מנחה חריבה קנו

ובאמת דבר זה אינו מבואר אם בעינן דוקא כהן וכמש"כ המנ"ח מ' שס"ה דאע"פ שאינו מבואר אם צריך כהן נראה דצריך כהן וכהן קטן אינו נזכר בר"מ לענין מחיקה ואפשר דכשר רק מחמת דלאו בר כוונה הוא ובגדול עומד ע"ג שפיר דמי עכ"ל ובמק"א הקשיתי עליו דאין לדבריו קיום, עכ"פ אבל איני מבואר דבר זה בהדיא, ולהכריח ע"י קושיא זו דכשר אפילו ע"י ישראל נמי לית לן די"ל כנ"ל דכל שמוחזק לן דכהן הוא ועושה מעשיו לש"ש שפיר יכול לילך למחוק, וע"ת זה נמי התירה התורה המחיקה, דבאמת יש הרבה דברים שמעכבין את הבדיקה עיין בדף ו' ואפ"ה התירה התורה המחיקה, ועיין תוס' דף ו' ע"ב ד"ה וטהורה וכו' מהכא משמע דבעלה מותר בה מיד וכו' יעש"ה ודו"ק ויל"ע

שם ר"מ סבר אלות אלות ממש האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות וכו' לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אמר רבי תנחום הנקי כתוב עכ"ל הגמ', והנה בכאן שפיר פריך הגמ' דהאיך ס"ל לר"מ דכותב אלה הפסוקים משום דנשמע מינייהו קללות והא לית ליה לר"מ מכלל לאו וכו', אבל בקדושין (ס"ב ע"א) שם פריך הקרא דקאמר בשלמא לרחב"ג היינו דכתיב אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טימאה תחת אשך הנקי. אלא לר"מ חנקי מבעי ליה יע"ש לכאורה צריך ביאור מאי מקום לקושיא זו על הקרא וכי מאי איכפת לן אם לא כתוב רק ברכה ולא תשמע מיניה קללה וכי באיזה מקום מבואר דצריך לקללה. דתקשי מיניה ורבינו רש"י ז"ל כנראה הרגיש בזה שם בד"ה היינו דכתיב וכו'. ומשום דבענין קללה גם אשבועה קמייתא וע"ש אבל מ"מ עדיין צ"ע דדילמא לר"מ לא בעינן קללה כלל בשביעה קמייתא ע"כ היה נ"ל לומר. דגם שם סמיך הגמרא על גמ' דידן דלר"מ כותב לה הכהן בפרשת סוטה כל הפסוקים האלה ומשום דהקללה נשמע מכלל הברכה, אבל בלא"ה בוודאי לא היה כותב ברכות בפרשה זו, וע"כ פריך שם דלר"מ חנקי מבעי ליה דלהוי קללות בהדיה דליכתוב כן הכהן במגילתא, אבל משום מכלל הן אתה שומע לאו לא אמרינן כן, וע"ז משני ר' תנחום דהנקי כתיב, והוי שפיר כמו מפורש הקללות בהדיא. ושוב פריך שם הגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב הנקי אלא לרחב"ג למה לי (עיין פרש"י דהכי נכתוב תחיה או לשון אחר) איצטריך סד"א אם לא שכב איש הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא קמ"ל. גם בזה צע"ק דהיכי סד"א כן הא מסיים בפסוק שאחר זה יתן ד' אותך לאלה ולשבועה וכו' לצבות בטן ולנפול ירך וכי', וע"כ נר"ל דגם בזה פסיקא ליה להגמ' דלרחב"ג כותב הכהן את הפסוקים בפרשת אלה. ומשום דס"ל כר"מ בהא דכותב קללות הבאות מחמת ברכות במגילתה ולדידיה לא בעינן שיכתב הנקי דבלא"ה ג"כ הוי נשמע מכלל ברכה קללה. באיזה לשון שהוא כותב וע"כ משני דסד"א אם לא שכב איש הנקי ואם שכב לא הנקי ולא תנקי אלא איסורא בעלמא. פירש וא"כ לא היה ראוי שיכתוב זה הכהן במגילתה. דליכא כאן שום קללה לכך כתוב גם לרחב"ג בלשון הנקי לומר דהוי קללה ממש הבאה מכלל ברכה ולכך שפיר כותב זה הכהן במגילת סוטה. אבל לשאר רבנן דר"מ לא היה כותב כלל אלה הפסוקים אף דנשמע מינייהו קללות דיש לו מיעוט על זה ודו"ק כנלע"ד בעה"ש. ועיין ברשב"א קדושין שם שהקשה על ר"ת שאמר הנקי כתיב וא"ת א"כ שבועה שיש בה אלה היא ובמס' סוטה אמרינן (לקמן י"ח ע"א) דשתי שבועות הללו למה חד לשבועה שיש בה אלה וחד לשבועה שאין בה אלה, איכא למימר דאלה דהנקי לא מפרשה בהדיא אלא מכיון דקרי הנקי ש"מ דשבועה שאין עמה אלה הרי היא כשבועה שיש עמה אלה ולאגמורי אשבועות אצטריך, – וכ"כ הרמב"ן בחידושי קדושין יע"ש (ואין בידי עכשיו הריטב"א ותוס' רי"ד לקדושין לראות מה פירשו רבותינו שם) ולפי קושית הרשב"א נתחזק עוד קושיתי בראשונה דאדרבה שבועה הראשונה הוא שבועה שאין עמה אלה ושפיר קאמר אם לא שכב וכו' לבד אך עיין ברש"י שבועות ל"ו ע"ה ד"ה והרי דלא הוצרכנו לברך את הסוטות יע"ש וא"ש עיקר ראיותי

שם זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב ביה עפר ואפר וכו' בדרך צחות יש לפרש יוצא ממנה בן כאברהם אבינו שיצא ממנה יצחק, אף שליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה וכו'. וה"נ אף שדברו עליה רע מ"מ זכתה יוצא ממנה בן הגון ואם הוה ילדת שחורים יולדת לבנים ובזה א"ש נמי מילת „זכתה” שלכאורה צ"ע וקצרתי

שם והאיכא נמי עפר כיסוי הדם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא – עיין בפירוש רש"י ז"ל. ולענ"ד יש לפרש דבסוטה איכא הנאה דבלא"ה הרי אסור בה וצריך לגרשה וכן באפר פרה בלא"ה אסור לאכול קודש וליכנס למקדש וכדומה מן הדברים המעכבים אותו בשביל טומאתו. משא"כ בכסוי הדם אין מעכבות