מנחה חריבה קנג

שלא יתבטל לגמרי ומשמע ג"כ דקאי על ר' ישמעאל דבעינן שיהא ממשות דם ניכר ודו"ק

שם ברש"י ד"ה הקדום עפר וכו' וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכו', –והעיר הק"א דלא הוי צריך לזה דלאו קדשים הוא. דלבעי שינה הכתוב לעכב עכ"ל. והנה משום הא לא איריא. דמצינו כמה דברים דלא מעכב בסוטה. וכמו דמצינו לקמן גבי השקה ואח"כ הקריב כשר וכך פסק הרמב"ם. וכן בתוס' לעיל דף ז' ע"ב ד"ה מה דאין איום מעכב וכן ב"ד הגדול אינו מעכב כלל בהשקאת סוטה ועיין שם בק"א. ועיין בתוס' לקמן י"ז ע"ב ובירושלמי שהובא בתוס' לעיל (ב' ע"ב) ד"ה מאי וכו' תורה מעכב. ויש להעיר מזה על רש"י דיליף לה מדכתיב ועשה לה וכו' דבעינן כסדר הכתיב בפרשה, וגם לקמן (י"ח ע"א) דרש רבא מזה לענין כתב אות אחת ומחק אות אחת דכתיב ועשה לה וכו' כל התורה הזאת ופרש"י עד שתהא כולה כאחד יע"ש? ומיהו הא י"ל דתרתי שמעינן מינה. –מש"כ בק"א כאן דהאי גז"ש ופלוגתת רבנן ור"ש תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה אי אפר מקרי עפר דלב"ה אין כאן שינוי למילף גז"ש עיי"ש. כבר הרגישו התוס' כאן ד"ה שינה דלב"ה תרתי שמע מינה עיין שם. בירושלמי כאן מבואר מוסר השכל שאל יליזו מעיני המעיין וז"ל ולמה מים ועפר וכתב מים ממקום שבאת עפר למקום שהיא הולכת כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. תמן תנינן עקביה בן מהללאל אמר הסתכל בשרשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה ר' אבא בריה דרב פפא ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שלשתן דרש עקביה מפסוק אחד וזכור את בוראך. בארך. בורך. בוראך. בארך ממקום שבאתה בורך למקום שאת הולך בוראך לפני מי שאת עתיד ליתן דין וחשבון עכ"ל הירושלמי ועיין מדרש רבה פ' נשא וסמ"ג מ"ע נ"ו

דף י"ז ע"א במשנה בא לכתוב את המגילה מאיזה מקום הוא כותב וכו' יש לחקור באיזה לשון הוא כותב אי דוקא לעיכובא בלשון הקודש או אף זה נכתב בכל לשון, כשם שפרשת סוטה נאמרה בכל לשון וכדאיתא לקמן דף ל"ב ע"א יע"ש, וראיתי שדבר זה מבואר בהדיא ברמב"ם (פ"ג דין ח') שכתב ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ס"ת וכותב עליה „בלשון הקודש” בדיו שאין בו וכו' עכ"ל אך לא כתבו והביאו נושאי כליו מקור דברי ז"ל, ומצאתי גם להט"א מגילה (דף ט') בד"ה מגילה מ"ט וכו' שכתב מדעתיה דנפשיה שאין זה כתובה בלשון אחר המיוחד לישראל בדבר שצריך כתובה משום מצוה כגון תפילין ומזוזות וכן כתיבת פרשת סוטה במקדש ומצות כתיבת ס"ת דהא דתנן דספרים נכתבים בכל לשון ואפי' ס"ת בכלל היינו בכותב להתלמד בו אבל לשם מצות כתיבת ס"ת וודאי אין יוצא י"ח עיי"ש. ואפשר שזה טעם הרמב"ם ז"ל דבעינן דוקא בלשון הקודש ויש להביא ראיה לדין זה של הרמז"ל מהא דיומא (ל"ז ע"א) ובגיטין דף ס' ע"א וכן בירושלמי כאן בהא דקאמר במשנה דיומא שם ואף היא עשתה טבלא. שמעת מינה כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואמר ר"ל משום רב"י באלף בית מיתבי כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא ומה כתוב בטבלא. וכו' יע"ש ואי אמרת דפרשת סוטה כשר בכל לשון. א"כ י"ל דהטבלא היה כתוב באחד מן הלשונות ולא בלה"ק ועכשיו שפיר קתני כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא וכו'. א"ו דפסול בשאר לשונות וכן משמע מדקאמר ומה כתוב בטבלא אם שכ איש אותך אם לא שכב אם שטית וכו'. משמע דדוקא בלה"ק היה כתוב. אלא דבזה היה גופא אני מסופק אם הא דכותבין מגילה לתינוק להתלמד וכו'. אם מיתר בשאר לשונות דאפשר אי כתיבת ס"ת מותר בכל לשון. א"כ רק פרשה אחת כדומה בכל לשון אסור למ"ד אין כותבין ויל"ע. ומצאתי בעה"ש בתשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב שמותר לכתוב הפסוקים בלי שרטוט בכתיבה זו שאינה קרוי כתב וכו' יע"ש ומיהו דוקא פיסול שהוא באכות הכתובה אבל פיסול אחר לא וכו' יע"ש משמע דלמ"ד כה"ת בכל לשון נאמרה אסור לכתוב מגילה להתלמד. ונדחית הראיה שלי

כן ראיתי אח"כ בס' מנ"ק לקמן דף ל"ב ע"א שעמד על דברי רש"י ז"ל שם שכתב בד"ה פרשת סוטה מה שהכהן אומר לה ולא אמרינן צריך לאומרה בלה"ק כדרך שנכתב וכו'. שמבואר מדברי רש"י אלו דפרשת סוטה היה כתיבה בלה"ק דוקא ושכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' סוטה עיי"ש. ואני אמר דאין מדברי רש"י ראיה כלל דכוונת רש"י היא במה שאמר „כדרך שנכתב” היינו כדרך שנכתב בתורה אבל אין כוונתו כדרך שנכתב במגילה וגם אי אפשר לומר כלל כוונת רש"י הכי. דהרי מקודם הוה משביע אותה ואח"כ היה כותב.