מנחה חריבה קנד

וכדאמרינן מרינן לקמן בע"ב כתבה קידם שתקבל עליה שבועה פסולה שנאמר והשביעה ואח"כ וכתב. וכ"פ הרמז"ל ועיין בתוס' שם ד"ה קודם וכו'. וא"כ ליכא לפרש כוונת רש"י „כדרך שנכתב” שהוא לשון עבר והיינו המגילה. דהלא לא הוה עדיין נכתב כלל וכ"ז פשוט. ומוכרח דכוונת רש"י ז"ל כדרך שנכתב בתירה. ומה שמביא מרש"י ולאו שמיה מתיא כלל א"כ גם מה שמשיג עוד על הבית יצחק חאור"ח סי' ט' שהאריך לפלפל בדברי הט"א מגילה הנ"ל דמנין לו ד"ז, דאישטמיט מיניה דברי רש"י והרמב"ם הנ"ל. חדא מיהת מתרצתא שפיר דלא היה מה לאשתמיט מיניה דמרן הבית יצחק. אבל חזיתי שגם דברי הרמב"ם לא אישתמיט מיניה כל עיקר דבספרו ב"י חלק יור"ד סי' קנ"ב שנדפס בשנת תרמ"ט. הביא על הט"א הנ"ל שמצא אח"כ ברמב"ם יע"ש ות"ח כל זמן שמזקינין וכו'. – וראיתי בהגהות הגאון מעשה רב ז"ל מווילנא שהעיר כל הרמב"ם הנ"ל מתוספתא ריש פ"ב ומירושלמי יומא פ"ג ה"ח יע"ש ומסיים מכל הלין מבואר שהוא נכתב בלשון הקודש עכ"ל ול"ז להבין שום ראיה מזה כאשר יראה הרואה שם ובירושלמי כאן ודו"ק וקצרתי –ותודה לבעל מנ"ק שאנהרינהו לעיין בס' בי"צ חאור"ח סי' ט', וראיתי שם שהביא דברי הט"א מגילה דף ט' הנ"ל והעיר עליה ראיה לזה מהא דאמר קדישין (דף ס"ב) דלר"מ דבעי תנאי כפול קשיא מסוטה ומשני חנקי כתוב הייני דיקא אי נכתב בלה"ק מילת הנקי יש לי ב' פירושים אם ה' מתחלף בח', אבל אי אמרינן דנכתב בשאר לשון מא"ל וע"כ צ"ל דפרשת סוטה בלה"ק נכתב, עכ"ל, והנה אף שכולה גופאי מרתען מפלפוליה וממתנייתא דר' יצחק מ"מ תורה הוא ורשות ניתן לתלמיד קטן כמוני להעיר. דהנה באמת מגמרא דקדושין אין ראיה כלל דהתם הלא הקושיא מפרשת סוטה שבתורה ובתורה נכתבת בלה"ק ואדרבה הלא באמירת הכהן את השבועה הוא בכל לשון ואפילו למ"ד תורה בכל לכון נאמרה רק לקרוח הוא אבל לא לכתוב וכדברי הט"א הנ"ל, אבל אין ראיה לפרשת סוטה שהכהן כותב עבור הסוטה לבדנה, הלא שהו"ל להביא כזה מסוגיא דידן דפריך בגמרא והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ואמר רבי תנחום הנקי כתיב, דקאי הכא בכתיבת הפרשה ויש מקום לראיות הב"י דנכתב דוקא בלה"ק, ועוד יש לדחות דלפי מאי דמשמע בתוס' בקדושין (ס"ב ע"א) ד"ה הנקי דהכהן היה חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא הוי תנאי קודם למעשה עכ"ל וא"כ לא ממשמעות דמלת הנקי לבד הוא אלא דבאמת היה כופל הדברים וא"כ אם מעתיק ללשון אחר ג"כ הוא מפרש באר היטב, וה"ה די"ל דבעת הכתיבה ג"כ היה כותב את הכפולות והרשתו התורה לכתוב זה משים דאמר ר' תנחום הנקי כתיב, ומדייק לשון הגמרא ביומא [ל"ז] הנ"ל דאמר מה היה כותב אם שכב איש אותך ואם לא שכב וכו', ובתוס' שם ד"ה אם שכב וכי' בפרק הנזיקין מייתי לה וכו' אע"ג דקראי לאו הכי כתיבי דברישא כתיב אם לא שכב ואם לא שטית ואם שכב לא כתיב כלל עכ"ל, ולפמש"כ בתוס' קדושין הנ"ל י"ל דאין ה"נ דכתב ג"כ הכפילות ולכך אמרינן דכתב גם אם שכב ודו"ק וא"כ כשמעתיק בלשון אחרת ג"כ היה כותב מפורש הכפולות ויש לעיין עוד בזה – ובפרט לפירוש הר"ח שברשב"א קרושין שם דהאי הנקי הוא מלשון ונקתה לארץ תשב יע"ש אין מקום כלל לקושיתי, דהכי מעתיקין פירוש הקרא. עוד מסיים בזה הב"י שם מיהו צ"ע דלא חשיב זה בסוטה בפ' אלו נאמרים דפרשת סוטה הוי דיקא בלה"ק, וי"ל דלא חשיב רק הני הנאמרים בלה"ק אבל הא דנכתב בלה"ק לא קחשיב ע"כ, ובסי' י' אות י"ג הביא ראיה לדברי הט"א (מה שחשבתי גם אני ת"ל) וז"ל ונ"ל להוכיח כדבריו דאס"ד דכשרה בשאר לשונות אמאי הותר מחיקת השם לכתוב דוקא בשאר לשון ולדעת הש"ך אין איסור מחיקת השם בשאר לשון ולמה מותר בלה"ק דהוא מטעם עשה דוחה ל"ת כמש"כ בשו"ת בא"פ והרי אפשר לקיים שניהם אלא ע"כ דבעי דוקא בלה"ק, אמנם למש"כ דאף בס"ת דנכתבים בשאר לשין, מ"מ שם העצם הקדוש אין להעתיק לשאר לשין אין ראיה מזה די"ל דכל הפרשה כשרה בשאר לשון רק השם הקדוש בעי לה"ק עכ"ל, והנה יש להאריך הרבה בדעת הש"ך הנ"ל ועיין בפ"ת סי' רע"ו ס"ק י"א בשם החו"י יעו"ש ובפרט היכי דכתב להפרשה כילה בודאי יודה הש"ך דאסור ולכן אין לבנות על ראיה זו, גם ים לצדד דאי מבינה דוקא בלה"ק ולא בלשון אחרת אין לכתוב רק בלה"ק בלשון שהיא מב נה מה שמוחקים, ואף שבהכתיבה לא שייך לומר שבעינן שתהא מבינה מה שכתוב ומה שמוחקים, מ"מ לספק בזה דדומיא דאמירה בעינן שתהא מבינה, אי נימא דמה"ט הותר לכתוב גם בשאר לשונות. וא"כ מזה נוכל ללמוד שמותר למחוק, ודו"ק

וראיתי בתשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב דבכתובים בלשון תרגום והאזכרות מתורגמות מיתר למחקן לפי שאין אסור למחוק אלא ז' שמות המפורשים וכו' ויש להביא ראיה דאיסורא דרבנן מיהא איכא וכו' יעש"ה. וזה הובא גם בשו"ת רע"א ס' כ"ה, וכן כתב