מנחה חריבה קנב

עיין לעיל וא"כ נצטרך נמי שתהא חיותן בכלי ולא יטול מן המעיין בכלי אחר ליתן לתוך זה ובזה הלא לא דמי הגז"ש בהדדי. דבהדיא רבתה תורה ליטול מים קדושים מן הכיור ועכצ"ל דלא הוי אלא מעלה מדרבנן וקצרתי

שם בתוס' ד"ה מביא מים וכו' י"ל ניכר דקאמר ממשותן של דם ולאו בשינוי מראה דעלמא וכו' הא הכא דהוא משלב"מ והדבר ידוע שהמים מרובין על הדם ואפ"ה כתיב בדם, וי"ל כיון דממשותו ניכר הרי היא בעין עכ"ל ועיין בגלהש"ס דרע"א זצ"ל שהעיר דבעיקר קושיתם י"ל דהא דם במים הוי אינו מינו ובבציר מס' עדיין שם דם עליו דהאוכלו חייב משום דם. ורק בדם עפר דהוי מב"מ דדין ביטולו ברוב כיון דטעמן שוה עכ"ל. והנה דבר זה תלוי אי טע"כ דאירייתא במשא"מ לח בלח. כידוע. ושיטת רש"י שהוא מדרבנן, וכן שיטת הרמב"ם כידוע והדברים עתיקין ואף אי דאורייתא מ"מ אינו לוקה עיין תוס' חולין צ"ט. ועיין תוס' ב"מ נ"א ע"א. ועיין מלא הרועים בהגהות הש"ס לזבחים דף צ"ו דר"י א"ל טכע"ק דרבנן עיי"ש. ועיין מה שהקשה הגרע"א בגלהש"ס זבחים (ע"ח ע"א) בהא דקאמר ש"מ נ"ט ברוב לאו דאורייתא דלפמש"כ התוס' חולין צ"ט בשם הר"י מאורליינש דאף אי טכע"ק דאורייתא מ"מ לא לקי דהוי רק עשה וא"כ הכא דמיירי לענין מלקות שפיר אמרינן דבטל ולא נשאר רק עשה דטכ"ע עכ"ל. וא"כ ה"נ י"ל דברי התוס' דאף דשם דם עליו, הוא רק לענין חיוב אכילה דהוי מצד עשה אחריתא אבל איני מצד עצמו של דם וא"כ הכא לא מהני לענין טבילה דכתיב מפורש וטבל בדם. מצד עצמו של דם ודו"ק בזה. ולא באתי אלא להעיר. ובשאר הערותיו של הגרע"א. עיין בס' מנח"ק מש"כ בזה. גם יש להעיר עפ"י הגמ' בזבחים (פ' ע"א) אי הזאה צריך שיעור ואי יש בילה גבי צלוחית של פרה שנפל בו מים כ"ש ועיין בתוס' שם וה"נ הלא בשעה שמזה השבע הזאות י"ל דיש כאן דם ממנ"פ ואף אם הדם אינו סומק כל כך אך עדיין אינו ברור אצלי ולא הביאותו בכור הבחינה וע"כ קצרתי שו"ר בעז"ה שתירוצי על קושית הגרעק"א כוונתי בזה לדברי הק"ח שמעצמו הקשה כהערת הגרעק"א וכתב כנ"ל די"ל דס"ל דלענין שיהיה נקרא ע"ש דם לא מהני הא דמבשא"מ לא בטול דנהי דלא בטול היינו משום טכ"ע אבל דם לא מקרי וכו' עכ"ל ויותר מוסבר כמו שכתבתי עפ"י דברי הר"י דאורליינש וגם בעל מנ"ק לא ראה בק"א כאן. ועיין בתוה"נ

ומש"כ הק"א מהא דאמרינן הכא דרוק יבמה ג"כ צריך שיראה יש קצת סיוע לשיטת הרא"ש יבמות דאפילו רקקה דם כשירה דאי משום צחצוח רוק הא אינו נראה וכו' (שאר התיבות שם טעות הדפוס יש בהן ואינו נותן לקרות) תיתי לי דקיימתי זה מסברא דנפשאי שכתבתי בגליון הש"ס שלי בשנת תרע"ח ביבמות (ק"ה ע"א) בהא דאמר שם יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא צחצוח ריק. נ"ב ילע"ק מ"מ הא לא נראה לעיני הזקנים הרוק ועיין מרדכי ואחרונים ואכ"מ עכ"ל, אך באמת י"ל דכוונת הגמ' היא דא"א בלא צחצוח הרוק ונראה ג"כ וכמו הכא בדם ציפור דבעינן ניכר ולרבנן לא בעינן ממשת רק חזותא בעלמא, וז"פ וז"ל המרדכי שם בחולין שם ס' תשל"ז ותימה הדתניא ר"י אמר אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק א"כ ה"נ נימא הכי וי"ל בב"ק וביבמות איירי כגון שהוא בעין ניכר המתבטל וכל דבר שהוא בעין וניכר לא בטול א"נ וכו' יע"ש שתירוץ האחרון הוא ידיע, ומפורש הוא כמש"כ ונעלם זה מהק"א, וזה הות ג"כ כמו שכתבו התוס' כאן דהוי ממשות ניכר והוי בעין, וכוונתם שאיני מתבטל ואולי כוונת תירוצם הוא למש"כ הגרע"א וק"א ודו"ק ואכמ"ל עוד יותר

שם בתוס' ד"ה קטנה וכו' תימה אליבא דמאן קמב"ל אי לרב"י פשיטא דפסול דהא בעי שיהא דם ציפור ניכר וכו' עיי"ש, יש לעיין דהא יש מקים ליישב האבעי' עפ"י קושית התוס' לעיל מזה שתמהו וכי איני ניכר ביותר מרביעית וכו' י"ל ניכר דקאמר ממשתו של דם ולאו בשינוי מראה דעלמא וכו' וע"ש א"כ י"ל דזה גופא מספקא ליה לר"י גדולה ומדחת את המים, שפשיטא שאין מראה מים ניכר בהן, ובעינן גם מראה מים וכדבארנו לעיל, קטנה ונדחית מפני המים דהיינו שממשות נדחית מפני המים אבל פשיטא דניכר מראה הדם דסמוק טפי, מהו, אי מקפדינן דוקא אממשות, או אפילו מראה ניכר בעלמא ג"כ סגי וע"ז ענה לו דתמיד שווים ובעינן ממשותו של דם ניכר ולכך דבר קצוב הוא רביעית דוקא, וכדהוכיחו התוס' בד"ה מביא ועיין בירושלמי שהביא דברי ר"י ואמר ר' זעירא שיערו לומר אין דם צפור קטנה בטלי ברביעית ולא דם ציפור גדילה מבטל את הרביעית כהדא דתני בדם יכול בדם וודאי ת"ל מים חיים או מים חיים יכול שיהא כולן מים חיים ת"ל דם הא כיצד מ"ח שדם ציפור ניכר בהן שיעורו חכמים ברביעית עכ"ל. ומשמע כד ביארתי ובעינן שניהם מראה דם וגם הכרת המים