מנחה חריבה קנא

מה שתמה על רבותינו בעהתו"ס ביומא שנעלם מהם סוגית הגמ' דכאן, וכלשון הזה כתב התויו"ט תמורה (פ"א מ"ה) ונפלאתי הפלא ופלא תרין פלאין על שאבדה הבקיאות דבשתי המסכתות מבעהתו"ס ביומא פ"ד (דמ"ג) ד"ה הכל שנדחקו ליישב פי' הכתוב דונתן עליו לפרש עליו בשבילו, ובפ' לוה"ג דף ל"ז ע"ב ד"ה אמאי, הביאו התוס' עצמם למימרא זו משתי אלו המסכתות עכ"ל וכן הקשה החכ"צ ס' קנ"ד שנעלם ממנו המרש"א והתויו"ט ועיין בכפות תמרים בסוכה שם דמיישבה ע"ש ואין כעת לפני ועיין לשון רש"י סבת קל"ז ע"א ובסוכה שם, ובהכתב והקבלה פ' חוקת הביא כי הרלב"ג נמי פירש כהתוס' הנ"ל והביא נמי תמיהת האחרונים הנ"ל על התוס' ומסיים שלא יודע מקום תמהתם שאף שידעו מדברי הגמ' דסוטה ומ"מ יכלו לפרש פשוטו של מקרא כמו שפירשתי שאיני סותר את הדרש ועש"ה מה שכתב כי אכ"מ להעתיק דבריו, וכמו לשון רש"י ביומא שם כתב נמי החינוך בפ' חוקת והעיר על לשונו זה שם בהגהות מהר"י פיק זצ"ל יע"ש. ומהפלא על הת"ת שעשה עצמו כאילו לא ידע מכל הרעש הגדול שהרעישו אבות העולם על התוס' יומא הנ"ל ובקר רוח כותב בפ' חוקת על התוס' הנ"ל דפליאה גדולה על דבריהם ומסיים בצע"ג, – ועיין בספר פתחי טהרה למהר"י אבלסאן בעל כללי המשנה בכללי דיני מי חטאת שכתב ג"כ לתרץ פשט המקרא וכתב שכוון למה שכתב הכתב והקבלה הנ"ל, וע"ש בהרווחת הדברים ביותר ובביכורי אביב פ' חוקת כתב ע"ז שהיא דוחק, ע"כ כתב דזה תליא פלוגתא דעל ממש אי בסמוך ועיין תוס' סוטה (ל"ז ע"א) ד"ה מאי וכו'. והא ודאי אי דרשינן עליו לערבן אינו על ממש שהרי נשארים גם למטה ואין לומר שההיפך למעלה יקרא נתינה כי זה עירוב הניתן כבר וע"כ ה"פ ונתן מים חיים בכלי שיהי' עליו אח"כ ופי' בסמוך והסברא להוציאו מפשוטו היא כמש"כ בגמ' מה מצינו מכשיר למעלה בעפר סוטה וכו' ואתיא כרבי אמנם לר"מ ור"י ע"כ על ממש ויתפרש שיתן בתחלה המים על עפר ואף שאח"כ יורד גם למטה מקריא נתינה למעלה ואל כלי דרשינן שתהא חיותן בכלי כס"ד דגמרא שיקח בכלי זה ממעין ולא שירוק מכלי אחר וכו'. יעש"ה

גם על מה שמקשה המהרש"א כאן על הרמב"ן פ' חוקת מתרץ שם בטו"ט והביא שכן כתב באור חדש בפסחים ל"ה שם ובפני יהושע שם יעש"ה ויש לי זה להעיר אך קצרתי בזה. וכן בגבורת אר"י הנדמ"ח ביומא מ"ג הקשה על פירש התוס'. ועל רש"י שם שפי' דלא כמאן אך אולי אליבא דר"ש מפרש הכי ולתת מים על האפר שפי' היינו אם רצה קאמר ודוחק יע"ש וכן העיר מרש"י שבת קל"ז שהערותי לעיל יע"ש

שם בתוס' ד"ה מביא מים שדם ציפור וכו' אבל הכא רבנן מודי בפחות מרביעית לא אפשר ואי בעי סגי ברביעית מיהו לכתחילה מביא חצי לוג וכו' ועיין בתוס' שאנץ כאן מש"כ בזה ובתוס' מנחות פ"ח ע"א ד"ה רביעית שנסמן כאן על גלהש"ס יע"ש. והנה יש עוד מקום לומר דגבי עפר סוטה דלכ"ע בעינן כדי שיראה על המים. (ומהלימוד שכתב רש"י ז"ל) אלא דלרבנן בעינן חצי לוג ונותן עפר הרבה כדי שיראה. ולר"י סגי ברביעית ונותן העפר ג"כ בשיעור כדי שיראה אלא דלר"י מסיים כשם שממעט בכתב כך ממעט במים שהרגישו בתוס' מנחות שם בזה לחלק בין דם ציפור לעפר סוטה יעש"ה (ועיין תוס' יו"ט כאן שהרגישו בזה דהלא באמת הלכה למ"מ הוא) ונראה דלרבנן לא סגי ליה ברביעית כמש"כ התוס' משום דאי ברביעית מים והעפר צריך שיתן כשיעור כדי שיראה וגם אח"כ צריך למחוק דיו הכתב שבמגילתה לתוך המים. וא"כ אתה מדחה את המים. ובעינן ג"כ מראה מים וכמו גבי דם ציפור לקמן דמבעי גדולה ומדחה את המים וכו' ולכך בעינן חצי לוג. אבל לר"י סגי ברביעית משום דכשם שממעט בכתב כך ממעט במים. וכיון שממעט בכתב אין אתה מדחה את המים ע"י מראה הדיו – וא"כ משום זה הדבר לא נוכל להשוות עפר הסוטה עם מראה דם ציפור ודו"ק. ובירושלמי מצאתי דתנינן תמן. מי יכול מראה מים תלמוד לומר ארר או ארר יכול. מראה דיו תלמוד לומר מי הא כיצד מראה מים ומראה ארר שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור והא תני רבי יהודא אומר רביעית ר"י כדעתיה דתנינן כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים עכ"ל ואף שפירוש הפ"מ שם על תיבת „ארד” לא ניתן להאמר כלל ופירש הק"ע ג"כ דחוק ועיין בשירי קרבן שם מ"מ נראה בעליל שזה טעם מחלוקתן כמו שפרשתי משום שע"י הדיו לא יתהפך ויתבטל מראה המים, וגם מראה הדיו צריך להיות ניכר על המים ויל"ע עוד בזה

שם בגמ' שתהא חיותן בכלי, עיין גלהש"ס, ומי מהרש"א כאן על דברת הרמב"ן בנימוקיו על התורה יע"ש ועיין לעיל י"ד בתוס' ד"ה מה מים וכו' ובמש"כ שם, ולפ"ז יש לעיין לר' ישמעאל דבעי מים חיים בסוטה כמו גבי מצורע ומשום דמי כיור מי מעיין הם