מנחה חריבה קנה

שם בסוף דברי התשובה „ושמא מגילת סוטה משום דנכתבה להגות בה טעונה גניזה שאחר שנכתבה המגילה היה קורא אל האשה וכיון שנכתבה כדי להגות בה ולא ניתנה לקרות בה דאין כותבין מגילה להתלמד בה מש"ה טעינה גניזה וכו'”, ושפיר יש מקום לסברתי הנ"ל ושישו בני מעי אם ספיקות שלכם כך. אך על התשב"ץ יש לעיין שלא הזכיר דברי הרמב"ם שכתובה המגילה אך בלה"ק וצ"ע, אך כל דברי הב"י הנ"ל מבואר בשו"ת רעק"א סי' כ"ה והביא שם תשובת הרשב"א ס' תתמ"ב דאף דפרשת סוטה נאמרת בכל לשון היינו חוץ מהשם שצריך לומר בלה"ק דהא בעינן שם המיוחד עיי"ש וא"כ מכש"כ בכתובה וודאי כן הוא, שוב עיינתי בב"י יור"ד הנ"ל ושם בס' קנ"ב הביא דברי הרשב"א אלו והקשה עליהם מברכות דף מ' יע"ש וכתב דכוונת הרשב"א על הכתיבה דפרשת סוטה דנכתב בכל לשון מ"מ שם הקודש צריך לכתוב דוקא בלה"ק ומסיק בצע"ג דברי הרשב"א, והנה זה פשיטא ג"כ דאפילו אי שרי לכתוב המגילת סוטה בשאר לשונות היינו רק הלשון, אבל הכתב בעינן כתב אשורית דבלא"ה אינו כתב כלל, וכדהשיב התשב"ץ שם (ח"א סי' ח') אם מותר לכתוב מזוזה בכתב הנקרא מאשאק, והשיב אין בשאלה זו טעם וכו' ובמגילה (י"ט ע"א) דכתיב ככתבם וכלשונם ומה"ט שרינן גפטות לגפטים ועילמות לעילמים ואפ"ה בעי שתהא כתובה אשורית וטעמו דמילתה שמפני שקרויה ספר או משום דגמרינן ג"ש דכתיב כתיבה בעינן שתהא כס"ת תו"מ שאין כשר בהן אלא כתב אשורית וכו' עכ"ל וא"כ הכא ג"כ כתוב „בספר” בעינן דוקא כתיבת אשורית, ולפ"ז יש ביותר לדחות ראיות הב"י לדברי הש"ך הנ"ל, לפי דעת החו"י שהובא שם סי' קע"ט בפ"ת דבכתב אשורית אף שם של חול אסור למוחקו ואין ראיה ממגילת סוטה וז"פ. ועיין בשו"ת עין יצחק חאור"ח סי' ו' ז' ח' בענין שריפת הקארעקטין יע"ש

ודברי הרשב"א שהזכרתי לעיל שזה לשונו בסי' תתמ"ב „דהא אפילו פרשת סוטה דשבועתא בכל לשון נאמרת חוץ מן השם הצריך לומר בלשון הקדש דהא בעי שם המיוחד כדמוכח בס"פ שע"ה ואי אפשר להזכירו אלא בלשון הקדש דהא בעינן שם המיוחד וכש"כ נדר וכו' עכ"ל” נעלמו מעיני הפנים היפות פ' נשא פ' כ"ב שמפרש דברי הילקוט דאמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה והאיך היא מפורסמת, נראה לפרש משום דכהן שכמשביע אותה בשם ככתוב אלא בכינוי כמ"ש חז"ל לא כשאני נכתוב אני נקרא וכ"ש פרשת סוטה שנאמר בכל לשון שהיא מבינה פשיטא שאין להזכיר השם ככתבו אלא בשם שרגילין להזכיר בלשון בני אדם וכו' עכ"ל ונעלם ממני דברי הגמ' והרשב"א הנ"ל, דבעינן דוקא שם המיוחד, גם זה נשמע מדברי הילקוט שכתיבת הפרשה היה בלה"ק ובפרט שם הקדוש ב"ה ולא על ע"י כינוי

ולפי דברי הבי"צ שכוונת הרשב"א הוא על כתיבת הפרשה, י"ל דברי הפנים יפות, ויפה דרש

שם בא לו וכו' מלשון זה משמע דקאי אכהן שבא לו לכתוב המגילה, והוא כמו שכתב הרמב"ם פ"ד מהל' סוטה דין ט' דאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה שנא' וכתב הכהן יע"ש וכבר כתבו מקורו מהמדרש רבה והספרי ואי"ה נאריך בזה במק"א וראיתי למי שהעיר דא"כ למה לא ילפינן חזה בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא דאל"כ האיך הכהן הולך ומוחק שם הויה דילמא חלל הוא שזינתה אמו שמוחק בחנם ע"כ. וי"ל לפמש"כ לבאר בדף י"ד בשם הבית אפרים א"ש דמחיקת השם אסור רק דרך השחתה אבל לא במתכוין לש"ש ולשם מצוה אין כאן עבירה כלל, וא"כ לו יהא אפילו מספיקא. מ"מ הוא מותר לעשות כן ודו"ק. אך בלא"ה אין זה אלא לפלפולא דבלא זה כבר הקשו המפרשים בהא דיליף שם ממכה אביו ואמו, דמאי ראיה היא זו דילמה מיירי כגון שהשקוה מים המאררים ולא בדקו אותה ומתרצין דשמא לא היה הבעל מנוקה מעוון אך בזה י"ל שהיה לועוד אשה אחרת והשקוה ובדקוה ועוד מתרצים העולם דשמא לא הכהן כהן ומוכיחין דאין כהן א' משקה ב' סוטות וכתב הגאון רד"ל בהגהותיו לחולין דטעות הוא דבלא"ה קשה כקושית התוס' והאיך מקריבין קרבנות וצ"ל דהוי ספיקא ושרי וא"כ תו ליכא למיחש דשמא הכהן אינו כהן דלוקי בכהן דעבד עבודה וא"כ מחזקינן ליה בכהן עכ"ל וא"כ א"ש נמי קושיא דידן, אכן כבר הקשה כל הקושיות הנ"ל בספר ראש יוסף למס' חולין בשם מקשין העולם וכתב דכל זה טעות דעיקר החששא דילמא זינתה באונס וא"כ אין ראיה מהא דלא בדקו המים לשניה דאין המים בודקין באונס אף בא"כ וגם באשת ישראל חשיב הבעל מנוקה ממון יע"ש ונעלם זה מהגרד"ל, ומיין גם בחידושי ח"ס על חולין שם בדף הנ"ל מפלפל ג"כ בקושיות אלו ועוד יש לי להאריך בזה אך אין כאן מקומו, אך הקושיא שהעיר בה הנ"ל ראש דברינו בלא"ה לא כוונו המקום כי עיקר הקושיא הוא על הכהן המוחק