו לשיטת רש"י פסחים הנ"ל וכמש"כ נמי בעל מצפה איתן ועיין בפני יהושע שם דל"ג ד"ה נתכוון וכו' ודו"ק

ובמש"כ לעיל לתרץ הערת המקנה מהא דכתובה דרבנן עיין לעיל, נזכרתי סתירה לדברי מהתוס' דלקמן כ"ז ע"א ד"ה איש איש וכו' שכתבו ועיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל אבל משום לפוסלה מכתובתה ל"צ קרא דהא אפילו רשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא וכו' יע"ש, אבל מ"מ יש לחלק ויש מקום לדברי וקצרתי, ומה שהבאתי משום שאר כסות ולכך קרי ליה איסורא דאית ביה ממונא, כן כתבו באמת התוס' גיטין (ע"ה ע"א) ד"ה לאפוקי וכו' שבתוך דבריהם כתבו והא דבעינן כפילות בסוטה משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא דאיכא שאר כסות ועונה וכתובה וכו' יע"ש, ונעלם זה מהרב דסובאלק ז"ל, וצ"ל דהתוס' ס"ל דהוי מדאורייתא וכדעת הרמב"ם אבל יש פוסקים דגם זה מדרבנן עיין ב"ש באהע"ז (סי' ס"ט סק"א) ועיין תוס' כתובות (ז' ע"ב) ד"ה שהגיע, ובארעא דרבנן אות מזונות, ובאות כתובת אשה וכו', וצ"ל כסברתי שביארתי לעיל וכדברי הרמב"ן על התורה

והנה יש לדייק דהרמב"ם בפ"ג מהל' סוטה דין ז' לא הביא כלל הא דר' תנחום הנקי חנקי כתיב ולא מצאתי שירגישו בזה בעלי ההגהות עד שחפשתי ומצאתי להלח"מ בפ"ז מהל' זכיה ומתנה דין ז' דשם מבאר הלח"מ דהרמב"ם ס"ל דבאיסורא דאית ביה ממונא בעי תנאי כפול והקשה דא"כ אמאי לא הזכיר בהל' סוטה הך דהנקי חנקי דלפי הנראה מהכתוב משמע דהכהן צריך שיאמר בפירוש ואם לא שכב (כנראה ט"ס יש כאן וכו' ולא הזכיר זה רבינו וי"ל דסובר רבינו דמה דאמר הנקי אינו שיאמר הכהן כן בפירוש אלא מדאמר לשון זה משתמע מיניה הכי וכו' יע"ש (ולפ"ד יש ליישב דברי הבית יצחק שהערותי עליו בפלפול דלעיל דו"ק ותשכח) אכן לפי דברי המקנה הוה מקום לומר דלכך לא הביא הת"כ משום דס"ל כתובה דרבנן א"כ סוטה הוי איסורא גרידא, אך עדיין יקשה משאר כסות שפ' הרמב"ם דהוי דאורייתא וא"כ הוי איסורא דאית ביה ממונא וכמש"כ התוס' גיטין הנ"ל, וקצרתי

ומש"כ עוד בת"ה על דברת המקנה עיין כה"ג בהיד המלך פ"ה מהל' אישות לענין תנאי