מנחה חריבה קמו

ר' ישמעאל, אבל רבנן פליגי עליה ולא ס"ל האי הוראת מקים ואדרבה ומדמין לה לפרה שעשה בה ישנה כחדשה ויל"ע, ואין בידי הפירושים שעל הספרי לראות מאי קאמרי בה רבנן

עוד ראיתי במדרש רבה פ' נשא שדרש בכלי חרם ולא בשאר כלים „ולא בשבר של חרס”, ותמהני שלא הובא זה ברמב"ם ואפשר שזה יכנס בהבנת הדין דבעינן חדשה דמכ"ש שבור דלא היי „חדש” ודו"ק, עוד אמרינן שם ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יקח הכהן ולא זר – ע"כ והנה בלא"ה הלא י"ל וכי ס"ד שזר נכנס להיכל וכדאמרינן במנחות דף כ' לענין מליחה שהבאתי לעיל בחידושי, ואפשר דנפ"מ אם דחק ועבר הזר ונכנס שפסול מצד דין זה דהכהן ולא זר

דף ט"ז ע"א להביא קרקע שילה נוב וגבעון ובית עולמים, עיין פירש"י ז"ל ועיין בתוס' ד"ה לרבות וכו' דילמא סבר כר"י וכו' יע"ש ועיין בק"א ותהק"נ, ועיין בע"ש זבחים קט"ז תוס' ד"ה ורבנן וכו' ועיין במהרש"ל, ומצינו בברכות (ל"א ע"ב) דאמרה חנה לפני הקב"ה וכו' אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה וכו', וזה היה בזמן משכן שילה – ומה שפרש"י דאיסי בן יהודה יליף זה מדכתיב בקרקע וכו', המשך דברי הגמ' לא משמע כן לכאורה לולא פרש"י ז"ל, וכן מצאתי אח"כ בפ' התוה"מ שם בפ' נשא שכתב, והאמת שמ"ש בקרקע המשכן מוסב למעלה ור"ל ומכניס בקרקע המשכן והוא כמ"ש בספרי ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו עיין שם, אבל לשון הגמ' דלקמן מוכח דקאמר או דילמא האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודא וכו' הוא דאתי ומפורש כרש"י ז"ל, גם מבואר מדברי רש"י והתוס' דמנחת סוטה אינו נידר ונידב ואף שתליא בבעל דאם אמר איני רוצה להשקותה אינו משקה ועיין במל"מ פ"ב מהל' סוטה הי"ב ד"ה כל אשה וכו' דלא כהבית שמואל, מ"מ אין זה בגדר נו"נ וז"פ ועיין בספר עולת שלמה זבחים קט"ז תוס' ד"ה ואין ובד"ה אמנם כבר קדמו הר"ד לוריא ז"ל שם בהגהות למנחות שם, ועיין היטב משל"מ פ"א מקרבן פסח הלכה ג' יע"ש

שם תוס' ד"ה ובית עולמים מקשינן אמאי אצטריך לרבות וכו' עיין במהרש"ל ובמהרש"א ואני מוסיף עוד דלכאורה הוא זה שאמר איסי בן מנחם איני צריך ומה בטומאה קלה וכו' וכמו שפרש"י, ומרש"י נמי משמע כהמרש"ל ז"ל, ובין כך ובין כך יכול להתפרש זה בכוונת איסי בן מנחם וקצרתי

שם בתוס' ד"ה לרבות וכו' ותימה ששיבשה משום קושיא זו דילמא קסבר איסי בן יהודא כר"י וכו' ועי"ש – ועדיין יש להרגיש דהרי רש"י ז"ל תרתי מילי קאמר וז"ל דהא במה הואי ולא הוי שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה וכו', הרי דהרגיש רש"י בזה דבעינן נמי שיהי' הארון במקומו, ואפשר משום דכתיב לפני ד' ועיין לעיל דף ז' (ועיין לעיל דף ט' מה שהבאתי בשם היעב"ץ ז"ל בענין ק"ר לקלע"ל ודו"ק) וא"כ עדיין דברי רש"י קיימין, והא דהשקאת סוטה היה נוהגת כל ימי הבי השני אף שלא היה שם ארון, י"ל כמו שרמזתי בשם היעב"ץ דתליא אי ארון במקומו נגנז או גלה לבבל, ועוד דבמקדש גמור אינו מעכב, משים דהיה הכל על מכונו והיה ראוי לזה ולכך אינו מעכב, אבל שם בנוב וגבעון שהיה רק במה ולא בצורת המקדש כלל וגם היה חסר הארון במקומו י"ל שמעכב, ואפשר שזה דעת רש"י ז"ל, וקצת סייעתא מצאתי לזה בתוס' שבועות (ט"ז ע"ב) ד"ה או וכו' וא"ת מ"ש דגבי המדבר המדברה מצריך לרבות נו"ג וי"ל משום דבההיא ענינא כתיב כפורת והזה אל הכפורת דמשתעי בארון „בנוב וגבעון לא היה ארון” וכו' יעי"ש ואף שמבורר עכשיו דעת התוס' דלא חייש לטעם זה אבל מ"מ ול"ק דברי רש"י ז"ל ולא באתי אלא להעיר, ועיין עוד בהמאירי ז"ל מה שכתב בזה ומסיים „ואפשר שנוב וגבעון לא היה הנכנס שם בטומאה חייב” ומ"מ בתלמוד המערב שנו אף בראשונה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכו' עכ"ל, ועיין במשנה דסוף זבחים אבל הזמן והנותר והטמא שווין בזה ובזה ובתוס' יו"ט שם ובתוס' רעק"א שם בשם הברכת הזבח ובשם התוס' זבחים כ"ח ע"ב יעו"ש ויש לעיין, וצריך לחלק בין פסול להקריב בטומאה או לאכול בטומאה דבזה דין הבמה שווין, אבל ליחייב כרת הנכנס שם בטומאה בביאה ריקנית י"ל דפטור וטעמא רבה איכא למימר בזה עם דברי הגיעב"ץ ז"ל שהבאתי לעיל בחידושי (דף מ"ד ע"ב) שכתב ועכ"נ לענין ביאת המקדש מסתברא דבהכי תליא דהא כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת וכיון דאין שם ארון וכפרת דילמא לא חייב עלה רחמנא וכו' ובאמת נאמר כ ויפטר הנכנס לשם בזהמ"ז וכו' נימא דאארון וכפרת נמי קפיד קרא וכו' יעש"ה וא"כ בנוב וגבעון שלא היה שם ארון וכפרת באמת הנכנס לשם בטומאה פטור מכרי דאארון וכפרת קפיד קרא

ובגבורת ארי למס' יומא הנדמ"ח בדף ס"ז בהא דקאמר נוב וגבעון שילה וכו' כתב דשילה